א.
אותו האיש שלום אש.
בימי השמד וההרג הגדול כשכל אומות אירופה עמדו עלינו לכלותינו וגויי כל העולם נהנו מן המחזה מתוך שתיקה, כתב "נדמה לי שאין תקופה שאחוד הלבבות של נוצרים ויהודים כה קרוב כמו בימינו". הוא לא הסתפק בהרהורי לבו הוא כי אם תלה אותם בהמונים שהובלו לטבח. "יהודי הגיטאות בצעדם לקראת המות ראו הולכים לפנינם אברהם, יצחק, יעקב, דוד ושלמה… ..ואותו האיש". לא פחות ולא יותר.
ישבו חוקרי וחכמי הגויים בועדות שונות ובדקו את האפשרות למחוק מספרי למוד ילדיהם אותו מעשה על צליבת אותו האיש על ידי יהודים כי ראו בו גורם לשנאת היהודים בלב הנוער. והנה בא אותו איש אש, בימי המלחמה, ומתאר אותו מעשה ומציג את עמו וחכמיו כרעי לב ואכזרים, יקראו הגויים תאוריו וידעו מה אופיו של עם ישראל ויחיו בשלום עם מצפונם בימי השמד וההרג.
יהדות ארצות הברית הקיאתו. הוא ברח לאנגליה וכנראה שגם שם לא מצא מנוח. והנה הוא בא לישראל. ואנחנו התפלאנו על עתונות מדינה זו שהודיעה על בואו. את מי זה מענין. למה לנו לפרסם קלוננו בין הגויים כי נתנה דריסת רגל לאותו אש בארץ, אך התנחמנו בלבנו, אולי להודיע היא באה… הלא יש עדיין קנאים בתוכנו, והארץ עשירה באבנים.
אך נדמה שטעינו… או שקנאים אין בארץ או אבנים אין בתוכה.
או אולי אינכם רוצים בכגון אלו באשר איסטניסים אתם, אנשי חוק ומשפט. והרי יש חוק. הלא חקקה הכנסת חוק לעשות דין במשתפי פעולה עם הגויים. יהודי שכל משפחתו הושמדה והוא בעצמו הושלך למחנה רכוז והצרות והרדיפות העבירוהו על דעתו והוא נהפך מכשיר בידי הנאצים נעמד למשפט. שלום אש שישב בימי המלחמה בשלוה ובטחה והפיץ שנאה לעמו בספריו המרובים לא כל שכן!
או אולי גם במשפט אינם רוצים, כי כבר היה משפט בדומה לזה בארצנו והוא הסתבך והתעבה עד שנגע באישים והעלה פרשיות שרבים לא היו רוצים שיזכירון.
אולי מפחדים אתם, כי אותו אש יטעון: במה אני גרוע מהקומוניסטים היושבים בכנסת ומעל במתה מקטרגים על יהודי רומניה, הונגריה ויתר ארצות הגוש המזרח ומשתיקים סבל יהודי ברית המועצות? מה ביני ובין מחנכי "השומר הצעיר" המרעילים נשמות נוערכם? מה לי שמד הנצרות ומה לי שמד האדום? מה לי מלאך שמד המות הכא ומה לי מלאך שמד המות התם? מאשימים אתם אותי שזיפתי וסלפתי תורת ישראל – הלא מי שמשמש שר החינוך והתרבות בממשלתכם אמר בבית המחוקקים שלכם, קבל עם ועדה, כי מותר לזייף את תורת ישראל? ואם בשתוף פעולה עם הגויים הכתוב מדבר הלא גם בזה יש לי להצביע על פרשיות פרשיות שאינן לכבודכם?
אולם לא לבד שדריסת רגל נתנה לאותו אש בארצנו גם מהללים ומפארים אותו.
הלא אנשי תרבות אנחנו. חובבי ספרות ואמנות!
הכנר מנוחין שנגן לפני הרוצחים הגרמנים כאשר בא לנגן פה נתקבל בכבוד גדול. הכנר ישה חפץ העז לנגן פה, בעיר דוד, מיצירות של קומפוזיטור נאצי. למה לא? אנשי תרבות אנחנו. ויודעים אנו כי מוסר לחוד ואמנות לחוד. ואין מלכות אחת נוגעת בחברתה כמלוא נימה.
