א.
ימיו האחרונים של חיים נחמן ביאליק ז"ל, שנולד בעשרה בטבת 5633 (1873), תוארו על ידי ד"ר דוד רוטבלום ומשה אונגרפלד1. שניהם עשו במחיצתו של המשורר בקיץ של שנת 1934 כאשר הוא ביקר בווינה לשם טיפול רפואי. השניים היו גם, אחרי מותו של ביאליק, מן המלווים את ארונו לטריאסט, משם הועבר באניה לארץ.
ביאליק עבר שני ניתוחים. אחד מוקדם ואחד יסודי. אחרי הניתוח השני, בייחוד אחרי שביאליק הירשה שיזריקו לו סמים להחלשת הכאבים, היה נראה כהולך ומחלים, ברם בכ"א בתמוז – שלושה עשר יום אחרי הניתוח השני – לפנות ערב, לאחר שקרא בתנ"ך הקטן שהיה עמו, ובו קרא כמה פעמים ביום, הרגיש פתאום דקירה בלב וצעק ביידיש "מיין הארץ" (לבי). כעבור כמה דקות נפח נשמתו.
בימים שלפני הניתוחים עשר דוד רוטבלום הרבה שעות עם ביאליק. המשורר דיבר בין היתר על תכניותיו הספרותיות, שאחת מהן היתה הוצאת מהדורה עממית של ספר "משנה תורה" לרבמ"ם. "הרמב"ם היא אחת התכניות, שאת הוצאתן לפעולה עשיתי לי למטרת חיי, ולפעמים מציק לי הפחד שאסתלק מן העולם בלי להשיג את התכלית ששמתי לי… רוצה אני להוציא את משנה תורה מנוקדת, בנוסח מוגה ובפירוש מצומצם. אולי תהיה פעולה זו הגדולה שבימי חיי, מפני שעל ידיה אתן את הרמב"ם לעם", אמר ביאליק 2.
רוטבלום מוסר כי ביאליק ציטט בעל פה מדברי הרמב"ם ומהשגותיו של הראב"ד: "לא האמנתי למשמע אזני. נדמה היה כאילו ספר משנה תורה מרחף לעיני רוחו בחלל האויר והוא קורא את השורות הקטנות של הראב"ד בצד גוף משנה תורה. רגש יראת הכבוד תקפני…".
רוטבלום ראה את ביאליק במעלית של הסנטוריום כאשר המשורר הובל לניתוח הראשון. הוא נכנס למעלית, נתן ידו לביאליק ואמר לו: "מי שענה לחנניה, מישאל ועזריה – הוא יענך". ביאליק השיב: "אמן".
לאחר שביאליק הובא בחזרה לחדרו, ניגש רוטבלום למיטתו ואמר לו בגרמנית: "תודה לא-ל שהדבר נגמר". על כך השיב ביאליק בעברית: "קראתי את שמע, הפקדתי את רוחי בידי שמים, ואת השאר הנחתי לרופאים".
"דבריו של ביאליק הסעירו מאד את רוחי", כותב רוטבלום. "הם גילו שוב את עומק רגשו הדתי".
בארבעת הימים שבין ניתוח לניתוח שוחח רוטבלום עם ביאליק על עניינים שונים. יום אחד העיר רוטבלום כי הציפורים – אשר ציוצן וזימרתן שימחו מאוד את ביאליק – "עורכות" כל יום אחרי הצהרים "קונגרס" בגן של הסנטוריום. על כך הגיב ביאליק, כי אינן מתאספות ל"קונגרס", אלא מתכנסות להתפלל תפילת מנחה. "אני מאמין באמונה שלמה, שהציפורים מתכנסות בבוקר ובערב לתפילה", אמר.
רוטבלום היה גם ליד מיטתו של ביאליק לפני שהמשורר הובל לניתוח השני. הוא מספר: "העמדתי פנים שקטים ואמרתי לו: גם ניתוח זה יעבור עוד מעט בשלום. אז אמר לי פתאום בקול שקט וצלול אבל מעומעם: "התפללו עלי, אמרו תהילים".
במעלית, בדרך לאולם הניתוחים, אחז רוטבלום ביד המשורר ואמר לו: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב יהיה בעזרך". ביאליק השיב: "התפללו עלי".
