לא תצא אשה… ולא בעיר של זהב.. מאי בעיר של זהב? רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ירושלים דדהבא, כדעבר ליה
רבי עקיבא לדביתהו (ירושלים של זהב, כזו שעשה לו רבי עקיבא לרעיתו)
(שבת נ"ז, ע"א; נ"ט ע"א, וע"ב1)
א.
מה נפלא הדבר, עדי ירושלים, זכר-אהבה לעיר, נעשה כתרה של ירושלים.
ירושלים של זהב, עליה אמרו חכמים שאין יוצאים בה בשבת, יוצאת היא בשיר, בראש מהללנו את העיר.
כיצד התגלגל ובא מטבע של זהב של "ירושלים של זהב" מרבי עקיבא לנ.שמר?
זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, פירסם י. אורן סיפור בשם "מבקיעי השערים" ("האומה", תמוז תשכ"ז), בו ציין כי חדשים אחדים קודם שהופיע בקרבנו השיר של נ. שמר, הדפיס אורי צבי גרינברג פואימה2 שעניינה חזון ירושלים חדשה ובו השתמש במטבע "ירושלים של זהב". אומר י. אורן: רבי עקיבא ואורי צבי גרינברג הם שהביאו לה לנ. שמר את ירושלים של זהב.
ב.
בא דב סדן ומילא אחרי י. אורן, ובמסתו "עיר של זהב" (קובץ "ולירושלים", תשכ"ח) הוא ממשך לעקוב אחרי שביל-הלבבות דרכו עלה העדי לכתר השיר והעיר.
"אין זה אולי מקרה", כותב סדן, "כי מטבע עיר של זהב גילגלו בו זה מקרוב קצת צעירים משוררים". הוא מביא מדבריהם של שני פייטנים חדשים, ומסביר: האחד, ניכרים בשימושו במטבע "עיר של זהב", סימני האגדה וגם סימני הממשות בעניין ה"עיר" עצמה. מליצתו של השני, "ערי-זהב-עתיק" זיקתה למקור התלמודי נראית קלושה יותר.
ג.
אוסיף על מילואיו של סדן: כבר לפני יותר משלושים שנה השתמש משורר עברי במטבע בו אנו דנים, לעטר בה את ירושלים העיר. אמנם לא באותו מטבע ממש, אלא בצורתו הארמית, הנזכרת אף היא בתלמוד. ושוב זה אורי צבי גרינברג, "פיטן המשיח", משורר גאולת ירושלים. ושם שירו "מדמי אבותי בספרד, אשר בספרו הגדול: "הקטרוג והאמונה" (ירושלים-תל-אביב, תרצ"ז).
ועניין השיר: ראיית המשורר את עצמו, מובל לעינויים ולמוקד-האש בספרד של האינקוויזיציה. במרתף-הזוועה כורע גופו. נפשו ולבבו דבקים באלוקיו – ושפתותיו נושקות את הצלב. הוא נשלח לחופשי, חי חיי אנוס, עד שנתפס בביתו עטור תפילין ועטוף טלית. שוב הוא נמסר לעינויים. מסמרים ננעצים בבשרו, אש מציתים מתחת לכפות רגליו, וכאביו כי גברו, הוא רואה חזון עולי-המוקד מקדשי-השם:
ירושלים דדהבא… חומת אש מסביב לה, גבוהה!
הללויה, אחיי – הללויה אתי!
כל ארץ אדום בשברי חומותיה, דביריה,
מוטלת ג ל ש ב ר בשערי עירי ירושלים.
וצלבים במשופע… חלודים, ופעמונים במשופע:
ענבליהם כמו לשונות תפוחות – – הללויה!
הללויה אתי, כל אחיי, בשערי ירושלים!!
ד.
בסיפורו מצטט י. אורן כמה שורות מן הפואימה שפירסם אורי צבי גרינברג לפני שנתיים, ברם יש גם בהקדמתו של המשורר לאותה הפואימה דברים שיש בהם עניין רב ל"ירושלים של זהב". וחבל שאף דב סדן לא העיר עליהם.
בהקדמתו מתאר אצ"ג את סבו עורך תיקון חצות. "והיו פניו של סבא קדישא בהאי שעתא דלילא כפניו של רבי יוחנן שהיו כדמדומי החמה. ואילו נשאל לעמוד בנסיון, היה מתגבר כרבי עקיבא ועומד נכון בפני רומיים סורקיו, כי לנוכח עיניו: "התגלות הדר מרי דבשמיא וירושלים של זהב".
הרי כאן: רבי עקיבא, וירושלים של זהב במובנה הרחב והנעלה.
ויש להקדמתו של אצ"ג ולשיר "מדמי אבותי בספרד" שהבאנו, כמה קווים משותפים.
הנה הם: רבי עקיבא שבשרו סרקו במסרקות של ברזל, האנוס המובל למוקד-האש, סבא הבוכה על חורבן הבית והוא מוכן לקדש את השם בגופו – והנכד, המשורר, אשר בעורקיו דם האנוס מספרד, ובין כתפיו בכיו של סבו, ובלבבו חזונם של שניהם: ירושלים דדהבא – ירושלים של זהב.
דומה שלא היה בספרות ישראל, עד שקם אורי צבי גרינברג, מי שקרא ל"עיר": ירושלים דדהבא3.
ה.
