(גלגול סיפור ודרוש מליצי)
א.
בפרק בשם "כתב יוחסין" בספרו "יריד השעשועים" דן דב סדן בסיפור תשובתו של בעל יחוס עצמי ליורש יחס : "היחס שלי מתחיל ממני, ושלך מסיים בך".
סדן עוקב כדרכו אחרי הסיפור בכל גלגוליו וצורותיו. מביא הוא בין היתר דברי רבי יהודה אריה מודינא בספר דרשותיו "מדבר יהודה" (דף נט, ב) : "כמו שהשיב חכם ממשפחה בזויה לאויל מבני היחס אשר היה מבזהו על כך. אמר לו החכם : כבוד משפחתי מתחיל ממני וכבוד משפחתך משלים בך".
אף מביא הוא מן הספר "צמח צדיק", שהוא עיבוד עברי, מעשה ידי רבי יהודה אריה מודינא, של ספר מדות איטלקי, ובו הרכיב הרב המעבד המתרגם מקורות משלנו במקורות שלהם. נמצא כתוב באותו ספר בפרק "מכבישת התאוות":
"… ומזה כתבו הטרוייני כי המלך פריאמו שמע קוראדו פילוסוף אומר כי הבלתי כובש עצמו אינם אדם. ורצה לנסותו ולקח כמה בעלי לשון הרע ומדברים גדולות ושלח לדבר לו נבלות להכעיסו. הראשון שאל לו : מאיזו משפחה אתה, והוא השיבו : היחס שלי מתחיל ממני ושלך מסיים בך, עד כי שלי מתגדל בעדי, ושלך מתמעט בעדך".
אוסיף על דברי סדן כי כבר מובא סיפור בדומה לזה בספר עברי שקדם במקצת ל"צמח צדיק" של רבי יהודה אריה מודינא. כותב ר' אברהם ב"ר יעקב גבישון בפירושו למשלי "עומר השכחה" (דף נה, ב):
"… לכך אמרו בספר דברי הימים של מלכי הערב, כי בקורטובא חלה דיין העיר למות, והיה לו בנו, והיה לו גם כן תלמיד, בנו של קצב… ובן הדיין לא היה ראוי כבן הקצב. לאחר שמת הדיין מינו תחתיו בן הקצב, ועברו דברים בין בן הקצב ובין בן הדיין, והקל בו בן הדיין שהוא בן הקצב. אמר לו : כן הוא, אבל אני, עתה התחיל היחס ממני והשלים בך. והתחיל(ה) הנקלה בך, בפעולותיך נגרע ונשלם (הורע ובא לסופו היחס)".
סיפור זה המובא מספר דברי הימים של מלכי ערב, מדבר, כמובן, בדיין מוסלמי. אך מכיוון שהגיע הסיפור לידי החיד"א התקין לו דמויות יהודיות – והפך אותו ליהודי. והנה הלשון בה מביא החיד"א בספרו "חומת אנך" את סיפור המעשה בשם "עומר השכחה": "בעיר קורטובא רב העיר נפטר ומינו הקהל תלמידו שהיה חכם והוא בן הדיוט. ובן הרב היה עם הארץ וביזה בו הרב את תלמיד אביו שהוא בן הדיוט. והשיבו : היחס והמשפחה נשלמה בהרב אביך, ובי התחיל היחס והמשפחה".
החיד"א מביא סיפור זה בפירושו לתהלים קכו, ו – פסוק שהיו רגילים לפרש אותו בדרך דרש – כפי שנראה להלן – על ההבדל בין בעל יחס אבות לבעל יחס עצמי.
ב.
מסופר בתלמוד : "אמרו הרבנים לרבי פרידא : רבי עזרא בן בנו של ר' אבטולס, שהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה שהוא עשירי לעזרא עומד בפתח. אמר : למה כל זה. אם בר אוריין הוא – יאה. אם בר אוריין ובר אבהן הוא – יאה ויאה. אם בר אבהן הוא ולא בר אוריין – אש תאכל אותו" (מנחות נג, א).
בקשר לסיפור הזה, המדגיש כי יחוס אבות לבד לא כלום הוא, היו שפירשו את הפסוק בתהלים (קכו ו): "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו". ראוי לבכיה האדם שהוא רק "נושא משך הזרע", צאצא של אנשים טובים או גדולים. שמחה לראש "נושא אלומותיו", המביא עמו פרי עמלו הוא.
פירוש זה הוא ביסוד דבריו של החיד"א בספרו "חומת אנך" הנזכר לעיל. הוא מביאו גם בספרו "יוסף תהלות", הוא פירושו לתהלים, ושם הוא אומר עליו שכך פירשו הראשונים.
ואמנם נמצא הפירוש הזה הרבה זמן לפני החיד"א. נמצא הוא בשלושה ספרים. שונים הספרים במהותם והם נכתבו במדינות שונות – אך כולם בני תקופה אחת הם.
מרמז לדרוש המליצי רבי עזריה מן האדומים בסוף ספרו "מאור עינים". אומר הוא שם שאין ברצונו להתגאות ביחס משפחתו, אשר מקובל בידה, כי היא היתה מן ארבע המשפחות היקרות שהגלה טיטוס לרומי, כי יחס לבד לא כלום הוא – "כי סוף דבר למליצה נאה יאמר, הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו, כדבר ר' פרידא… אי בר אוריין יאי…".
רבי וידאל הצרפתי שהיה רב בפאס, אומר בפירושו לתהלים : "שאלו לחכם : מהו היחס הטוב? ענה ואמר : ה' הטוב. ואמר מי שאין לו יחס עצמו לא יועילנו יחס אביו ואמו. וזהו באמת ילך ובכה, אותו שמתייחס במשך הזרע והיחס לבד. אבל יבוא ברינה נושא אלומות, מעשיו הטובים, ע"ד אי בר אוריין יאה ויאה" .
ר' שלמה אפרים איש לונטשיץ, כותב בספר דרשותיו "עוללות אפרים" (מאמר שי"ג), בדברו בגנות האנשים אשר בשידוכים בודקים בעיקר ביחס המשפחה : "ושמעתי אומרים שזהו שנאמר הלך ילך ובכה נושא משך הזרע, דהיינו המושך היחס מצד זרעו ומשפחתו, אמנם בוא יבוא ברינה נושא אלומותיו על שכמו, דהיינו, הנושא היחס מצד עצמו".
מתוך "הדואר" ח' באדר ב', תשל"ג