ליפמן פיליפ פרינס- מכתביו המלומדים, שראה אור בהוצאת כתב לפני זמן מה, מציג בפנינו את סיפורו והתכתבויותיו המלומדות של אדם יוצא דופן: הדיוט ספוג למידה (בעל בית למדן), שפרסם את דברי תורה והתכתב עם רבנים ותלמידי חכמים בולטים. פרינס היה נסיך בישראל במלוא מובן המילה. בעלי בתים למדנים לא היו נדירים במזרח אירופה. במערב, שבו ה"השכלה" וההתבוללות הרחיקו חלקים גדולים מבני עמנו מתורה ומצוות, הם היו תופעה נדירה. פרינס היה בן עמו מסור. למרות שהיה אדם בעל אמצעים, הוא חש את כאבם של העניים והיה מוכן תמיד לעזור.
למרות שהתגורר במדינות שבהן לא הייתה אפליה רשמית נגד יהודים ושם חיו יהודים בביטחון יחסי, הוא הפך לחסידי מוקדם של הציונות המדינית, משום שהיא העניקה תקווה להמונים העניים והמדוכאים של המזרח. יתרה מכך, הוא ראה בציונות הרבה יותר ממאמץ הומניסטי גדול. הוא האמין שהיהודים חסרי הדת, שנטשו את ההתבוללות כדי לעודד את שיבת ציון ובנייתה מחדש, יקבלו בסופו של דבר את כל תורת היהדות. הוא ראה בציונות מבשר של התקופה המשיחית.
את הוצאת הכרך העברי-אנגלי יזמו צ'ארלס ואלס בנדהיים מניו יורק. אלס בנדהיים, נכדתו של פרינס שימשה כעורכת כללית של הספר. המכתבים נערכו והביאו ביאור על ידי הגאון רבי ד"ר מאייר הרסקוביץ', תלמיד חכם משובח, שלפני עלייתו לארץ ישראל בשנת 1978 לימד בישיבה אוניברסיטאית. עוד כמה אנשים – ששמם מוזכר – סייעו בעריכה ובתרגום.
פרינס נולד בארנהם, הולנד בשנת 1835. הוא קיבל חינוך יהודי וחילוני מצוין. כשבגר הצטרף למשרד השטיחים של המשפחה, אך המשיך להקדיש שעות רבות ללימוד תורה. בגיל 21 התחתן עם הנרייטה יעקובסון לשעבר מאמסטרדם. נולדו להם בת אחת וחמישה בנים.
ב-1876 הוא ומשפחתו עברו לאמסטרדם. שם הקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה ולפעילות קהילתית. ביתו הפך למקום מפגש של תלמידי חכמים, בו ניתנו שיעורים והרצאות. היה גם מניין רגיל. פרינס למד אצל הרב יוסף צבי הירש דונר, רבה הראשי של אמסטרדם, הרב יעקב דה ליאו והרב מרדכי סוהלברג.
הוא נבחר למנהיג "פקידים ואמרקלים של ארץ הקודש", ארגון אמסטרדם שנוסד ב-1809, לצורך איסוף כספים למען היהודים בארץ ישראל. בשנת 1880 – בהיותו בן 45 – נבחר פרינס לפרנס של הקהילה האשכנזית של אמסטרדם.
ב-1887, לאחר שאיבד את אשתו ואמו, התבסס פרינס בפרנקפורט, שם נישא בפעם השנייה. לו ולשרה לוב-פדרמן היו שלוש בנות ובן אחד.
בפרנקפורט – שם התגורר עד מותו בשנת 1915 – המשיך פרינס לשקוע בלימודי תורה ולהיות פעיל בענייני קהילה. הוא היה חבר בוועד המרכזי של הפדרציה הציונית של גרמניה עם הקמתה בסתיו 1897. בשנת תרפ"ד פנה במכתב גלוי אל הרב ישעיה זילברשטיין, רבה של וואק בהונגריה, שהיה קשור לכתב העת הרבני תל תלפיות, מותח ביקורת על רבנים ויהודים דתיים שביקרו את הציונות והפציר בהם לתמוך בתנועה. נוסח מקוצר של המכתב התפרסם בגרמנית ב- Frankfurter Israelitisches Familienblatt.
תרגום לאנגלית של המאמר הגרמני, שהוכן על ידי גרטרוד הירשלר, מופיע בכרך שלפנינו.
