מוסד הרב קוק הדפיס לאחרונה מחדש את המהדורה המלומדת של ד"ר סוסמן מונטנר לספרות רפואית של הרמב"ם, אותה הוציאה לראשונה בשנים 1957-1969.
המהדורה כוללת שבעה מחיבוריו הרפואיים של הרמב"ם בתרגומים לעברית. המדריך לבריאות טובה נכתב על ידי הרמב"ם לבקשתו של הסולטן אל-אפדל, בנו של צלאח א-דין, אשר ביקש את עזרתו ועצתו הרפואית.
המסכת – אולי הטובה מסוגה שחוברה בימי הביניים – נכתבה, כמו כל שאר החיבורים הרפואיים של הרמב"ם, במקורה בערבית. הוא תורגם לעברית וללטינית ונלמד באוניברסיטאות.
המהדורה הראשונה של התרגום הלטיני הופיעה בפירנצה בשנת 1477, כשלושים שנה לאחר המצאת הדפוס. בהקדמתו האנגלית לעבודה זו, אומר ד"ר מונטנר: "המסכת מראה לנו את הרמב"ם לא רק כמלומד וכרופא אלא גם כמרפא הנפש, מנחם ומעודד את כל הפונים אליו לעזרה. זהו סימן לגדולתו כי תוך שהוא מתייחס לריבונו בכל הכבוד והכבוד המגיעים לו ומביע את תפילותיו הנלהבות ותקוותו להחלמתו המהירה, הוא אינו מהסס לגנות באופן עקיף את חוסר השתן, גרגרנותו ותאוותו. רווחה נפשית תלויה הדדית, מלמד הרמב"ם.
אדם בריא הוא עליז ומרוצה, ואילו חולה תמיד מדוכא וחסר שביעות רצון. לכן ניתן לקדם החלמה מלאה על ידי העמקת השכנוע המוסרי של החולה, באמצעות עיון במוסר. תביעותיהם של הנביאים והפילוסופים, ובהנהגתו להסדיר את חייו בהתאם להם…" האפוריזמים הרפואיים של משה רבנו. לדברי ד"ר מונטנר, הרמב"ם הרצה בהזדמנויות בפני הצוות הרפואי של בית החולים נזירי בקהיר, אשר הוקם על ידי הסולטן צלאח א-דין. את העבודה הזו, כמו גם את סיכום Galenus ופירושו על האפוריזם של אבוקרט (היפוקרטס), הוא כתב לשימוש עצמו כספרי לימוד להרצאותיו. בעבודה זו התכנס הרמב"ם ולעיתים התייחס לכללים רפואיים, אותם בחר מתוך כתבי גלן ואחר כך רופאים.
הספר מורכב מעשרים וחמש חיבורים, האחרון שבהם מכיל מבקר של גאלן, שדעותיו היו חוק בימי הביניים. במסכת זו דורש הרמב"ם מחקר באמצעות ניסוי, בגנות קבלת דעות בלתי ביקורתיות, אף על פי שהן מוחזקות על ידי החוקרים המפורסמים ביותר ומשותפת על ידי רוב המשכילים.
ד"ר מונטנר מעיר כי הרמב"ם כתב זאת חמישים שנה לפני רוג'ר בייקון, אשר נחשב בדרך כלל לראשון שבישר את הופעת המדע הקריטי. ספרו של הרמב"ם תורגם פעמיים לעברית במאה ה-13. כמו כן פרסם המוסד הרב קוק את מהדורותיו של ד"ר מונטנר של פירוש הרמב"ם על פרשיות אבוקרט, על טחורים, על הגברת המרץ הפיזי, על אסתמה, לקסיקוגרפיה של סמים ותגובות רפואיות.
