מקדש מעט
שתים הן הידיעות שהופיעו השבוע בעתונות היהודית בגולה ובעתוני ישראל הקשורות בעדה היהודית באמסטרדם.
הידיעה הראשונה. ממשלת הולנד ועירית אמסטרדם החליטו להשתתף בהוצאות תקון בית הכנסת הספרדי הגדול שבעיר.
וילנה היתה עד החורבן האחרון ה"ירושלים של ליטא". תל תלפיות של יהדות המזרח. ממנה יצאו במשך מאות בשנים תורה והוראה לישובי היהודים באירופה המזרחית. שם ישבו על כסא מדין גדולי ישראל מן הש"ך עד ה"גאון" עד מאורי דורנו.
אמסטרדם היתה במשך תקופה ארוכה "ירושלים של המערב". גדולה היה השפעתן של העדות הספרדית והאשכנזית שבתוכה על הישובים באנגליה, צרפת, איטליה ואשכנז. רב מספר גדולי העם שישבו בתוכה. "חכם צבי" האשכנזי, מנשה בן ישראל הרב-מדינאי פילוסוף ודרשן ויעקב ששפורטס הלוחם האמיץ נגד תנועת שבתי צבי הספרים ואחרים. בתי דפוס אמסטרדם ספקו כל בני הגולה בספרי לימוד ותפלה.
נמצא כתוב בתעודה משנת 1685 שנמצאה בעירית ברסלו שהעיר לא תרשה הקמת בית דפוס עברי בתוכה באשר באמסטרדם "כבר קיימים בתי דפוס עבריים גדולים המספקים ליהודי גרמניה, פולין, ליטא ויתר הארצות ספרי קודש".
ב"ירושלים דליטא" קיימו התורה מעוני. ב"ירושלים של המערב" קימוה מתוך עושר והרחבה, עניים ומרודים היו בני וילנה. כל חייהם היו נתונים בין פרעות ורדיפות, גרושים ומגפות, יהודי אמסטרדם עשירים היו. פליטי האינקויזיציה הראשונים להתישב בעיר מצאוה עניה והם העשירוה, ראשית התישבות היהודים בתוכה חלה בזמן פתוח קשרי המסחר עם היבשות החדשות שנתגלו במזרח ובמערב הרחוקים. יהודי אמסטרדם מימנו המשלחות המסחריות ההולנדיות הראשונות למדינות הרחוקות. הם שלטו במסחרה הרחב של העיר ובבורסתה הנודעה. עד מלחמת העולם השניה היתה עיר זו מרכז סחר היהלומים וזה בידי יהודים היה נמצא.
אמסטרסם לא רק מטרופולין של יהודים מבטן ומלידה היתה כי אם גם "בירת הגרים". אליה לא נהרו רק נצולי צפרני האינקויזיציה לשון בגלוי לדת אבותיהם כי אם גם נוצרים מכל ארצות אירופה שרצו להסתפח לעם ה' נהרו אליה כי שם לא היתה התגיירותם קשורה בסכנה לא להם ולא ליהודים. לא היה זה מקרה נדיר למצוא בבתי מדרש העיר משפחות גרים עוסקות בתורה.
יהודי העיר העשירים החזיקו ותמכו בחברות צדקה רבות ובמיוחד יסדו שני מוסדות שהיו לשם ולתפארת בכל הגולה.
הם יסדו את התלמוד תורה "עץ חיים". "עץ חיים" באמסטרדם היה לפני שלוש מאות שנה ליהודים הספרדים באירופה המערבית מה שהיתה ישיבת וולוזין, שכידוע נשאה גם כן את השם "עץ חיים", ליהודי המזרח במאה הקודמת.
הרבנים האשכנזים שבאו מפולין ואשכנז וראו את סדרי התלמוד תורה התפעלו והתרשמו עמוקות ונשאו תפלה שיזכו להקים כדוגמתה בארצותיהם.
בשנת ת"ג נתקבל הרב שבתי שפטל הורביץ בנו של השל"ה ששמש עד אז אב"ד וראש ישיבה בפרנקפורט על נהר מאין לרב בפוזן. בדרכו לעיר כהונתו החדשה ביקר באמסטרדם והנה מה שהוא כותב בספרו "ווי העמודים" על התלמוד-תורה.
