א.
בהתחלה העברית של הקדמתו לפירוש המשנה אומר הרמב"ם על ספרו:
"…אני משה בן מימון הספרדי בניתיהו, ומים התלמוד משיתיהו, ומספיר התוספתא יסדתיהו, ובפוך ספרא רבצתיהו, ומזהב ספרי טחתיהו, ובדברי הגאונים סמכתיהו, וככסף הצרוף זקקתיהו, ובמענה לבי יצקתיהו[א] … ומנחה אל התלמידים שלחתיהו…"
מה יפים הם הדברים. נאים הם לכותבם ויאים הם לספר עליו נאמרו. היפלא כי מצאו הד בלב הקוראים? גדולי ישראל בבואם לכתוב על ספריהם, עמל חייהם, זכרו את הדברים, והם דרכו בעקבות לשון הנשר הגדול, הלכו לאור ביטויו ומליצותיו.
רבי שמואל בן יצחק הסרדי כותב בהקדמתו ל"ספר התרומות" על חיבורו: "הנה נא בניתיהו ומים הגמרא משיתיהו". וכן לשון רבי יצחק אבוהב על ספר "שלחן הפנים", בהקדמתו ל"מנורת המאור" (מהדורת מוסד הרב קוק, עמ' 12): "ומים התלמוד משיתיהו"[ב].
רבי יששכר בער איילנבורג, איש פולין, רב וראש ישיבה בצפון-איטליה היה. חיבר "תוספות" למסכתות הוריות ותמיד, ועוד פירושים וחידושים לגמרא, אף שאלות ותשובות. הוא הריץ דברי תורתו לגדולי הדור בארץ ובגולה, ולאחר שהם סמכו ידיהם עליהם, הביא אותם לדפוס בשם "באר שבע" (ויניציאה, שע"ד). בהקדמתו הוא כותב על ספרו:
"… כל דברי מן הים הגדול, גמרא בבלי וירושלמי משיתים, ומספיר התוספתא יסדתים, ומנופך ספרא וספרי טחתים, ומברקת התנחומא ומכילתא סמכתים ובדברי הגאונים רבצתים, וככסף צרוף זקקתים, בשימוש חכמים ובדיבוק חברים בַנתים ובפלפול התלמידים יצקתים, ומנחה אל ראשי ישיבות שלחתים…"
כשני דורות אחריו חי ר' יחיאל היילפרין ממינסק, בעל "סדר הדורות". בכתבו הקדמתו לספרו הגדול רחפו לנגד עיניו דברי ר' יששכר בער איילנבורג (ובודאי גם דברי הרמב"ם). ואלה הם דבריו:
"…ראה וחכם כי כל דברי מים הגדול. תלמוד בבלי וירושלמי משיתים, ומספיר ספרא וספרי יסדתים, ומנוסף המכילתא משחתים, ומברקת רבה ותנחומה סמכתים, ומדברי הגאונים ובעלי התוס' רבצתים…"
בשנת תש"ן פירסם הרב יעקב מאיר ויכלדר מהדורה חדשה של הספר "צרור המור" לרבי אברהם סבע, על פי כתבי יד ודפוסים ראשונים, בצירוף מבוא, ציוני מקורות, הערות וביאורים. בפרשת ויצא (עמ' קעט-קפא) הדפיס קטע, שהושמט בדפוסים על ידי הצנזורה, בו מספר המחבר, בין היתר, על המהדורה הראשונה של פירושו לתורה. הוא התחיל לכתוב אותו בקאסטיליה וסיים אותו בפורטוגל, אך היה מוכרח לטמון אתו באדמה מפני אימת המלכות. הוא כותב שם על ספרו:
"…ובניתיהו בכל מיני יופי וחן, להיות לכל שואל מוכן. ועטרתיהו במרגליות הזוהר בכל פרשה ופרשה, ותקנתיהו בכל מיני מדרשות ואגדות, וציירתיהו בכל מילי טלוא ונקוד, מירושלמי ומכילתא וילקוט, לפי שהיה אור עיני אתי, והיו בידי כלי אומנותי, ספרים עד אין מספר, לא יאמינו כי יסופר, מה שהיה לי מספרי הזוהר והמאורות, כפול ומכופל בכל מיני מהדורות ולא ידעתי ספורות, בספרים מחודשים ממדרשות וספירות, מי ימלל גדולות וגבורות, ומכל אלו הספרים בניתיהו וסיימתיהו, ומעוקרי הרים מספר הזוהר יסדתיהו…"
רבי אברהם סבע משתמש בקטע זה רק בשני פועלים (בניתיהו, יסדתיהו) המצויים בהתחלה הנ"ל של הרמב"ם, אך כל הקורא את הדברים מרגיש שהם נכתבו בהשפעת לשונות הנשר הגדול.