גם המסכת האחרונה נכתבה עבור הסולטן אל-אפדל שביקש מהרמב"ם את עזרתו ודעתו הרפואית. העבודות הרפואיות שנותרו של הרמב"ם כוללות חיבור על רעלים ותרופות נגדם,
ד"ר מונטנר פרסם תרגום עברי מימי הביניים של חיבור זה עם פרשנות משלו עוד בשנת 1942. הוא כנראה הכין מהדורה חדשה למוסד הרב קוק, אך לא הצליח לעיין בה. הדפס, בגלל מותו ב-1973.
ד"ר מונטנר נולד בקולומאה שבגליציה המזרחית בשנת 1897 ולמד רפואה בגרמניה. הוא היה ציוני פעיל ומייסד איגוד מכבי העולמי. פעם אחת, לאחר שנודע לו שאנטישמים מתכננים לתקוף את איינשטיין, הוא וסטודנטים יהודים אחרים "חטפו" את הפיזיקאי הדגול מביתו בברלין והביאו אותו למקום בטוח.
מונטנר עסק כרופא בברלין עד 1933, אז השתקע בירושלים. הוא הקדיש את כל זמנו הפנוי לחקר ומחקר המורשת הספרותית של רופאים יהודים מימי הביניים, ובמיוחד של כתבי הרפואה של הרמב"ם. הוא נסע רבות בחיפוש אחר כתבי יד וקרא לאישים יהודים לסייע בפרסום חיבוריו הרפואיים של החכם הגדול. הוא היה משוכנע שהפילוסוף הדתי המפורסם, הפרשן והמחוקק הוא גם דמות מתנשאת באמנות הריפוי, שרבות מהשקפותיה תקפות עד היום, ושרק על ידי עיון בכתביו יוכל להעריך במלואה את גדולתו.
שואלים האם לספרי הרמב"ם על הרפואה יש ערך עבורנו גם היום. מונטנר כותב בהקדמה האנגלית למדריך לבריאות טובה. "כמובן שהמרשמים שלו התיישנו ואין להם ערך לאור הטיפולים היעילים יותר של זמננו; אבל רעיונותיו על רפואה מונעת, היגיינה ציבורית, גישה לחולה הסובל ושמירת בריאות הנפש יש לא מתיישנים, במיוחד שהם באים מפרי עטו של מחוקק דתי, כמו הרמב"ם.
"עד היום אנחנו לא מעריכים כראוי את הערך של מניעה בהשוואה לרפואה מרפאת. שיטות רציונליות של תזונה והיגיינה הורידו את שיעור התמותה של היילוד מכחמישים לחמישה אחוזים… "מה שמלמד אותנו הרמב"ם הוא היגיינה ציבורית ופרטית, שמירה על בריאות הגוף והנפש. הוא שם דגש על רפואה מונעת והיגיינה נפשית כגורמים בעלי חשיבות מהותית בשמירה על בריאות הפרט והציבור…
"מה שהרמב"ם דורש בטיפול בחולה אינו טיפול חלקי אלא כולל; לא טיפול בגוף או חלק מהגוף, אלא בגוף ובנפש בכללותם; לא טיפול במחלה, אלא בטיפול במחלה. טיפול בחולה.
"כל התגליות הפסיכוסומטיות של ימינו אינן אלא גילויים מחודשים עם שמות נשמעים יותר. העובדה שמחלות גופניות או תופעות פתולוגיות מושפעות עמוקות מתהליכים רוחניים ונפשיים, שלפעמים הם הגורמים היחידים להם, הייתה ידועה לכל הגדולים. רופאים מהיפוקרטס ועד שארקוט. אבל אף אחד מהרופאים האלה לא הדגיש או חקר את היחסים בין נפש וסומה כפי שעשה הרמב"ם. וזה לפני 800 שנה…".
(המשך יבוא)
גואיש פרס, 10 ביולי 1987 עמ'. 8
כשעבדתי במוסד הרב קוק בירושלים זכיתי לסייע לד"ר ש' מונטנר ז"ל בהכנות האחרונות לקראת הדפסת מהדורתו העברית של מדריך הרמב"ם לבריאות טובה.