"מצאתי שמה אנשים חשובים והרבה תלמידי חכמים מהם. הייתי בבתי מדרשות שלהם אשר לכל אחד מחיצה בפני עצמו. ראיתי שהקטנים לומדים המקרא מבראשית עד לעיני כל ישראל ואחר כך כל העשרים וארבע ואחר כך כל המשניות. וכשנה שהגדיל, אז מתחיל ללמוד גמרא, פרוש התוספות וגדלו והצליחו גם עשו פרי. אני בכיתי על זה: למה ועל מה לא יעשה כך בארצנו, הלואי שמתפשט המנהג הזה בכל תפוצות ישראל ומה היזק בזה שימלא כרסו במקרה ובמשנה עד שיהיה בן שלש עשרה ואחר כך יתחיל ללמוד התלמוד. כי בודאי בשנה אחת יגיע לתכלית ולכמה מעלות טובות בחריפות ובקיאות התלמוד. מה שאין כן בלימודין דידן בכמה שנים. חי ראשי אם יתאספו ראשי גאוני ארץ יחד ועשו תקון וסדר הלימוד בסדר הזה להיות ליסוד מוסד ולחוק עולם לא יעבור אין ספק שחפץ ה' בידינו יצליח והלבבות יהיו מהודרים בתורת אמת ביתר שאת ויתר עוז והגאולה תקרב בזמן קרוב".
בערך ארבעים שנה אחרי בקורו של הרב שבתי שפטל הורביץ הגיע לאמסטרדם רבי שבתי משורר בס בעל "שפתי חכמים" על רש"י בהקדמתו לספרו "שפתי ישינים" שהיא רשימה של ספרי קודש שנדפסו עד זמנו הוא מתאר את סדרי התלמוד-תורה "עץ חיים" בפרוטרוט.
"וכן הוא הסדר של ק"ק ספרדים יצ"ו הם בנו את בית ה' מקדש מעט בהכ"נ מפואר ומי שלא ראה בנין זה לא ראה בנין נאה מעולם בתוך בני ישראל ואצלה סמוך לה בנו ששה חדרים לתלמוד תורה ובכל חדר יש מלמד אחד גם אם יהיו התלמידים למאות וכן ירבו. בחדר אחד לומדים הילדים הקטנים א"ב ומשידעו לקרות בתפלה משינים אותם לחדר הב' עד שהולכים לחדר השלישי לישיבת בית המדרש החכם אב"ד יצ"ו ושם יושבים בחדר גדול ולומדים בכל יום ויום הלכה אחת בדקדוק רש"י ותוספות ומפלפלים גם כן בעיון הדינים מהמיימוני והטור וב"י ושאר פוסקים ובתוך בית המדרש יש להם בית ספר מיוחד ושם יש להם ספרים הרבה וכל זמן שהם על הישיבה אותו החדר גם פתוח ומי שירצה ללמוד ככל מה שירצה משאילין לו אבל לא חוץ מן המדרש וזמן הלימוד הוא שוה לכל הרבנים והמלמדים והוא בשחרית. כשהזוג מכה אז יבואו כל המלמדים והתלמידים כל אחד ואחד לחדרו ולומדים שלוש שעות עד שיכה אחד עשר ואז יצאו כולם כאחד וכשיכה שנים אחר חצות היום באים גם כן כולם כנ"ל ולומדים גם כן עד שיכה חמש…".
שנים רבות הוציאה הנהלת תלמוד תורה "עץ חיים" מדי חודש בחודשו שו"ת מלמדיו ותלמידיו בדפוס הם נקראו "פרי עץ חיים". (ראה בן יעקב ב"אוצר הספרים" שלו בערך "פרי עץ חיים": שו"ת לחכמי בהמ"ד הגדול של עץ חיים באמ"ד ונדפסו אחת אחת כמו שיצאו מדי חודש בחדשו ועלו לכרכים וחלקים רבים תקכ"ב-מז. ועיין עוד שם בערך "עץ חיים") נדמה שקובצים אלו היו הירחונים הרבניים הראשונים.