מאז שבאו אלינו, יהודי גלויות-דוברות-אנגלית, השיר של נ. שמר, רווח אצלנו גם עם תרגומו האנגלי: Jerusalem the Golden או Jerusalem of Gold.
והנה כינוי זה לעיר שגור בפי נוצרים דוברי אנגלית זה עשרות בשנים.
במאה השתים-עשרה כתב ברנר דה קלוגי, מיסטיקן נוצרי בצרפת, שירה בשם De contemptu mundi (על הבוז לעולם). לשירה שלושה חלקים. בקטע של חלקה הראשון, מתאר המחבר את עולם הנשמות, העולם שכולו טוב וצדק, "ירושלים השמימית", אר הוא מכנה אותה Urbs Syon Aurea (עיר-ציון של זהב).
לפני יותר ממאה שנה תירגם ג'ון מייסון ניל קטעים משירה זו. התרגום האנגלי החופשי נעשה פופולרי ביותר, ונדפס כמה פעמים, והחרוזים על העולם שכולו טוב וצדק נעשו הימנון כנסייתי בשם: Jerusalem the Golden4 .
השתמשו בביטוי זה גם בשירים דתיים אחרים5.
ברבות הימים החלו לכנות בתואר זה גם את ירושלים העיר. והנה כמה דוגמאות המעידות על שימושו הרחב. צליין נוצרי השתמש בו בספרו על ביקורו בארץ . מילר, עיתונאי אמריקני, פירסם ספר על חוויותיו ברחבי העולם6 . הפרק בו הוא מספר על שהותו בארץ ובירושלים הוא מכתיב בשם Jerusalem the Golden. בשם זה קרא איש כהונה אירלנדי את ספרו המספר על ביקורו בארץ,6 ובייחוד בירושלים, במקומות המקודשים לנצרות .
ו.
ואל תתמה על כך שצליינים ותיירים גוים עיטרו את העיר בתואר "ירושלים של זהב", ועולי-רגל יהודים לא ידעוהו, אם כי קרוב לנו הביטוי עד מאוד, חתום הוא באוצרותינו.
יהודי שבא לעיר, וראה אותה בשביה, המקדש חרב ועל מקומו מתנוסס מסגד על כיפתו המוזהבת – כיצד יתאר ויספר על "ירושלים של זהב"?
רק משורר-חוזה הנושא בקרבו צער הדורות ויגונם, שלבו בואר בתקוות-עמו, ובעיני-רוחו הוא רואה "ציון-חדשה-בהתקשטות" – רק הוא לבדו, היה בידו להגיש לנו על טס-זהב של בת-שירתו את תואר-הזהב ל"עיר של זהב".
מתוך "הדואר" ח' בכסלו תשכ"ט
1) עיין ירושלמי שבת פ"ו, ה"א (ז', ד'); סוטה פ"ט, הט"ו (כ"ד, ג'); בבלי נדרים נ', ע"א; סוטה מ"ט, ע"ב; משנה כלים פי"א מ"ח.
2)"מסכת נסכים מנופים מקודש" (מחזור שירים), "ירושלים", שנתון לדברי ספרות והגות, כרך ב', ירושלים תשכ"ז – 1966; עיין שם עמ' 16.
3) מאוחר יותר מוצאים את חיים תורן דומה כמשתמש ב"ירושלים דדהבא – ירושלים של זהב" לגבי העיר עצמה, בהקדמתו לאנתולוגיה שלו "ירושלים ביצירת הדורות" (תל-אביב, תשי"ב).
בשנת תרנ"ז הוציא ר' יצחק באדהב בירושלים "ספר עיר של זהב היא ירושלים דדהבא" – "יכלכל בו מעלות ציון ושבחי ירושלים הנאמרים בש"ס ומדרשים וזה"ק ושאר ספרים הקדושים". בשנת תר"ע הדפיס בדרוהוביץ הרב בן ציון כ"ץ, רבה של סרט, ספר "ירושלים דדהבא", ובו "דרש ארוך… בסוגיא דקדשה לעתיד לבא מתוכו אור בעניין הקרבה לאחר החורבן ויהל אור על דבר ביהמ"ק שהוחל לבנות ברשיון רומי עפ"י חז"ל וכו' ". במבט ראשון אפשר לחשוב ששני האנשים האלה כינו את ירושלים "ירושלים דדהבא", וקראו לכך גם לספריהם הואיל ומדובר בהם על ירושלים. ברם עיון בהקדמות לספרים מראה כי לא כן הדבר, נימוקים אחרים להם בקריאת שמות הספרים.
4) עיין על כך בפרוטרוט: The Source of " Jerusalem the Golden" etc. etc. by Samuel Macourly Jackson (Chicago 1910).
5) Charles G. Trumbull; A Pilgrimage to Jerusalem (Philadelphia, 1905) p. 416. Poetical Works of Christina Rossetti, London 1904, pp. 206-207.
6)
John Finley: A Pilgrim in Palestine (New York, 1922) p. 246.
7) Webb Miller: I Found no Peace, the journal of a foreign correspondent, N.Y. 1936.
8) Danis O'Shea: Jerusalem the Golden (Milwaukee, 1954)
: בעמוד 117 מנמק המחבר את הכינוי לעיר: "We gazed across the valley and saw the great medieval wall, so richly tinted by time that it has merited the name Jerusalem the "Golden, for the Holy City"