g
1.
כל ימיו התענין הנשיא המנוח בחייהם, קורותיהם, מסורותיהם ואוצרותיהם של בני עדות המזרח ושל ישובים יהודים נדחים. לעתים קרובות היה מבקר אצל העדות השונות בארץ ובקהילות-ישראל העתיקות אשר בארצות מזרח התיכון. הוא היה מסייר בבתי תפילותיהן ובודק אוצרות ספריהן. ענין מיוחד גילה יצחק בן צבי, שכל ימיו היה מרבה להגות בתנ"ך, ב"כתרי התורה" שהיו שמורים בבתי כנסת עתיקים במזרח הקרוב.
"כתר תורה" – נקראו בבבל, בסוריה, בתימן ובמצרים, כתבי-יד של כ"ד ספרי התנ"ך או של חמשת חומשי התורה, הכתובים לא בצורת מגילה כספרי תורה, אלא בצורת ספר משני עברי הדפים. בצפון אפריקה ובארץ ישראל קראו לתנ"ך שהיה כתוב בצורת ספר – מקדשיה לספרים אלה, שנכתבו לפני המצאת הדפוס, נועדה חשיבות מרובה לחקר טכסט ומסורת התנ"ך.
בכל קהילה שביקר, התענין הנשיא ב"כתרי תורה" אשר בתוכה, בדק אותם, רשם לו פרטים על אודותם; מהם שפירסם לאחר מכן, ומהם שהשתמש בהם לצרכי מחקריו השונים.
ברשימה קצרה זו, ברצוננו לספר קצת על התענינותו הגדולה של יצחק בן צבי ב"כתרי תורה", על חרדתו הרבה לגורלם ועל חלקו בגאולתם מידי נכרים.
2.
בבית כנסת הקראים שהיה קיים בעיר העתיקה של ירושלים עד נפילתה לידי צר ואויב, היה שמור "כתר תורה" עתיק של כל התנ"ך. הוא היה ידוע בשם "מקדשיה" הירושלמי.
יצחק בן צבי תיאר אותו והרצה קורותיו במחקר שפירסם לפני למעלה מעשרים וחמש שנה ב"אזכרה" לזכרו של הגראי"ה קוק זצ"ל (כרך ה', ירושלים תרצ"ז). הוא חזר לדון בו לפני כמה שנים במאמרו "מקדשיה הירושלמי וכתרי-התורה שבבתי-הכנסת הקראיים בקושטא ובמצרים" ("קרית ספר", כרך לב, חוברת ג, סיון תשי"ז).
לפי דעתו של בן צבי נכתב המקדשיה בספרד על ידי סופר רבני לצורך יהודי רבני. יש להניח שלאחר גירוש ספרד הובא הספר על ידי המגורשים לאחת מקהילות תורכיה, ובמשך הזמן נמכר לעדה הקראית. בן צבי סבור כי הספר הובא לירושלים לפני בערך מאתים שנה שאז נתחדש הישוב הקראי בעיר הקודש. הואיל ומחדש הישוב הקראי בירושלים, היה קראי עשיר מדמשק, מסתבר ש"כתר התורה" היה זמן מסויים באותה העיר לפני שהובא לירושלים.
במאמרו ב"קרית ספר" מסר הנשיא גם קורות המקדשיה לאחר נפילת העיר העתיקה. והרי מדבריו:
"בית הכנסת הקראי שבעיר העתיקה נחרב גם הוא בימי מלחמת העצמאות על ידי הערבים. כתר התורה נשדד על ידם ונמכר לסוחר עתיקות בשוודיה. בעמל רב הצלחנו לפדותו ולהחזיר את התורה לאכסניה שלה, ועתה הוא ברשות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים".
3
כתר התורה המפורסם ביותר – וכנראה גם כתב היד העתיק ביותר של התנ"ך – היה שמור במשך מאות בשנים בבית כנסת קדמון בחלב בסוריה.
חשיבותו של כתב תורה זה לא רק בעתיקותו, אלא גם מפני שלפי הקולופון – אשר נכתב יותר ממאה שנה לאחר כתיבת "הכתר" – נוקד, הוגה ו"נמסר" התנ"ך על ידי ר' אהרן ב"ר משה ב"ר אשר, אחד מאבות-המסורה.
מאז שנודע, לפני בערך מאה שנה, בעולם הרחב על קיום "כתר" זה, השתדלו חוקרי מקרא להשתמש בו לצרכי מחקריהם, אך אנשי חלב, שהתנ"ך הזה היה מקודש בעיניהם עד מאד, לא הרשו להם רק עיון ארעי, אך לא בדיקה יסודית.
בסוף שנת 1947, לאחר החלטת או"ם להקים מדינה עברית בארץ, התרחשו פרעות אנטי-יהודיות במדינות ערב. התקפת דמים נערכה גם בחלב. בית הכנסת העתיק בו היה שמור ה"כתר" הותקף, ולפי השמועה נשרף התנ"ך ההיסטורי. הידיעה על אבדן כתב היד גרמה בשעתה צער רב למוקירי תורה ושוחרי מודע בכל העולם.
עברו כמעט עשר שנים, ונשיא מדינת ישראל, הודיע במאמר ש"לאחר חקירות ודרישות מרובות נתברר לנו שהכתר הנערץ חולל ושודד, אבל לא הושמד כליל ונמצא במקום סתר".
בהמשך דבריו כתב הנשיא: "והנה איש בשורה אנוכי היום לצבור היהודי ולכל חוקרי-המקרא שכתב-היד היקר נתגלה והוא נמצא עתה במקום בטוח".