המוסד השני של קהלת אמסטרדם ששמו יצא לפניו למרחקים היה בית הכנסת הגדול של הספרדים שרב שבתי בס הנזכר למעלה קרא עליו "מי שלא ראה בנין זה לא ראה בנין נאה מעולם בתוך בני ישראל".
בית כנסת זה נבנה לפני 280 שנה. ביום חנוכתו לבשה חג כל העיר, יהודים ונוצרים כאחד באו ממרחקים לראותו.
אמסטרדם כמו ונציה בת הימים היא. עשרות נחלים קטנים עוברים בתוכה ומאות גשרים מקשרים רחוב אחד עם השני. רבים הבנינים הבנויים על המים. גם בית כנסת הספרדים על הים הוא עומד נשען על עמודים המוקמים בתוך המים. בנין רחב וגבוה עשרות מנורות כסף מקשטות את תקרתו. עד היום רק בהן משתמשים ואור חשמל איננו מובא לתוכו. רבות כלי הכסף שחברי העדה הקדישו לו ואוצר בית הכנסת נחשב על הגדולים במדינה. פרוכות עתיקות ימים לארון הקודש, ביניהן גם כאלו שמוצאת מספרד.
זה עשרות בשנים שהקהלה הספרדית ירדה מגדולתה. תלמוד תורה "עץ חיים" חדל מזמן להתקיים, שרידי גדולת העדה הם בית הכנסת הגדול ואוצר הספרים היקר של התלמוד תורה השמור בתוכו.
בימי המלחמה החריבו הנאצים את כל בתי כנסת העיר. גם בבית הכנסת הספרדי רצו לשלוח את ידם. ספות הרקמה המפוארות ששמשו מושב לחתני תורה ובראשית ביום שמחת תורה נשלחו לארמונו של גרינג לגרמניה. כמו כל יתר בתי הכנסת בעיר רצו גם לפוצץ בית כנסת זה. אך עירית אמסטרדם פרשה עליה חסותה, לא רק מקדש ליהודים הוא, טענה, כי אם גם אחד עתיקות העיר שעליו גאותה.
רק מנינים אחדים מונה היום העדה הספרדית. בית הכנסת הוא בודד ושומם. הוא צריך לתיקונים נרחבים אך לקהלה הקטנה אין הכספים הדרושים לאלו. ממשלת הולנד ועירית אמסטרדם החליטו לשאת בשלוש רבעי ההוצאות… רוצים הם לשלם בחזרה מקצת מן המקצת מן הברכה והעושר שבאו להם לרגלי הסוחרים הגדולים שיסדו בית זה והעלו בו רינה ותפלה לאלוקיהם.
ערוב העיר
הידיעה השניה מאמסטרדם מוסרת כי על גשר חדש בשכונה חדשה של העיר יוקמו שני עמודים המקושרים אחד לשני על ידי שלשלת – "עמודי שבת" שיאפשרו ליהודי אמסטרדם לטלטל בגבולותיה ביום השבת. העדה היהודית תשא בהוצאות הקמת העמודים שיבנו על ידי העיריה.
אם נכונה ידיעה זו והרבנות המקומית תכשיר את כל הסדורים תהיה אמסטרדם אחת הערים המעטות באירופה בתוכן קיים היום "ערוב".
לפני המלחמה היו קיימים "ערובים" בערים ועיירות רבות. אך היום אחרי שהישוב היהודי נחרב וקטנה האוכלוסיה היהודית בכל מקום אין כדאי לטרוח לתקן "ערוב" ולהטריח את השלטונות לשכור ליהודים את רשות העיר.
בעיית תיקון ערובים בערים ועיירות החריפה בימי האמנסיפציה כאשר בטלו השכונות היהודיות המיוחדות שלרוב היו מוקפות חומה ושעריהן היו נעולות בשעות מסוימות ביממה, ויהודים הורשו להתישב בכל חלקי הערים.