בשנים האחרונות לחייו הצליח ד"ר מונטנר לפרסם חיבורים רפואיים שונים של הרמב"ם, לא רק בעברית, אלא גם באנגלית, צרפתית וגרמנית. באחד מביקוריו בניו יורק, ליוויתי אותו לביתו של ד"ר מורי פשקין, מומחה לאלרגיה מפורסם, שעתיד היה לכתוב מבוא למהדורה האנגלית של מונטנר למסכת הרמב"ם על אסטמה.
ד"ר פשקין, שנפטר לפני שבע שנים, בגיל שמונים ושמונה, היה נשיא הן של הקולג' האמריקאי לאלרגיה והן של האגודה האמריקאית לחקר האלרגיה והיה מייסד ונשיא האגודה לטיפול באסטמה של אמריקה. לפי ההשמנה בניו טורק טוימס – שהובא לידיעתי בחביבות על ידי חברי הטוב פרופ' יעקב דינסטג, דר. פשקין היה מחברם של יותר ממאה מאמרים על אלרגיה ואסטמה. הוא היה אחראי לפריצת דרך בטיפול באסתמה בילדות ובנוער, המכונה "כריתת הורים". המונח הגדיר טיפול לילדים עם "אסתמה בלתי ניתנת לטיפול" כתב ב-N.Y Times שכלל את הפרידה הזמנית של הילד מבית ההורים והקמת "אקלים רגשי חם" נוסף עם דמויות אמהות ואבות טריות.
בשיחתו עם ד"ר מונטנר דיבר ד"ר פשקין בחרדת קודש של הרמב"ם וחיבורו על אסתמה. המהדורה האנגלית של מונטנר של חיבור זה יצאה לאור על ידי J.B. Lippincott בשנת 1963. הכרך מכיל הקדמה מאת ד"ר בלה שיק, רופאת הילדים המפורסמת ומגלה את מבחן שיק לדיפטריה וכן הקדמה מאת ד"ר פשקין. ד"ר שיק וד"ר פשקין היו חברים אינטימיים. כמנהל מחלקת הילדים בבית החולים הר סיני, ד"ר שיק נתן חסות למחקר של ד"ר פשקין באסתמה בילדות במרפאת בית החולים.
אנו יכולים לצטט כאן רק כמה משפטים מההקדמה הנלהבת של שיק שכתב שנים ספורות לפני מותו – בגיל הנערץ של 90 – ב-1967: "כששמעתי על קיומם של הכתבים הרפואיים של הרמב"ם, נעשיתי סקרן וצפיתי לזמן שבו אוכל כרופא לקרוא את הרעיונות שהחזיק הרמב"ם בנוגע לאסטמה ובעיות רפואיות אחרות. כתב היד היה חוויה מרגשת ומתגמלת. התרשמתי מעומק הידע של הרמב"ם על המחלה, מבהירות הדיונים בסיבתה ובהשפעת הסביבה, כמו גם מבריאותו הכללית של הפרט, על המחלה."
לאחר זכרונות של כמה מהשגות הרמב"ם, והמלצות לטיפול במחלה, מסכם ד"ר שיק: "זה תענוג גדול וזכות ומאיר עיניים לקרוא את הדיונים של רופא מכובד זה הכלולים בכתב היד שלו על אסתמה. מרתק עבור רופא מהמאה ה-20 להבין איזה ידע עצום רכש הגאון הרפואי הזה לפני 800 שנה. הרמב"ם בוודאי חייב לעורר את הערצתנו וכבודנו הגדולים ביותר מהתצפיות הרפואיות המקיפות שלו ויצירותיו הפילוסופיות הפנומנליות".
ההקדמה של ד"ר פשקין כתובה באותה התלהבות כמו ההקדמה של ד"ר שיק: "למרות ההתקדמות המודרנית המרהיבה שנעשתה בהיבטים התיאורטיים והמעשיים של אלרגיות, המחקרים על המצב האסתמטי, שנכתבו במאה ה-12 על ידי הרמב"ם עדיין זוכים לתשומת לבנו".
