במאי 1940 פלשו הגרמנים לבלגיה. רובם של רבבות יהודי המדינה, ובתוכם אלפי פליטים מגרמניה ואוסטריה, ברחו לעבר הגבול של צרפת אבל הצבא הגרמני שהתקדם במהירות השיגם, ורובם הוחזרו באונס למקומות מגוריהם.
מיד לאחר כיבוש המדינה הנהיגו הגרמנים חוקים שהפלו את היהודים לרעה. גם בשנים הראשונות לכיבוש, קורם שנגזרה על היהודים גזירת הגירוש למחנות-המוות, נפגעו חיי הקהילה קשה מגזירות שונות.
השחיטה נאסרה. עיתונים וכתבי-עת יהודים חדלו מלהופיע. לא נדפס שום דבר יהודי אפילו לא לוח, שהוא צורך הכרחי ליהודי. במחצית השניה של שנת ת"ש השתמשו היהודים בלוחות שהיו בידיהם מלפני הפלישה. לשנת תש"א לא היו להם לוחות, והנה בפרוס שנת תש"ב נדפס בבריסל לוח למחצית הראשונה של השנה החדשה.
עורכו ומוציאו לאור של הלוח היה הרב מנחם מנדל קירשבוים. הוא היה יליד קראקא, שימש ברבנות בגליציה, ובשנת תרפ"ז נתמנה דיין בקהילה הכללית בפראנקפור-דמיין. בשנת תרצ"ו, לאחר שגורש הרב יעקב הופמן על ידי הגרמנים, נעשה קירשבוים רב הקהילה, ובתקופה יותר מאוחרת קיבל על עצמו את הרבנות של כמה קהילות נוספות שרבניהן יצאו את המדינה הוא הגיע לבלגיה שבועות אחדים לפני פרוץ המלחמה, התיישב בבריסל ושימש בקודש בבית המדרש "אהבת שלום."
טופס של הלוח שהוצא על ירי הרב קירשבוים הובא לאחר המלחמה לניו- יורק על ידי הרב שמואל היבנר, שאף הוא התגורר בבריסל בימי הכיבוש הגרמני.
עד כמה שידוע להרב היבנר, לא ביקש הרב קירשבוים רשות משלטונות הגרמנים בבריסל להדפסת הלוח. הוא הדפיס אותו על דעת עצמו, מתוך תקווה שהגרמנים לא ישגיחו ולא יקפידו על הדבר.
בלוח, שנדפס כולו על דף אחד, נרשמו גם זמני הדלקת הנרות ויציאת השבת, וניתנה בו גם כתובת המקווה שבעיר.
"מטרתי בהוצאת הלוח היה גם פרסום כתובת המקווה. ידעו יהודי העיר שהמקווה פתוח" – סיפר הרב קירשבוים להרב היבנר.
אין בלוח אף דיבור אחד, המזכיר את הימים הרעים שבהם ראה אור. כמנהג ישראל סודרו האותיות של מספר השנה (ה'תש"ב) בסדר המבשר טובות: השב"ת. במלה זו הצפין בוודאי הרב את תקוותו ותפילתו לבאות. וכך עשה גם במקום אחר בלוח.
המעיין בלוח ימצא רשום על יד התאריך כ' אדר: פורים דפראנקפורט וינצנץ, על שם צורר היהודים וינצנץ פטמילך, שביזמתו ובהנהגתו גרשו סמוך לראש השנה של שנת שע"ה את יהודי העיר ושדדו את רכושם. הקיסר נקט בצעדים נגר פטמילך ואנשיו, ובאדר שע"ו שבו היהודים לעיר, ופטמילך וכמה מעוזריו נתלו. לזכר המאורעות האלה קבעו יהודי פראנקפורט שני ימי צום כ"ז באלול, הוא יום הגירוש, וי"ט באדר, הוא היום לפני שובם לעיר ויום משתה ושמחה בכ' אדר והוא פורים פראנקפורט.
מה לפורים מקומי זה בלוח שיצא בבריסל? אמנם מחבר הלוח היה רב בפראנקפורט, בוודאי היו גם אנשי פראנקפורט אחרים בבריסל, ויודעים אנו שאנשי פראנקפורט היו רגילים לחוג פורים זה גם בעת שבתם הרחק מעיר מולדתם[1] אבל כל זה אינו מסביר ואינו מצדיק את ציון החג בלוח המיועד ליהודי בלגיה.
מתוך כוונה מיוחדת הכניס הרב קירשבוים ציון פורים פראנקפורט ללוח שלו. "ישמש לנו גם זכר חג זה מקור נחמה ועידוד ויחזק בנו התקוה והאמונה שבקרוב נגאל מידי הגרמנים ונזכה עוד לחוג פורים בבלגיה".
הלוח היה, כאמור, רק למחצית הראשונה של שנת תש"ב. המשך לא היה לו. הוא נשאר דבר-הדפוס היהודי היחיד שהופיע בבלגיה בימי הכיבוש הגרמני. בתחילת הקיץ של שנת תש"ב התחילו הגרמנים בפולמוס השמדתם של יהודי בלגיה. הרב קירשבוים נאסר בראשית שנת תש"ג. זמן מה הוחזק במחנה מאלין ולאחר מכן הובל לאושוויץ. בן 47 היה במותו.
מאת טוביה פרשל מתוך "הדאר" ז' מרחשון תשכ"ד
[1] ה"חתם סופר", שהיה יליד פראנקפורט, נהג פורים וינץ גם בשבתו במקומות אחרים. עיין תשובות "חתם סופר", חלק אורח חיים, סימן קצ"א: "והנה מבואר בספר יוסף אומץ (לר' יוסף יוזפא האן נורלניגן – עיין דיני פורים סימן תתש"ז, תתש"ט וגם בסימן תתקנ"ג) מהנס שנעשה בק"ק פ"פדמיין ביום כ' אדר הראשון וקבעו בו יום שמחה לדורותם וכן ראיתי ממ"ו הגאון מו"ה נתן אדליר מילדי ק"ק ההיא, וכן אנו נוהגים אחריו הגם שאנו בריחוק מקום…"