פרינס היה ביבליופיל גדול. הוא התחיל בבניית ספרייתו בעודו בארנהם. בסופו של דבר היא הפכה לספרייה הפרטית היהודית הגדולה ביותר בגרמניה. הגברת א' בנדהיים מספרת בהקדמתה לחלק האנגלי של הכרך, "הרהורי נכדה", כי סבה "שמר על שירותיו המלאים של כורך ספרים מומחה, שתפקידו לשמור על כל כרך וכרך במצב מושלם.
בשנת 1930 הועברה ספרייתו של פרינס לבית המדרש למורים "מזרחי" (כיום ר' אליעזר מאיר ליפשיץ) בירושלים, שם שירתה תלמידים ותלמידי חכמים. שנים רבות היה אחראי על האוסף העשיר הגאון רבי ד"ר עקיבא ב' פוזנר זצ"ל, שכתב חוברת על פרינס.
לפני ארבעים שנה כשרבים מספרי הספרייה הלאומית והעברית היו עדיין בהר הצופים, שאז לא היה נגיש,inaccessible הייתי הולך לספריית פרינס. בכל פעם שהלכתי לשם, תמיד הייתי תוהה אם אמצא את הספרים שחיפשתי. עד כמה שאני זוכר, מעולם לא התאכזבתי.
המשך בשבוע הבא
גואיש פרס, 15 באוקטובר 1993
המשך
ל.פ. פרינס תרם לכתבי עת יהודיים בעברית, הולנדית וגרמנית. הוא עזר למדפיסי רום מווילנה ברכישת מערכת התלמוד האישית של רבי יעקב עמדין, משובצת ברשימותיו בכתב ידו של האחרון. הערותיו של פרינס עצמו על חולין הודפסו על ידי הוצאות וילנה במהדורתם של מסכת זו. הערותיו על הסידור נדפסו באוצר תפילות בשם דמשק אליעזר.
פרינס פירסם מכתב יד ומבואר תשלום אבודרהם שהכיל את פירושו של אבודרהם על עבודתו של יוסי בן יוסי ופיוטים אחרים ((ברלין, 1900) והודפס מחדש עם הקדמה "סדר ברכות" של ר' מיכלמרפטשיק, שיצא לאור במקור ב-1582 (פרנקפורט,1900).
לאחר פטירתו של ר' מרקוס להמן, מייסד ועורך "דער ישראלית", השלים פרינס את פירושו על פרקי אבות ועל פרק שירה. סייע פרינס גם בעריכה הסופית של הגדת להמן.
הערה, המצורפת לביבליוגרפיה של כתביו של פרינס שפורסמה בכרך שלפנינו, מייעצת שבשיפוט הלמדנות הרחבה של פרינס, יש לקחת בחשבון — בנוסף לכתביו שפורסמו – את ההערות המלומדים הרבות שכתב בשולי ספריו (הערותיו על סידור 'באר' 'עבודת ישראל' מובאות בכרך עמ' 453-455).
למדנותו הרחבה של פרינס כמו גם התעניינותו בכל תחומי הלימוד המסורתיים, לרבות דיקדוק, תרגומים וחקר מנהגים, באים לידי ביטוי גם בהתכתבות המלומדים המובאת בכרך החדש.
בסך הכל, כמעט 200 מכתבים נאספו על ידי העורכים. רובם נכתבו בעברית. המעטים, שנכתבו במקור בגרמנית או בהולנדית, מוצגים בתרגום לעברית. להלן רשימה חלקית של הכתבים, הרבנים והחכמים המהוללים: ה"חפץ חיים", הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הרב יעקב שור, הרב יעקב אטלינגר, הרב ש.ר. הירש, הרב עזריאל הילדסהיימר, הרב עזריאל הילדסהיימר, הרב. מרקוס (מרדכי) הורוביץ, הגאון רבי דוד צבי הופמן, הגאון רבי מאיר יונה, פרשן ספר העיטור, הגאון רבי נתן אדלר מלונדון, הגאון רבי מרקוס (מאיר) להמן, הגאון רבי היינריך (חניך) ארנטרוי, הרב ש.ז. ברויאר, אברהם ברלינר, מאיר פרידמן, סולומון בובר ודב באר רטנר. פרינס כתב לרבי יעקב אטלינגר, כשעדיין התגורר בארנהם, ושאל על כשרות לולב. התגובה שלו מעניינת. "הגאון האחרון מאשכנז" כתב שבדרך כלל הוא לא ענה לאנשים ששאלו אותו שאלות הלכה מעשית, כי עליהם לפנות לרבני קהילותיהם. עם זאת, הוא יענה על פנייתו של הרב פרינס כי סוכות הסתיים וכבר לא הייתה זו שאלה של הלכה מעשית.
