בהדואר גליון כ"ב, אומר הד"ר יהודה רוזנטאל שדברי הרשב"ם לשמות ל"ד,כ"ט: "כי קרן. לשון הוד והמדמוהו לקרני ראם קרניו אינו אלא שוטה."…..– מכוונים כלפי אלה שפירשו, כי למשה צמחו קרנים.
באותם הדברים כותב נ. ה. טור-סיני בהערותיו למילון בן יהודה (ערך קרן, עמוד 6190 הערה 4) "ונגד הדעה כאילו דובר כאן על קרנים ממש, פונה רשב"ם באומרו: לשון הוד והמדמהו לקרני ראם קרניו אינו אלא שטות, כי שתי מחלקות הם ברוב תיבות שבתורה וגם מנחם כן פירש."
ברם גם הד"ר רוזנטאל וגם הפרופסור טור-סיני לא דייקו בפירוש דבריו של הרשב"ם. דברי הרשב"ם אינם מכוונים נגד הסבורים שהמדובר הוא בקרניים ממש– אלא נגד המפרישים העבריים, ורש"י בתוכם, האומרים אמנם ש"קרן עור פניו" משמעותו שהיו לו למשה קרני אורה והוד, אבל עם זה גזרו את הפעל "קרן" מן השם "קרן" סתם אלא שפירושוהו בדרך השאלה. ואילו הרשב"ם בא לומר, שאין הפעל קרן מושאל מקרן סתם, אלא הוא נגזר משורש אחר בן אותן האותיות, וכן גם בפסוק "קרנים מידו לו" (חבקוק ג ,ד). ועי' בנוסח פירוש הרשב"ם מהדורת ד. ראזין. וכן אומר גם מנחם בן סרוק, שהרשב"ם מסתייע בו.* ועי' רש"י על הפסוק "כי קרן עור פניו": "כי קרן לשון קרניים שהאור מבהיק ובולט כמין קרן." וכן הוא אומר בחבקוק ג,ד: קרנים לשון מאור כשהוא נוקב וזורח דרך הנקב נראה כמין קרניים בולטים וכו". ועי' גם במפורשים אחרים.
ןבפרושו של מיוחס בן אליהו** (ספר שמות מהדורת בריגאס , בודפסט תרפ"ט עמ' 129) "קרן לשון קרני ראם שהיו ניצצות יוצאות ממנו כקרני הוד." זוהי ההשוואה המובהקת (ללשון קרני ראם) שהרשב"ם גינה אותה בלשונה התריפה.
ברור נגד מפרשים עבריים התכוון הרשב"ם בדבריו. ואל תתמה על הלשון החריפה ("אינו אלא שטות" ובמהדורת ראזין: "אינו אלא שוטה"), שהיה נוקט נגד פירוש, שגם רש"י זקנו מחזיק בו — שכך דרכו של הרשב"ם (עי' על דרכו זו אצל דוד ראזין בספרו הגרמני על רשב"ם, עמ' 70-71.
ובדרך אגב נעיר, שגם המהדיר החדש של פירוש הרשב"ם לתורה, הרב א. י. ברומברג (תל אביב, תשכ"ה, ע"מ קל"ח), לא דייק בפירוש דבריו של הרשב"ם. הוא כותב שם על דברי הרשב"ם: "כי קרן, לשון הוד": "וכן ברמבן, פסוק ל"א, כי בצאת כל ישראל לקראתו, ראו קרני ההוד." דבריו אלה של הרמב"ן אין להם שום שייכות לפירושו של הרשב"ם. הלשון "קרני הוד" לא משל הרמב"ן הן, הוא נמצא במדרש תנחומא, ומשם הובא ברש"י כאן, ודווקא מתוך שימושו נראה, שגזרו את הפעל "קרן" מן השם קרן סתם, ולא ברשב"ם.
הדואר כח ניסן תשכ"ה, גליון כ"ג
*וזו לשון מנחם במחברתו (הוצאת פיליפווסקי 1854 עמ' 159): קרן מתחלק לב' מחלקות. האחד: אלה הקרנות אשר זרו את יהודה (זכריה ב:ב), לקחנו לנו קרנים (עמוס ו:יג), ועל קרניא עשר (דניאל ד:כ). השני: כי קרן אור פני משה (שמות לד:לה), קרנים מידו לו (חבקוק ג:ד). ענין הוד, חכמה. והנראה שגם אבן עזרא סבור, שקרן מתחלק לב' מחלקות. עיין בפירושו כאן ובחבקוק.
** היה כנראה, ביוון, במאה היב (שטיינשניידר מאחר אותו למאה הט"ו). ועיין בהקדמת המהדיר.