(לט באב)
א.
שני גדולים, בני תקופה אחת, לבשו שק על בשרם לאות אבל על חורבן בית המקדש וגלות השכינה.
על רבי יחזקאל לנדא – ששימש כרבם של יהודי פראג קרוב לארבעים שנה והשנה מלאו מאתים שנה לפטירתו – אמר תלמידו רבי אלעזר פלעקלש בהספד שנשא עליו באחד מבתי הכנסת של פראג כי "עד שהגיע לימי השיבה לבש שק על בשרו".
לא פירש בשל מה לבש שק, ברם ממה שסיפר על אבלות רבו על חורבן המקדש, באותו הספד עצמו ובהספד שנשא עליו לפני מיטתו בבית הקברות, נוכל לדעת טעם הדבר.
"משבעה עשר בתמוז עד ר"ח אב לא אכל דבר מן החי. מראש חודש אב עד תשעה באב לא אכל רק לחם יבש ופיזר אפר על הלחם. וכך נהג עד שהגיע לימי הזיקנה. מעולם לא עבר עליו חצות הלילה בשינה עד סמוך למיתתו, שלא היה מקונן בחצי הלילה על חורבן בית אלוקינו ועל גלות השכינה…"
ועוד "מערב תשעה באב עד מוצאי תשעה באב לא פסק פומיה מקינות ויללות ורוב איכות והיה מתעולל בעפר בבכי ודמעה. כל מי שהלך אחורי בית הכנס בחוצות אחז בשרו פלצות לקולו הנשמע ברמה ביללה"[א].
ב.
בן ארבעים היה רבי מרדכי בנעט, בשנת תקנ"ג, כאשר נפטר רבי יחזקאל לנדא. הוא שימש בקדוש במקומות שונים. ארבעים שנה היה רב וראש ישיבה בניקולסבורג ורב המדינה של מורביה.
גם הוא לבש שק על בשרו מתוך אבלות על חורבן הבית.
הוא לא גילה זאת לאיש. אפילו מקורביו ובני ביתו לא ידעו על כך.
רק הבת שכיבסה את השקים ידעה את נוהג אביה. אחרי מותו כאשר ניתנה רשות לגלות את הדבר, קנו עשירי ניקולסבורג בדמים יקרים את השקים כדי שישמשו להם תכריכים, בהאמינם כי לבוש האבל של רבם יגן עליהם אחרי מותם[ב].
מתוך "הדואר" 23/8/1993
[א] ההספדים של רבי אלעזר פלעקלש נדפסו בספרו "עולת חודש", חלק ג'.
[ב] ראה בספר "יכבד אב" לר' משה מנחם וואלדען, עמ' 34; "פאר מרדכי" לרב ד"ר ראובן פרבר, תשי"א, עמ' 198-197.