כשפרינס התגורר באמסטרדם, הוא תכנן הקמת בית ספר שבו ילמדו גם תורה וגם ידע כללי. הוא פנה לרב ש.ר. הירש לכתוב לו על מוסד החינוך שהקים בפרנקפורט. בתשובתו תיאר הרב הירש בפירוט רב את הפיתוח והתכנית החינוכית של בית ספרו. הירש כותב ששמח לשמוע על כוונת פרינס וחבריו להקים בית ספר, שידגיש את חשיבות הוראת התורה והידע הכללי.
פרינס עקב בשקיקה אחר פרסום ספרים חדשים בתחומי הלמידה המסורתית. הוא כתב לרבי נתן אדלר לאחר שקיבל את נתינה לג'ר של האחרון והאחרון שיבח את אחת מתצפיותיו. הוא כתב לרבי נפתלי צבי יהודה ברלין בבקשה לבאר קטע מסוים ב'עמק דבר' שלו וביקש מרבי מאיר יונה מסוויסלוך – בין היתר – לציין בפניו את מקורה של אגדה המוזכרת בספר העיטור (הרב. מאיר יונה לא ידע לנקוב במקור, שכן כנראה מדובר במדרש שלא השתמר).
שלמה בובר שאל את פרינס האם ידוע לו על כתבי יד של מדרשים שנמצאו באוספים פרטיים או ציבוריים בהולנד. במכתב אחר מודיע בובר לפרינס, לבקשתו של האחרון, על מקורו של מדרש שציטט הרמב"ן בפירושו לתורה. פרינס התכתב במשך שנים רבות עם הרב היינריך (חנוך) ארנטראו. 15 המכתבים המלאים בדברי תורה, המובאים בספרים הם כנראה רק חלק קטן מחילופי המכתבים המלומדים שלהם. המקום אינו מאפשר לנו להרחיב יותר על התכתבות של פרינס, אשר בהחלט תיקרא בעניין רב על ידי רבנים וחכמי תורה.
מסקנה בשבוע הבא
גואיש פרס, יום שישי, 22 באוקטובר 1993
סיכום
המכתבים סומנו היטב על ידי הרב מ' הרסקוביץ'. בנוסף, כל מכתב נושא הקדמה קצרה – מאת נריה גוטל- על כותבו ותוכנו. בסוף הכרך בחלק נפרד מובאות ביוגרפיות קצרות של הרבנים והחוקרים שהתכתבו עם פרינס. מדדים מפורטים מאוד של מקורות ונושאים עוזרים לקורא ולתלמיד למצוא עניינים אקדמיים המעניינים אותם במיוחד.
גם בחלק האנגלי וגם בחלק העברי של הכרך מופיעות ביוגרפיות של פרינס. חלקו האנגלי מכיל גם דיון בציונות של פרינס מאת גרטרוד הירשלר, ותקציר משובח של המכתבים (כנראה בגלל טעות דפוס כלשהי, מכתבו של רבי מאיר יונה מיוחס בתקציר לבנו).
הספר הערוך להפליא והמודפס נהדר, כולל הרבה צילומים ופקסימיליות. העורך הכללי מר אלס בנהיים, הרב מאייר הרסקוביץ וכל מי שסייע להם, יכולים בצדק להתגאות בכרך זה המפגיש אותנו עם חייו ולימודו של בן עמנו גדול ומסור.
להלן נסקור מקרוב את הביבליוגרפיה של פרינס המובאת בכרך. בערך השליחה נכתב: סדר ברכות מאת ר' יחיאל ב. ר' ידידיה, עם הקדמה מאת ל"פ פרינס (פרנקפורט, 1910). הערך לא אומר לנו שהפרסום הוא הדפסה מחודשת של יצירה שהופיעה במקור בקרקוב בשנת 1582. יתרה מכך, הצהרת הביבליוגרף. "פרינס הראה בהקדמתו שהמחבר ר' יחיאל בי. ר' ידידיה זהה לאדם המכונה ר' מיכל מראפשיק (מורבציק) אינו נכון לגמרי.