ד"ר פשקין משווה את הטיפול בחולי אסתמה כיום לזה שהציע הרמב"ם ומדגיש את מה שהוא מכנה את האמירה הנבואית של הרמב"ם, לפיה הצלחת הפטור מהחולה מאסתמה תלויה במידה רבה בידע אינטימי של כלל החולה".
לאחר קריאת הספר הזה, איננו יכולים לברוח מהתחושה שלמדנו מחדש דברים רבים מלבד מתן פרספקטיבה טובה וברורה יותר של משמעות הרפואה לרופאים הגדולים של לפני 800 שנים או יותר".
הספר מכיל גם מאמר, "Maimonides the Physician" מאת ד"ר מוריס פישביין, שהיה במשך שנים רבות עורך כתב העת של האיגוד הרפואי האמריקאי. בשנת 1966 פרסם ד"ר מונטנר מהדורה באנגלית של חיבורו של הרמב"ם על רעלים ותרופות נגדם.
לאחר מכן יצא לאור יחד עם ד"ר פרד רוזנר, מהדורות באנגלית של הרמב"ם על טחורים, תגובות רפואיות (אריח באנגלית: הרמב"ם תשובות לשאילתות) ופרשיותיו הרפואיות של משה רבנו (רמב"ם).
מאז פטירתו של מר מונטנר, המשיך ד"ר רוזנר בכוחות עצמו להכין מהדורות מלומדים של כתבי רפואה של הרמב"ם בתרגום לאנגלית. פרסומיו בתחום זה כוללים תרגום חדש לאנגלית של החיבור על רעלים ותרופות נגדם, המבוסס על המהדורה העברית של היצירה של מונטנר.
(מסקנה בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי 17 ביולי 1987 עמ'. 9
חיבורו של הרמב"ם על הרעל ותרופותיהם נכתב לבקשתו של הווזיר אל-פדחיל שרצה שהציבור יידע כיצד להגיש סיוע מיידי לאנשים שננשכו על ידי בעלי חיים רעילים.
הרמב"ם מציין בהקדמה כי יתאר במלואו את התכשירים ואת מינוני התכשירים "מייתרים את שירותיו הרלוונטיים של רופא".
עוד הוא מספר שהווזיר ייבא למצרים, לפי הצעתו של הרמב"ם, מרכיבים של תרופות נגד, שלא היו זמינות בארץ.
החיבור היה פופולרי מאוד בחוגי הרפואה בימי הביניים ונלמד באוניברסיטאות.
ד"ר מונטנר, בהקדמה למהדורה האנגלית שלו, מדגיש שיש לזה ערך גם היום: "הרמב"ם אומר בצניעות שאין במסכתו שום דבר חדש… למרות זאת, המסכת מלאה בניסויים והשקפות מקוריות, אפילו בתגליות חדשות וחשובות, שחלקן התגלו מחדש רק לאחרונה.
"תורת הרמב"ם על נפגעי עקיצות והטיפול שהם דורשים: תיאורו של התריאק הגדול, הידע שלו על כלבים משוגעים, על כמהין ופטריות רעילות אחרות, תיאורו המדויק על הטיפול באלה שמערכת העיכול שלהם כבר נכווה על ידי רעל, וכיצד להתמודד עם עקיצות ועקיצות, בין אם על ידי חיתוך, חיתוך, יניקה, הנקה של הפצע, תרופות נגד הקאות, תזונה מתאימה, שמירה על ערנות החולה, תרופות הרגעה במקום הפגוע או נלקחות פנימיות – כל אלה מחזיקים מעמד.
מדהימים באותה מידה הם הדיוק של הפרופורציות של המרכיבים הכלולים במתכונים, הרכב המינונים והשימוש בהם בהתאם לגיל המטופל".