בשעה שבן צבי כתב השורות האלה, היה "הכתר" כבר ברשותו, ובמאמרו זה ("כתר התורה" של בן-אשר שנכתב בארץ ישראל – אוד מוצל מאש, "סיני", ניסן-אייר תשי"ח) תיאר חלקיו הנמצאים והחסרים, וגם סיפר קורותיו[1].
לפי דעתו נכתב בארץ ישראל בסוף המאה התשיעית ולכל המאוחר בתחילת המאה העשירית. הוא נכתב על ידי ר' שלמה בן בויאעא והוגה ונוקד על ידי אהרן בן-אשר, כפי שנמסר בקולופין. בתחילה היה מצוי ביד יהודים רבנים שבשבילם נכתב, אך באמצע המאה האחת-עשרה היה בידי הקראים בירושלים. זמן לא רב לאחר מכן, בשנת 1071 שדדו הסלג'וקים את ירושלים. השודדים הביאו את הספר למצרים, שם פדוהו היהודים ושמו אותו בבית הכנסת של הירושלמים בקהיר.
דעתו של בן צבי שהוא הספר שהשתמש בו הרמב"ם ואליו הוא מתכוון בדבריו הידועים ב"הלכות ספר תורה" פרק ח, הלכה ד:
"ולפי שראיתי שיבוש גדול בכל הספרים שראיתי בדברים אלו. וכן בעלי המסורת שכותבין ומחברין להודיע הפתוחות והסתומות נחלקים בדבריםאלו במחלוקת הספרים שסומכין עליהם. ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם. וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים, שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין, לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות, כמו שהעתיקו, ועליו סמכתי בספר התורה שכתבתי כהלכתו".
בן צבי סבור שה"כתר" הועבר ממצרים בסוף המאה הארבע-עשרה, לחלב (שהיא לפי המסורת ארם צובה), על ידי ר' דוד, מצאצאי הרמב"ם ונגיד יהודי מצרים, אשר בשנת 1375 נסע לסוריה וחי בדמשק ובחלב, או על ידי חכם אחר מאותה התקופה.
במאמרו מוסר הנשיא עוד כי ביחד עם ה"כתר" ההיסטורי ניצל גם "כתר" אחר – הוא מכיל רק החומש – מן ה"כתרים" שהיו שמורים בבית הכנסת הקדמון בחלב.
4.
עם הודעתו על הצלתו של "כתר ארם צובה", הביע הנשיא התקוה שמעתה יוכלו חוקרי-מקרא לשקוד על בדיקת הכתב-יד.
ואמנם עברו רק שנתים ויצא קובץ "מחקרים בכתר ארם צובה" (בעריכת חיים רבין, כתבי מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ך). הקובץ מכיל מאמרו-מחקרו של הנשיא בשנויים ותיקונים ומחקרים מאת משה גושן-גוטשטיין וד. ש. לוינגר.
במחקרו "האותנטיות של כתר חלב" דן משה גושן בבעיות אם הספר הוא באמת "בן אשרי" ואם אמנם הוא זה שהשתמש בו הרמב"ם, בעיות שנחלקו בו דעות החוקרים.
גושן מעלה כי ה"כתר" הוא "כתב היד ה'בן אשרי' ביותר, אשר מצד עצם הנוסח שבו לו משפט בכורה על כתבי היד מאותה אסכולה הידועים לנו", ושהוא אותו טופס-מופת בו השתמש הרמב"ם.
בעוד שרובו של מחקרו של גושן מוקדש רק לבעיה השניה, על שימוש הרמב"ם בכתר חלב, דן. ד. ש. לוינגר ב"מקוריותו של כתב-יד חלב" בהרחבה על מקומו של ה"כתר" במסגרת כתבי-היד המתיחסים על בן אשר. מסקנתו אף הוא כי "כתב-יד חלב הוא העתיק ביותר בין כתבי-יד אלה, והסימנים של הניקוד-הטברייני מרוכזים ב-במדה המכסימלית".
5.
במחקרו מרמז גושן לחלק הנשיא בגאולת ה"כתר". הנשיא בעצמו לא דיבר מכך במחקרו הוא, אך גילה טפח במקום אחר.
בשנת תש"ך פירסם הנשיא ספר "מסעות" בו קיבץ רשימות וזכרונות מסיוריו בארץ ומבקוריו במדינות שונות. הוא מוסר גם על בקורו בחלב בשנות השלושים ובין היתר הוא מספר:
"במיוחד משך אותי ספר כתר התורה של בן-אשר, השמור בבית הכנסת הישן. זהו אולי הקדום שבבתי הכנסת ומכל מקום קדום הוא לכל שאר בתי כנסת הקיימים. הוא נוסד עוד לפני הכיבוש המוסלמי ונשאר על כנו עד ימי האיסלאם, עד מלחמת העצמאות, שעה שנחרב ונשרף בידי פורעים. בשריפה זו ניזוק גם כתר-התורה הקדמון, ורק בדי עמל הצלחתי להציל את רובו של כתר-תורה מקורי זה, הנחשב בצדק לחשוב ביותר ומוסמך ביותר בין כל כתבי-היד של התנ"ך בעולם".
אור המזרח
סיון תשכ"ג
חוברות א-ב
[1] חוברת "סיני" בח פורסם מחקרו של הנשיא יצאה גם בשם "עלי עשור" כמחברת יובל ליום העצמאות העשירי של מדינת ישראל.
לאחר שנתים פירסם הנשיא את מחקרו בשנויים ותקונים – כפי שנזכר לקמן – ב"כתבי מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית, מחקרים בכתר ארם צובא". הרצאת תולדות "הכתר" במאמרנו היא לפי מחקרו המתוקן של הנשיא.