פרינס לא היה צריך להוכיח כי ר' יחיאל ב. ר' ידידיה היה ר' מיכל מראפשיק . כך נאמר בשער מהדורת קרקוב וכן בסוף העבודה! פרינס מוכיח משהו אחר. ציטוט מגן אברהם "(סדר) ברכות ר"מ. יש שפירשו את ראשי התיבות ר' מ"מ. כעומד לרבי משה מינץ. פרינס הראה שמשמעותם היא ר' מיכל מראפטשיק. זה היה סדר הברכות שלו, שעליו התרצה מגן אברהם (ראה גם "דר ישראלית", 1910 מס' 35). סדר ברכות, עם מאמרו של פרינס נדפס מחדש לפני יותר מ-20 שנה.
בביבליוגרפיה מצורפת הערה הנוגעת לנוסח ברכת פדיון בכורות, שנדפסה בעילום שם בסוף מהדורת וילנא של מסכת קידושין. איך אנחנו יודעים שפריס היה מחבר הפתק הזה? פרינס מזכיר שזהו הערותיו על הסידור שנדפס באוצר התפילות. המחבר של הביבליוגרפיה, הניח לכאורה שאם פרינס כלל אותה בהערותיו על הסידור, – היא בוודאי הייתה שלו!
זה כמובן לא חייב להיות כך בהכרח. הפתק האנונימי, שנדפס בסוף מסכת קידושין, מעניין מאוד וחשוב מאוד. פרינס אולי החליט להבהיר זאת על ידי הכללתו בתצפיותיו. הערה זו מזכיר גם בהערותיו על סידור עבודת ישראל, שפורסם בכרך שלפנינו. מבחינה זו, מר אלס בנדהיים, העורך הכללי של הספר, היה זהיר יותר. גם היא הזכירה – ב"הרהורי נכדה" שלה – את ההערה שנדפסה בסוף מסכת קידושין, וציינה ש"יכול להיות שזה היה" פרינס, שפורסמה בעילום שם.
יש לי סיבה להאמין שפריס לא היה מחבר הפתק. כפי שציינו במאמרנו האחרון פרינס והרב ה' ארנטראו היו חברים קרובים מאוד. הם התכתבו שנים רבות והחליפו דברי תורה. אם פרינס היה, אכן, מחבר הפתק האנונימי, הוא ודאי סיפר על כך לרב ארנטראו. זה היה הערה חשובה והוא בוודאי היה רוצה לשמוע את דעתו של הרב ארנטראו.
הרב אהרנטרא פרסם ב-Jahrbuch של פרנקפורט Juedish – Literarische Gesellschaft סדרה של מחקרים תלמודיים מבריקים. בכרך י' של ה-Jahrbuch (1916) דן בפתק האנונימי שנדפס בכרך קידושין מווילנה, ושיבח אותו כנושא חותמת האמת. אין אזכור שם של פרינס, המחבר כביכול של הפתק!
גם אם הרב ארנטראו לא רצה לחשוף את המחבר שרצה להישאר בעילום שם, הוא יכול היה לרמז – לכתוב לאחר מותו של פרינס – שהמחבר היה חבר שלו. [לימודי התלמוד של הרב ארנטראוס שהופיעו ב'הרבוך', יצאו לאור בעברית במוסד הרב קוק בשנת 1978. אגב, פירושו של ארנטראו לשבת 118b, שנדפס באחד ממכתביו בכרך החדש (עמ' 148) יצא לאור על ידו. ב-Jahrbuch, כרך. viii.] יתרה מכך כשמחפשים את מחברו של הערה אנונימית שפורסמה בתלמוד וילנה, אין צורך להסתכל רחוק.
שפן שסופר (שמואל שרגא פיגינסון) מספר לנו בתולדות דפוס רום (יהדות ליטא, כרך א) כי משפחת רום העסיקה את גדולי ישראל כמגיהים, וחלקם תרמו הערות והערות, אשר בהתאם לרצונם. , הודפסו בעילום שם. ייתכן מאוד שזה היה אחד מאותם גדלים, שחיבר את הפתק האנונימי.
אני לא מתכוון לומר שפרינס לא יכול היה לכתוב את הפתק; הוא בהחלט יכול היה לעשות זאת, אבל פשוט אין הוכחה שהוא עשה זאת.
