קלמן כהנא לחקר ביאורי הגר"א, לירושלמי ולתוספתא סדר זרעים, תל אביב, תשי"ז.
יש בידינו הגהות וביאורים של הגאון מוילנא*) על חלק גדול של הספרות התלמודית, אחדים מהם אף בנוסחאות שונות, רק מעטים מהם העותקו מעצם כתב ידו, ומרביתם באה אלינו מכתבי תלמידיו.
יש ונמצאות סתירות בין הביאורים השונים הנמסרים בשם הגר"א על ידי תלמידיו, וכן נשתרבבו טעויות העתקה ודפוס בדבריו – ועל כן יצאו בזמנים שונים עוררים על פרושים וביאורים מסויימים שלא מפי הגאון מוילנא יצאו.
הספר שלפנינו מוקדש לחקר ביאורי הגר"א, במיוחד אלה על הירושלמי והתוספתא סדר זרעים.
המחבר מעביר לפנינו הדעות השונות שנאמרו להסברת השנויים והסתירות בין הביאורים השונים של הגר"א.
רבי ישראל משקלוב, מתלמידי הגאון, סבור כי הגאון שינה דעתו בפירושיו לירושלמי ולמנשה, מזו שהביע קודם לכן בהנהגותיו לשולחן ערוך.
דעה זו איננה מתקבלת על הדעת כפתרון כל הסתירות הנמצאות בדברי הגאון. א) נמצאות סתירות בפירושו לירושלמי עצמו. ב) ידוע שהגאון שקד ועמל רבות על הגהותיו בכל מקום, ועל כן אין להניח שבזמן מועט שינה דעתו במקרים כה רבים.
פתרון אחר מציע הרב שלמה גורן. לדעתו הקפיד הגר"א יותר בגירסותיו לירושלמי שחידש בביאורו לשלחן ערוך, ובחר לו יד חפשית יותר לגרוס גירסאות חדשות בירושלמי עצמו שלא בקשר לשולחן ערוך
גם דעה זו אין המחבר נוטה לקבלה ללא הסתייגות. וטעמיו עמו. א) אין הוא מסכים לדעת שבפירושו לירושלמי נהג הגאון יד חפשית בנוגע לגירסאות שחידש. אם הגאון חידש גירסא בודאי ראה הכרח לכך, והיה מוכן להוציא ממנה גם מסקנות להלכה.
ב) יש שאנו מוצאים בביאורו לשולחן גירסא חדשה בירושלמי, אך בביאורו לירושלמי היא איננה נזכרה, דבר עליו עמד כבר הרב גורן עצמו, לפי סברתו היינו מניחים היפוכם של הדברים.
ק. כהנא עצמו סבור כי פשר חלק מן הסתירות שבביאורי הגאון יש למצוא בהנחה כי הגאון קבע פעם את הגירסא לפי שיטת ראשון אחד, ופעם אחרת לפי שיטת ראשון אחר, בהתחשב עם הנחה זו נוכל גם לקבל דעתו של הרב גורן – ונאמר שבעוד שפירושיו לירושלמי קובע הגאון את הגירסאות לפי דעות הראשונים – קבע בהגהותיו לשולחן ערוך הגירסא לפי ההלכה הנראית לעיניו.
מצדנו נעיר כי בעיקר הנחתו קדם לק. כהנא, ר"ש ליברמן בפרושו לתוספתא "תוספת ראשונים". (ראה במבואו לחלק רביעי מקראות-עוקצין): "כידוע לא כתב רבינו את הגהותיו לתוספתא, אלא תלמידיו שלקטו את פירושיו, ואפשר שהגר"א ביאר להם את שיטות הראשונים בתוספתא, ופירש לפעמים ע"פ שיטה זו, ולפעמים ע"פ שיטה אחרת, ומכאן הסתירות המרובות בין הגהות הגר"א ובין ביאוריו**).
ברם כל ההסברים האלה אינם מספיקים ליישב כל הסתירות, והמקומות התמוהים והמוזרים בדברי הגר"א. ביתר פרקי הספר מוכיח המחבר כי חלק גדול מאלה יש לתלות בפיענוח בלתי נכון של הגהות הגר"א ובהוספות שונות מפי תלמידיו לדבריו.
אין ביכולתנו לרדת כאן לפרטי הוכחותיו, ועל כן נאלץ להסתפק בהערכה כללית. השערותיו של המחבר, המבוססות על נתוח מעמיק של דברי הגר"א כפי שהם מובאים במקורות שונים, הן חריפות וקולעות. אין הן מלמדות רק על הגהות וביאורים בודדים המיוחסים להגר"א, אלא, אגב דיון ביבליוגרפי נרחב, מעמידות אותנו על טיבם, הרכבם ומקורותיהם של פרושים שלמים של הגאון.
לספר כמה נספחים הדנים בענינים הלכתיים שונים***).
ח' כסלו תשי"ז, אי-שם
מאת: ט. פרשל מתוך "חרות" י"ט כסלו תשי"ז11.21.56
*) המחבר מפנה את תשומת הלב להקבלה באופן רשום ההערות שבין הגאון מוילנא ורבי נתן אדלר. כידוע כתובות הגהותיו של הגר"א בקיצור נמרץ ולפעמים אפילו בנקודה אחת… כי לא רשמם אלא לעצמו" (עדות רבי ישראל משקלוב). רבי נתן אדלר רשם הערותיו בסימנים ונקודות. על האחרון מסופר כי לא רצה לכתוב דברי תורתו, הואיל והתירו כתיבת דברי תורה שבעל פה רק מן הטעם שלא תשתכח תורה מישראל, ולגביו לא היה קיים חשש שכחה.
יש להעיר כי ב"שדי חמד" חוקר בדבר אם מי שאין קיים לגביו חשש שכחה, מותר לכתוב דברי תורה, הוא מביא את המסופר על רבי נתן אדלר, אך מפקפק בנכונות הנהגתו, כי ספר המוסר והיראה מזרזים את האדם לכתוב דברי תורה שחננו ה'.
ראה גם המסופר על רבי משה חריף, מי שהיה רב בסורוקה, שאסר על עצמו לכתוב דברי תורה, כי ברור היה לו כי גם בלעדי חדושיו לא תשתכח תורה מישראל (הרב י. ל. מימון בספרו "למען ציון לא אחשה". חלק ב', ע' 40).
**) בפרושו של ר"ש ליברמן לתוספתא (תוספת ראשונים), מפוזרות הערות רבות על שבושים בהגהות וביאורי הגר"א. ראה המקומות שהוא מציין במבואו הנ"ל. ועיין גם שם ע' 113, מסכת מכשירים, פרק ב', ד"ה "והעושה אמה", שמציין כי הגהת הגר"א לפרוש הר"ש במשנה, לקוחה מן הגהות התוספתא ושם מקומה הנכון.
***) אחד הענינים הנדונים הוא, אם על עניני אגדה נופל השם הלכה, ומובאים דברי המהר"ץ חיות (בהגהותיו לברכות לא, א) כי כן הדבר, וראייתו מדברי המדרש: הלכה, בידוע שעשיו שונה ליעקב.
שמעתי בשם המהר"ץ חיות למה נזכר במדרש זה השם הלכה. ההלכה, מעשה המצוות, תוקפה לכל הדורות. האגדה, דעות ומחשבות, משתנה מדור לדור. כל דור ואגדתו. המדרש המצוטט למעלה בא להדגיש: בידוע שעשיו שונא ליעקב – לא סתם אגדה אלא הלכה הוא, אמיתו אמת לדורות הוא.