ואנחנו עם הספר עם התורה שהמוסר היה תמיד נר לרגליו בכל הליכות החיים לא למדנו לקח אפילו מן הקטנים והעניים שבגויים. כמה סופרים גדולים לעם הנורבגי בימינו? אחד, קנוט המסון בעל פרס נובל, וכאשר אותו סופר שתף פעולה עם הכובש הנאצי השתיקו והחרימו העם הנורבגי עד יום מותו אם כי הנאצים לא רצחו שליש מעם הנורבגי. כמה כנרים גדולים לעם הספרדי? אחד. פסלו קזלס. ויושב אותו האיש בדרומה של צרפת ונדר נדר לא לנגוע בכנורו עד שיעבור שלטון פרנקו מן הארץ. יודעים הם הגויים האלו כי אין ספרות בלי מוסר, כי אין אמנות בלי מוסר. רק אצלנו בבלבול מבלבלים ובטמטום מטמטמים מוסר לחוד "והחיים" לחוד.
מאז ומתמיד בישראל איש שהשתמש היו יושבים "שבעה" עליו כאילו מת וזכרו היה נשכח מן העם, מוסר ומלשין היו עושים בו דין מלשין ומוסר.
והיום הפקר אנחנו. כל מסית ומדיח, כל מומר ומשומד כל מוסר ומלשין עושה בנו מה שלבו חפץ. אך אם שמו גדול בין הגויים אז יפרסמו כאן את ספריו ואם בחרפתו ובעצמו יגיע לחופינו ילכו לקראתו בתופים ובמחולות.
כך נתקבל שינוול ידידו של בוין כך נתקבלו פה סופרים ומלומדים כביכול, כך היו מתקבלים פה סלנסקי, רקושי, חנה פאוקר ועוד עשרות קומיסרים אדומים אחרים אילו היו נמלטים מצפרני הגויים אותם שרתו. כי אנחנו שוכחים כל מה שעוללו לנו ורק זוכרים ששמם היה גדול בין העמים ומדמים להתעטף ב"כבודם" המדומה.
ואילו הגברת מנדס פראנס, אשת ראש ממשלת צרפת היתה מכבדת אותנו בבקור. מה לא היינו עושים למענה מה שייך? אשת ראש ממשלה יהודי, אשת מנדס פראנס. תלינו בתחילה תקוות בראש הממשלה היהודי. הוא יודע לכוון את השעה. הוא ידע להגביל זמן לשביתת הנשק במזרח הרחוק, הוא ידע לכוון את השעה בשניה. בעצם יום הכפורים פתח ראש ממשלה יהודי זה את הדיון באספה הלאומית בפריז על אודות ההסכם החדש על רבונותה וזיונה מחדש של גרמניה.
הוא בשלו והיא בשלה. גם היא יודעת לכוון את השעה, בשבוע העבר פתחה גברת זו בפריז תערוכה של ציירים מצריים. גם שגריר מצרים היה נוכח באותו מעמד, לא נשכח, גברת מנדס פראנס היא בתו של מי שהיה יושב ראש הקהלה היהודית בקהיר. 13 יהודים בקהיר עומדים כעת בצל הגרדום. יהודי מצרים שרויים באימת מות ואביה שלו זו ביניהם… והיא פותחת תערוכת ציירים מצריים.
ואם רוצים אתם לדעת למה נשתנינו מכל אומה ואומה, למה יוצאים מתוכינו כל כך הרבה מחריבים ומהרסים, למה ספקנו אנטישמיים לכל אומה ולשון? למה יש אחד יהודי מלבוב לאופולד וייס שהתאסלם ושמש יועצה של ממשלת פאקיסטן ויתר מדינות ערב במסען נגד מדינת ישראל. למה יש אחד לילינטל המנהל תעמולה פרו ערבית בארצות הברית. למה היו כל כך הרבה ועדיין יש אנשי "יבסקציה" שמטרתם להשמידנו בתור עם? למה יש אחד שלום אש ואחרים העומדים ברשות ושירות הנוצרים?
תדעו שאחת הסבות היא שאנחנו הפקר. שנפרצו חומות היהדות. אין מוסר. אין כבוד ישראל. אין יחס לנצח ישראל ולכן יכול כל מומר להתעלל בנו, להתל ולקטרג עלינו כפי שלבו חפץ ואנחנו לא נחרים אותו. להפך – אם גדול שמו בין הגויים אז גדול יהיה גם אצלנו.
ומלב יהודי נאמן מתפרצת השאגה: רוצים אתם בגויים תלכו אליהם. מ"ט שערי טומאה שלהם עומדים פתוחים לפניכם. תדבקו בהם עד מותכם על גרדומיהם ותלויותיהם. אך אלינו אל תבואו, אין אנו צריכים לכם ולכבודכם בין הגויים. יש לנו רב משלנו, רבנים גאונים, חכמים אמיתיים שהם לנו לכבוד ולתפארת לעולמי עולמים אם גם הגויים אינם יודעים, מכירים ומבינים אותם.
