לפי הידיעות האחרונות עומד יצחק רבין להציג בקרוב את ממשלתו החדשה. לא ברור עדין אם היא תשען על 61 חברים בכנסת (מערך 51, נציגים ערביים 3, רשימת אלוני 3, ליביראליים עצמאים 4) או רק על 58 — הצטרפותה לממשלה של רשימת אלוני, שיש לה 3 צירים בכנסת, אינה דבר מוסכם כלל וכלל — או רק על 54 (המערך ושלשת נציגים הערביים) כי ספק גדול בעניין אם הליביראליים העצמאיים ירצו להיות שותפים בממשלה המוקמת על בסיס צר כל כך.אך בסר אחד ברור מעל כל ספק, כי ממשלה כזו של רבין לא תאריך ימים, היא לא תאחד את העם, אלא רק תעמיק את הפירוד בתוכו. אין זו הממשלה היציבה שהעם על המוניו הגדולים רוצה בה בשעה זו.
לנוכח התפרורתה והתפצלותה של ההנהגה הלאומית מן הראוי שנשאל את עצמנו, אם אנו כאן בגולה עשינו כפי יכולתינו לעזור למדינה, לא רק לפיתוחה הכלכלי לביצורה נגד אויביה מבחוץ אלא גם לעידודה ולחיזוקה מבחינה רוחנית ומוסרית, ובעיקר למען קידום האחדות והאחוה בין המעמדות, העדות והמפלגות השונים.
ביהדות ארצות הברית הגדולה והעשירה מכל התפוצות, פועלות אגדות ותנועות לאין ספור. לפני כעשרים שנה נוסדה כאן "ועדת הנשיאים", בה מאוגדות היום למעלה משלושים הסתדרויות גדולות, בעלות כוונים דעות שונים, במסגרת ארגון זה משתפות הן פעולה בתחומים שונים, ושיתוף פעולה זה הוא לברכה בקרב בית ישראל.
ממשלת ארצות הברית וממשלת ישראל רואות בארגון זה את נציגותם של יהודי ארצות הברית, את דוברם הראשי והרשמי.
בחודשים האחרונים, כשישראל נתונה ללחץ הולך וגובר מבחוץ, דפקה נציגות זו "בחלונות הגבוהים" בארץ זו להביע חרדתה לשלום המדינה ולבקש בעדה תמיכה כלכלית, צבאית ומדינית.
באותה תקופה עצמה הלך ורחב הפירוד בהנהגת המדינה וחלוקי-הדעות בין מנהיגי המפלגות הלכו והחריפו — ונציגות זו של ארצות הברית, ששלום העם והמדינה בראש דאגתה, לא התעוררה לפעולה, כאילו לא חשה בסכנה הנשקפת לכולנו מריב אחים בציון. נציגות זו, שהיא מן המשענות העיקריות של המדינה, נציגות זו הממחישה ומפגינה בעצם קיומה את האפשרות של שיתוף פעולה בין חלקיו השונים של העם, מעבר להבדלי הדעות הקיימים ביניהם– עליה להתכנס ולטכס עצה כיצד לעשות למען רפוי פצעי-הפירוד בישראל. הגיע הזמן שנציגות זו תקום ותדפוק הפעם ב"חלונות הגבוהים" שלנו, בשערי ממשלת ישראל ותרוש ותבקש בשם האומה המלוכדת בגולה מסביב למדינה; הבו לציון הנהגה של אחדות ואחווה.
המשא ומתן עם סוריה
בשעת כתיבת שורות אלה לא ידוע עדין אם ישוב קיסינג'ר לארצות הברית עם בשורת "הסדר" או בלעדה. לעת עתה הוא טס עדין מבירה לבירה וכל אימת שהוא בא לירושלים הוא "משדל" את ממשלת ישראל — בסיוע של שדרים אישיים מן הנשיא ניכסון לראש הממשלה –לעזור לו להקטין את הפער המפריד בין עמדות סוריה וישראל על ידי הגדלת הנסיגה הישראלית. מקודם "בקש" את קוניטרה. כעת שטוחה ידו גם לתילים החולשים עליה.
קיסינג'ר אף הספיק בינתיים לערוך ביקורים אצל כמה ידידיו הערביים בארצות האיזור להודיע להם על המהלך המשא ומתן ולקזור אצלם שבחים ומחמאות. הוא גם התראה שנית עם שר החוץ הסיוביטי. לא ידוע מה יצא משיחתו עם אנדריי גרומיקו אך עדים אנו ל"שיתוף פעולה" מוזר בין שתי המעצמות במזרח התיכון.
זה לוחץ וזה לוחץ. לשון אחר, זה "משדל" וזה "משדל". קיסינג'ר משדל את ישראל שהיא תוותר. והקרמלין משדל את סוריה לעמוד בתוקף על דרישותיה.
מצב יהודי רוסיה
בעצם ימי משא ומתו עם סוריה הגיעתנו הידיעה המחרידה כי בסוריה נתגלה קבר המוני ובו גויותיהם של שבעים יהודים. עוד לפני התחלת המו"ם הועלו טביעות בישראל שגורל יהודי סוריה יהיה סעיף בסדר היום של השיחות. אמנם בשבוע שעבר רמז יגאל אלון בכנסת כי קיסינג'ר נתבקש על ידי ממשלת ישראל לדבר עם שליטי סוריה על מצב היהודים בארצם. אלון גם אמר כי בעקבות הלחץ הבינלאומי שוחררו באחרונה עשרות יהודים מבית הכלא בדמשק, וכי הפעילות הבינלאומית מנעה כנראה מקרים נוספים של רדיפות, מעצרים והתעללות. הוא הדגיש שפעולות זו חייבת להמשיך ביתר שאת.
אין אנו יודעים אם קיסינג'ר — שלפני זמן קצר השיב לפניה שהופנתה אליו כי "מצב יהודי סוריה הוא ענינים הפנימי של הסורים"– דיבר עם אסאד וחביריו על מצב יהודי סוריה. ואם דיבר — מה היו התוצאות. בכל אופן הפעילות למען יהודי סוריה צריכה להימשך בכל הדרכים ובכל האמצעים. והיא צריכה להיות מכוונת להוצאתם מארץ ענים. זה שנים רבות שיהודי סוריה נושאים עיניהם ליהודי המדינה, למענה הם סובלים, וליהודי העולם לשחרר אותם משבים, בו הם נתונים לרצח ולאונס, לבוז ולביזה. אסור לנו להסתפק ב"הבטחות" שמצבם יוקל. אסור לנו להפקיר אותם ל"רחמנות" של מעניהם. אל דמי לנו עד שיוכלו לצאת מתחת ידי צורריהם.
הדואר כ"ה אייר תשל"ד גליון כח