ב.
המלה "בניתיהו" בדברי הרמב"ם ובדברי הכותבים אחריו איננה מליצה, כלומר בטוי פיוטי – פרי דמיונו – לחיבור ספר. בספרד ובמדינות אחרות השתמשו, כנראה בהשפעת השפה הערבית, בפועל "בנה" לגבי יצירה ספרותית. וכבר הצביע על שימוש זה והביא לו מעט דוגמאות יום טוב ליפמן צונץ במאמרו "'לחבר' ו'לתרגם' בעברית" (גזאמלטע שריפטן, חלק ג).
על כן יש לתמוה על אליעזר בן-יהודה שלא רשם שימוש זה במילונו[ג].
הנה שתי דוגמאות בולטות (תופסת למובאות על ידי צונץ):
הרמב"ן כותב באיגרתו ("טרם אענה") לחכמי צרפת, בענין "מורה נבוכים" ו"ספר המדע" ("כתבי הרמב"ן", מהד' הרב ח.ד. שעוועל, מוסד הרב קוק כרך א', עמ' שלט): "הלכם גאוני התלמוד הטריח עצמו? והוא כמוכרח ואנוס לבנות ספר מפני פילוסופי יון שמה לנוס…"
רבי שמואל בן יצחק הסרדי, בן דורו של הרמב"ן כותב בהקדמתו ל"ספר תרומות" הנ"ל: "…זחלתי ואירא ומלאו חלחלה מתני בעלות מחשבת רעיוני לבנות ספר לפני הד'…".
מוצאים אנו לשונות כמו "ספר בנוי על, או "בניתי הספר על", אשר לפעמים המובן "הספר מושתת על" או "השתתי (ביססתי) הספר על" (רעיון מסויים, וכדומה). אבל יש גם שברור מן התוכן כי כוונת הכותב היתה לומר "הספר חובר על" או "חיברתי ספר על" (נושא מסויים, וכדומה).
הרי דוגמאות: ספר החינוך, מצוה קעח (מהדורת מוסד הרב קוק, עמ' רנט): "ויתר פרטיה רבים מבוארים במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת זבים"; שם, מצוה ריג (עמ' רצה): "ויתר רובי פרטיה במסכתא הבנויה על זה והיא מסכת פאה", ועוד כאלה שם, והפירוש בכולם: במסכת שחוברה על זה, כפי שבעל החינוך עצמו אומר במקום אחר: מצוה תקנה (עמ' תרפח): "ויתר פרטי המצוה מבוארים במסכתא המחוברת על מצות יבום וחליצה והיא מסכת יבמות".
רבי משה ב"ר זכריה מקורפו, מגיה פירוש המשנה לרבי עובדיה מברטנורא בדפוס ראשון, כותב על המפרש (דבריו הועתקו במשניות ווילנא): "…ובפרט במשנה שלא בנו עליה תלמוד ולא בא עליה פלפול כפלפלתא חריפא הראה כוחו…" – "שלא בנו עליה תלמוד", כלומר, לא חיברו עליה תלמוד.
מתוך "סיני" כרך קיד ניסן-אייר תשנ"ד.
[א] "ובמעבה לבי יצקתיהו", ראה מלכים-א ז, מו. במילון בן-יהודה בערך "מעבה" מובא משירי רבי משה אבן עזרא: …ולשור נגידי אמרים במעבה לבבי יצקתים…" ועיין בן-יהודה שם, "מעבה העשתונות". נוסיף כאן ממחברות עמנואל (מחברת ח', מהדורת ד' ירדן. עמ' 158) "ובמעבה שכלך יצוקים העדות והחוקים".
[ב] רבנו משה איסרלש כותב בהקדמתו ל"דרכי משה" על הטור: "ועל כן קראתי החיבור הקצר הזה 'דרכי משה' כי ממי התורה משיתיהו".
[ג] השימוש בפועל "בנה" בקשר ליצירה ספרותית מובא במילון בן-יהודה רק ביחס ל"בתים, של שיר. עיין בערך ,בית", עמ' 534.