אל יבואו אלינו הבוגדים והמחבלים בכל קדוש לנו ואם יבואו ידח דרך כל הפתחים.
ב.
ואם ההתרפסות לפני כל מומר ובוגד ששמו גדול בין הגויים כך – ההתרפסות לפני הגויים עצמם על אחת כמה וכמה. גוי, במלה אחת לטובתינו הוא קונה את עולמו. אם גם רצה, גזל ושדד אותנו – ג'סטה טובה אחת לרגע תכפר על הכל.
אין כאן המקום להאריך בדוגמאות, אך להפטר בלי כלום אי-אפשר על כן נתפנה רק למקרים האחרונים.
טלו את עתון "הצופה" מיום ששי שעבר, ערב שבת חול המועד סוכות. תאריך מכובד ביותר. עתון של שבת ויום טוב, תקראו ותסמרנה שערות ראשיכם.
פרס נירנברג לסופר יהודי.
נירנברג המפורסמת בגזרותיה נגד היהודים (גזירות נירנברג) ושבה ישב הצורר שטרייכר והוציא לאור שם את התונו "שטורמר" כיפרה עתה במקצת את עונותיה ונתנה פרס ספרותי לסופר יהודי קסטיין שגר באה"ב.
שחור על גבי לבן כותב אותו עתון: נירנברג "כיפרה במקצת את עונותיה". ובשל מה – באשר נתנה פרס ספרותי ליהודי.
ואם תרצו בואו חשבון, תצרפו פרס עיר נירנברג לפרס המבורג שקבל הסנבלט מרטין בובר תוסיפו לאלו קצת הדלק ומעט המכונות שקבלנו בשלומים והמבדוק הצף הבא והרי לפניכם כפרה שלמה לפשעי העם הטבטוני!
"כיפרה עתה במקצת עונותיה" בזה מפטמים את הצבור לכבוד שבת ולכבוד יום טוב.
לפעמים אתה עומד ותוהה מי ומה הם האנשים היושבים במערכות עתוני ישראל. מאיזה יער באו? הלא הולכים ונדפסים אצלנו דברים שבגולה לא היה עורך יהודי מעז לפרסם אותם.
הזכרנו עתון "הצופה" הקורא לעצמו בטאון דתי-לאומי. נפנה לעתון לאומי מובהק. שמו "חרות". טלו גליון מאותו יום ערב שבת חול המועד סוכות ותקראו שם לכבוד שבת ולכבוד יום טוב מאמר בשבחו של המדינאי האמריקאי, אחד מעוזריו הראשיים של שר החוץ פוסטר דאללס, רוברט מורפי, רוברט מורפי זה הוא אנטישמי מובהק. יהודי אלג'יריה יודעים הרבה לספר על אודותיו. היה זה כתוצאה מפעולתו שגם זמן רב אחרי שצבאות בנות הברית פלשו לאלג'יריה לא בוטלה החוקה האנטי-יהודית של משטר וישי. המאמר על רוברט מורפי הופיע בראשונה בשבועות השווייצרי "וועלטוואכע". מאמר זה שהוא אולי "נאה ויאה" לעתון גויי חרפה ובושה הוא לעתון עברי. וכשאתה רואה דברים כאלו אינם יודע מה גדולה יותר: קהות הרגש או הבורות.
נפנה כעת לפרשה רצינית יותר. פרשת הרברט מוריסון.
הרברט מוריסון היה מידידיו של בוין והיה חבר בממשלתו. נזכור שאותה ממשלה היא שהגלתה אלפים ורבבות לקפריסין. היא שגרשה את האניה "יציאת אירופה" מחופי הארץ וטלטלה אותה על אלפי עוליה בחזרה לארץ הטומאה. היא שעזרה במישרין ועקיפין לפלישת הערבים לארצנו והיא שאחראית במדה מסויימת לדם הרב הנשפך בתוכה. לולא סוכלה בעזרת השם מזימתה היה טובע הישוב בדם ודמע. מוריסון אמנם לא היה מתוה מדיניות החוץ של אותה ממשלה אך הוא היה שותף בה ואחראי לה. כמו ששאכט שהיה רק שר האוצר לממשלת היטלר היה גם שותף לכל פשעיה.
העובדה שמזימת בוין סוכלה אינה הופכת עדיין חברי ממשלתו לאנשים הגונים, לפחות לא לאנשים שחברתם רצויה לנו ביותר.