רבות התלבטו רבני ישראל בבעיה זו. לא בכל מקום היו יכול לתקן את הגדרים והקורות הדרושים. התלבטו בשאלה עם יתנו להם הגויים את הרשיונות לתקון ואם ירצו לשכור להם רשותם. מי באמת הוא בעל העיר שיכול להשכיר רחובותיה ובתיה – ראש העיר או נסיך המדינה. ובמקרה של חלופי שלטונות האם יש לחדש את חוזה השכירות? האם יבינו הגויים את הבקשה והאם ירצו בכלל להבין אותה? אולם למרות הקשיים האלו ניסו רבני ישראל בכל מקום שהיתה קיימת האפשרות לתקן עירוב, ביסמרק התפאר פעם באחד מנאומיו בבית האצילים הפרוסי שהוא בקי בדיני ישראל, יהודים באו פעם אליו לשכור ממנו "רשותו" במקום מגורי אבותיו.
כדאי להביא כאן דברים אחדים מתוך תשובה ש"החתם סופר" כתב לרב אחד בה הוא מבאר לו החובה המוטלת על כל רב להשתדל לתקן עירוב בעירו כדי למנוע על ידי כך את בני עדתו מחלול שבת.
ה"חתם סופר" כותב בין היתר (שו"ת או"ח סי' צ"ט): "וברוך ד' אלוקי ישראל אשר נתן בלב מלכים וסגנים ושרים אשר עם ד' חוסים בצילם שנותנים רשות לשמור דתינו בכלל ובפרט לקבוע לעירובין במבואותיהם אפילו במבואות שגדולי מלכות גרים בהם, אם צריכים להתיר טלטול לישראל נותנים רשות לתקן. ומי לנו גדול מעירנו פרסבורג מטרופולין דמדינתנו כמה פעמי המלך יר"ה ושריו וסגניו נעצרים פה ובעת ההוא ועד המדינה וכל שרי המלאכה נאספים ויש כאן במקום אחד שצריך תקון צורת הפתח ובשני קנים קורה על גביהם ובמקום אחד אצל המים יש תיקון אחר פס גבוה הכל לפי הצרוך ואין מכלים דבר".
בהזדמנות אחרת ניחד את הדבור על העירובים השונים שהיו קיימים בערי ישראל בגולה ועל האמצעים שננקטו בידי רבני ופרנסי הקהילות לשמור עליהם.
ברכת קידוש השם
לפני שבועות אחדים הרחבנו במקום זה את הדיבור על ברכת קידוש השם והערנו שמוצאים אנחנו בראשונה ברכה זו נזכרת באשכנז בספר "יוסף אומץ" המביא קטע מכתבי השתדלן רבי יוסף איש רוסהיים המזכיר ברכה זו בשם רבינו אשר מפרנקפורט.
העירני הרב צבי יהודה כהן קוק שליט"א על דברי השל"ה ב"שער האותיות". השל"ה רוצה לקבוע ברכה לאנשים המקדשים את השם בפרהסיא.
הוא כותב בין היתר:
"ונראה בעיני מי שבא לידי קידוש השם ומקיים מצות עשה דונקדשתי בתוך בני ישראל שמפורסם לעשרה בני ישראל אז קודם שיהרגוהו יברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש שמו ברבים".
בהמשך דבריו מפלפל השל"ה אם יש בכלל לברך ברכה על קידוש השם, כי הרי הדבר אינו מסור בידו של האדם כי אפשר שהגויים ישחררוהו ברגע האחרון, אך מסקנתו היא שיש לברך.
בסוף דבריו כותב השל"ה:
"אחרי כתבי זה מצאתי כן בהדיא בתשובת המקובל הרב מנחם מרקנאטי סי' ע' וז"ל המקדשים את השם חייבים לברך על קדוש השם הנכבד והנורא כיון שהוא מצות עשה מדאורייתא דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל עכ"ל ושמחתי כי כוונתי לדעת הגדול".
הרב מנחם ב"ר בנימין רקנאטי היה מגדולי המקובלים באיטליה והיה חי בזמן הרשב"א. נמצינו למדים שברכת קדוש השם נזכרת גם כן בספרי חכמי איטליה הקדמונים.
ט. פרשל מתוך "המודיע" ג' סיון תשי"ד.