גם אונגרפלד מספר כי בשעה שהובל לניתוח השני אמר ביאליק לידידיו שליווהו: "בקשו רחמים עלי".
ב.
בווינה ישבו כמה אדמו"רים מגליציה. הם הגיעו לעיר במלחמת העולם הראשונה, בתוך רבבות היהודים שברחו מפני הצבא הרוסי שפלש לגליציה. אחרי המלחמה השתקע חלק גדול של הפליטים בבירה האוסטרית.
בהיותו בווינה ביקש ביאליק ששלושה אדמו"רים יתפללו בעדו. ד"ר רוטבלום ואונגרפלד אינם מספרים על כך. אני שמעתי זאת מן הרב שמואל שמלקא פינטר ז"ל, שהיה מן המנהיגים הבולטים של הציבור החרדי בלונדון. היה למדן מחנך דגול ונואם ומרצה בחסד. הוא ייסד את הכולל "דברי אברהם" והיה מנהלו של בית הספר הגדול "יסודי התורה". הוא נפטר בשנה שעברה.
הרב פינטר היה יליד וינה. אביו, הרב ר' חיים פינטר, היה רב בבוקובסק עד לבריחתו לווינה במלחמת העולם הראשונה. במקום מגוריו החדש היה רבה של עדה מיוצאי גליציה. הוא היה אחד הרבנים שנתבקשו להתפלל בעד ביאליק.
סיפר לי הרב שמואל שמלקא פינטר ז"ל: "בא אל ביתנו ד"ר דזידר פרידמן, נשיא הקהילה היהודית בווינה, ובפיו משאלתו של ביאליק ששלושה אדמו"רים יתפללו בעדו. הוא ביקש מאבי זצ"ל לשאת תפילה בעד המשורר".
(ד"ר דזידר פרידמן, נשיא הקהילה, היה מראשי הציונים באוסטריה. הוא היה גם חבר מועצת המדינה של אוסטריה. מיד אחרי "סיפוח" אוסטריה לגרמניה נאסר על ידי הנאצים. בשנת 1944 הומתו הוא ורעיתו באושוויץ).
שני הרבנים האחרים שנתבקשו להתפלל על ביאליק היו רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מהוסיאטין זצ"ל, ורבי נחום מרדכי פרידמן, האדמו"ר מצ'ורטקוב, זצ"ל3 .
לא היה בידו של הרב ש. פינטר למסור לי אם ד"ר דזידר פרידמן ביקר גם אצל שני האדמו"רים הנ"ל או שליחים אחרים נשלחו אליהם.
ביאליק ביקר בווינה כמה פעמים. יש להניח שלא ידע הרבה על הרבנים הנ"ל. מסתבר כי כאשר גילה משאלתו למקורביו, הציעו הם את הרבנים אליהם יש לפנות.
הצופה
י"ג טבת תשנ"ה
1 מאמרים נתפרסמו בעתונות העברית. הם נכנסו ל"מבחר כתבי דוד רוטבלום" (תל אביב, תשי"ד) ולאסופתו של אונגרפלד "חסד נעורים" (תל אביב, תשל"ז).
2וראה בקשר לכך גם מאמרו של ש. ברקוביץ "ביאליק והמדע העברי" ("העולם", תרצ"ד, גליון לו-לז) ומכתבי ביאליק אל רבי חיים העליר המובאים בו. מעניינים הדברים שאמר אז ביאליק אל רוטבלום, בדברו על ריב המפלגות בארץ (והימים ימי משפט ארלוזורוב): "חשבתי לעתים קרובות מי היא המפלגה מן המפלגות המרובות העתידה לייצג את עמנו. העברתי את כולן לעיני כבני מרון, ועלי להגיד לך, שאף אחת איננה הנכונה. הידעת מי מייצג את העם ועתיד לייצג אותו תמיד? (הפסיק הפסקה קצרה ואמר ברגש) התורה והמסורה".
3כאשר ד"ר פרידמן הזכיר את האדמו"ר מצ'ורטקוב, כינה אותו: "דר רבינר פרידמן פון דר היינה שטראסה" (הרב פרידמן שגר ברחוב היינה.