מוריסון בקר לפני כמה חדשים בארצנו. כ"נאה ויאה" לו נתקבל בכבוד גדול. ירד לנגב להפגש עם "המתבודד". עם הנזיר-לא-שמשון שמורא הגויים תמיד על ראשו. בודאי שוחחו על הרבה ענינים כי רבים הדברים המשותפים ביניהם. אך שיחתם אינה מענינית אותנו. מה שמענין אותנו הוא שמוריסון עושה כעת בשליחות המגבית המאוחדת בארצות הברית.
חולה רעה ראינו בקרנות יהודיות שונות בגולה ובאמצעינן ודרכיהן באסוף הכספים. הן אינן מביאות רבנים, חכמים או סופרים יהודים לפני הצבור, לפני עשירי עמנו שיטיפו להם לפתוח כיסיהם למען מגביות יהודיות שונות. הן שולחות בשליחות זו גויים. גויים "גדולים": שרים, מדינאים, ראשי מפלגות ראשי עיריות, הן יוצאות מתוך ההנחה, הנחה שלצערינו מוצדקת במדה מסויימת, כי עשירי היהודים לא יענו לקריאה ונאום של אחד מאחיהם אך אם תנתנן להם האפשרות להמצא פעם בחברתו של איזה "מיניסטר גוי" או "ראש עיר" ויורשו להחליף אתו כמה מלים וגם להושיט לו יד אז בשכר זה יתרמו תרומותיהם.
וכך רואים אנו באספות ובמסיבות שונות מופיעים מנהיגים גויים הבאים ל"דרוש" מתוך ניאומים שהוכנו להם, על ידי ראשי הקרנות, דורשים הם בשבח ציון וישראל ופונים ליהודים לפתוח כיסיהם.
כמובן שגוים אלו אינם עושים מלאכה זו בחנם, לשם שמים. הדבר עולה לנו טבין ותקילין. אין גוי בעולם שדרש בשבחנו ולמעננו שלא קבל שכרו משולם. אלף דולר, אלף וחמש מאות דולר בשביל כל נאום. מי פחות ומי יותר.
מלפנים גוי ממשפחת אצילים שירד מנכסיו ולא היה לו כסף לנהל "חצרו" היה מתחתן עם בתו של בנקאי יהודי מומר. היום – פוליטיקאים גויים שחסר להם כסף לממן מסעי הבחירות שלהם או לכסות הוצאותיהם והוצאות נשיהם מתדבקים בקרנות והמגביות היהודיות השונות. זה עסק מכניס, אולי אחד מן הטובים ביותר.
ומטעם זה אין ערך לכל ההצהרות והנאומים הפוליטיים לטובתנו הנעשים על ידי מדינאים שונים באספות התרמה בכל רחבי העולם. וכך נוצר המצב המשונה שאין היום כמעט מדינאי, ראש עיר ומנהיג מפלגה בעולם המערבי שלא עשה אי-פעם בהזדמנות של מסע התרמה הצהרה לטובתינו, לטובת ציון ומדינת ישראל – ועם כל זה מבודדים אנחנו ואין לנו אף ידיד אחד ואוהב אמיתי.
מצב זה השתרש בתוכנו. כבר השלמנו אתו אם גם יש בו הרבה מן הבזיון והחרפה ואין אף אחד שיבוא להתרעם עליו. כי ההרגל נעשה טבע והכרח. אך אם כבר התרגלנו לשלוח גויים לדרוש לאחינו "אהבת ישראל" עדין רחוקה הדרך לשלוח שונא ישראל בשליחות כזו בשכר כסף.
שומו שמים! הרברט מוריסון מספר ליהודי ארצות הברית מה שראה בישראל, על שגשוגה והתקדמותה ו"מרביץ" להם אהבת ישראל!
מה הייתם אומרים אילו יהדות פולין היתה שולחת, בשכר מלא, את גנרל האלר לעשות כספים למענה בין יהודי ארצות הברית.
והנה הרברט מוריסון זה עובר בכל רחבי ארצות הברית. ובכל מקום מתופפים בתוף גדול "יהודים בואו לשמוע את מנהיג מפלגת העבודה בשבח ציון וישראל ופתחו ידיכם וכיסיכם" והוא בלבו צוחק עלינו "הני יהודאי טפשטי".
והננו לשאול: "עד מתי תמשך החרפה".
מאת ט. פרשל מתוך "המודיע" כ"ד – כ"ה תשרי תשט"ו