המהדורה החדשה של המוסד הרב קוק לכתבי הרמב"ם הרפואיים בתרגום לעברית נושאת הערכה קצרה לאישיותו של ד"ר מונטנר ז"ל.
"משהו על ד"ר מונטנר", שכתב אליהו רייכמן מהאחים טנג'יר-טורונטו רייכמן, מפאר את הכרך הראשון. רייכמן מספר כי כשביקר לראשונה בישראל – לקראת סוף 1948 – אביו המנוח נתן לו אלף דולר ככספי שליח מצווה.
בירושלים ערך ביקור אצל רבי עקיבא שרייבר זצ"ל, הרב מפרשבורג. האחרון סיפר לו כי במאה שערים מתגוררים זקנים רבים שנזקקו לטיפול רפואי אך אינם יכולים לעמוד בו.
כשיצא רייכמן מדירת הרב, הוא פגש במסדרון את ד"ר מונטנר, שהתגורר באותו בניין. הרבנית פרסבורגר הכירה את שני הגברים זה לזה. ד"ר מונטנר הזמין את רייכמן לדירתו. בעודו שוחח עם מארחו על מצבם של זקנים רבים במאה שערים שעליו נודע זה עתה מהרב מפרשבורג, עלה רעיון לרייכמן כיצד להשתמש בכסף שנתן לו אביו.
"כמה אתה לוקח על ביקור?" הוא שאל את ד"ר מונטנר. "שני דולר," ענה הרופא. "דוקטור, תן לי מחיר סיטונאי", אמר ריכמן, "אני אשאיר לך אלף דולר אתה תתייחס לכל האנשים שמגיעים אליך ממאה שערים, בלי לגבות שום דבר ממי שאינו יכול לשלם.
בביקור הבא שלי בישראל, אתה תגיד לי כמה אני חייב לך".
ד"ר מונטנר הסכים להצעה וקיבל את הכסף. רייכמן ביקר שוב בישראל בקיץ 1949. הוא הלך לרופא כדי לסגור את החשבון.
ד"ר מונטר פתח את מגירתו, לקח ממנה את המעטפה ובה כסף, שקיבל מרייכמן, והחזירה לאחרון.
"מה, לא התייחסת לאנשי מאה שערים", קרא רייכמן המופתע.
"עשיתי," השיב ד"ר. מונטר. "אבל אתה לא חייב לי כלום! אני מחזיר לך את הכסף שהפקדת אצלי, ואני רוצה שתדע שאני חייב לך."
דרכך נתקלתי ביותר ממאה מלאכים בירושלים."
רייכמן נדהם. "ד"ר מונטר, אתה בן אדם רציונלי, איך אתה יכול לדבר על כך שפגשת מלאכים?"
אני רופא ואני יודע מה הם הצרכים המינימליים של האדם," אמר ד"ר מונטנר.
"בזכותך יש לי כעת יותר ממאה חולים שאינם אוכלים, שותים או ישנים.
מסיבה זו, אני מתייחס אליהם. כמלאכים. בזכותך הכרתי אותם!"
***
רייכמן ומונטנר הפכו לחברים טובים. לימים כשנודע לרייכמן שמונטנר עוסק בחקר תולדות הרפואה והתעניין במיוחד בכתביו הרפואיים של הרמב"ם, הוא הזמין אותו לטנג'יר ונסע עמו דרך ספרד, וחיפש כתבי יד ישנים בספריות ובמוזיאונים.
רייכמן מסיים את חיבורו הקצר באופן הבא: "חברים רבים שלי ביקשו ממני להשיג עבורם את כתבי הרמב"ם הרפואיים בהוצאת ד"ר מונטנר. הם נעלמו מחנויות הספרים וקשה להשיגם. כשפגשתי את ד"ר יצחק רפאל – ראש המוסד הרב קוק ושוחח עמו על ד"ר מונטנר, הוא אמר לי שספריו מבוקשים מאוד, אך אינם זמינים. הצעתי בשמחה לעזור בהוצאת מהדורה חדשה".
