מבבל לציון
זכרונות והשקפות
מאת סלמן שינה
תל-אביב תשט"ז.
עם הקמת מדינת ישראל התחסלה גולת בבל. כל בניה עלו כחומה לארץ.
היא היתה הגולה העתיקה ביותר. פעם התקיים בתוכה שלטון יהודי אבטונומי. במשך מאות בשנים היתה מרכז העולם היהודי, נצר בן דוד, השולט בה, היה ראש של בני הגולה וראשי ישיבותיה, סורא ופומבדיתא, מאור האומה כולה.
גם אחרי ששקע מרכז זה ועבר למערב – היו קהילות בבל מצויינות בתלמידי חכמים, נגידים ועשירים. יהודי בגדד היו בנקאים לכליפים ושולטנים. יהודי בבל היו במשך מאות בשנים השולטים במסחר בין המזרח הרחוק והקרוב. במשך 150 השנה האחרונות יסדו יהודים בני בבל ממלכות מסחריות בבומביי כלכותא, רנגון, וסינגפור, הונג-קונג ושנקהיי.
לא רק בשווקי אירופה שליט היהודי. לא רק מסחר לודז' וורשה, אנטוורפן ואמסטרדם היו בידיהם. יהודים שלטו בחיים המסחריים בכל מקומות מושבותיהם. הם שלטו בתיים הכלכליים בקאהיר וסלוניקי. עוד היום מוכרת השבת היהודית כיום המנוחה הרשמי בחיים הכלכליים בערים רבות באלג'יריה, תוניסיה ומרוקו. גם בבגדד שבת ממעט כל המסחר ביום השבת היהודי.
המרכז היהודי העתיק והגדול בבגדד אינו קיים יותר. בתי כנסיותיו ומדרשיו שוממים ועזובים. גולת בבל התכנסה לארץ ישראל, עשיריה ועניה, גדוליה ופשוטי עם.
בין הבאים גם סלמן שינה מי שהיה החל משנת 1947 ציר בפרלמנט העירקי ובמשך עשרות בשנים מראשי הקהלה בעיר מולדתו. ספרו "מבבל לציון" הוא ספר זכרונות בו הוא מוסד הקורות אותו מימי ילדותו, בסמטאות השכונות היהודיות בבגדד, עד בואו לציון. ספורו כולל תאור נוהגי ומוסדות קהלות בבל, מנהיגיהן וראשיהן ופרשיות שלמות של חיי יהודי המדינה. בדור האחרון של ימי השלוה בשנות השקיעה של הממלכה העותומנית ושל ימי הפריחה והשגשוג בימי שלטונו של פיזל הראשון, שסיר יחזקאל ששון היה שר אוצרו ויהודים רבים שמשו במשרות חשובות באדמיניסטראציה שלו. התקופה של חיי רוחה, אושר וכבוד ליהודי בבל ארכה, בהפסקה קצרה של ימי הפרעות בימי שלטון רשיד עלי במלחמת העולם השניה, עד ה-29 בנובמבר 1947, בו נתקבלה באו"ם ההחלטה לחלק את ארץ-ישראל.
מזעזע הוא הפרק בו מספר המחבר על הפורעניות שירדו על יהודי בכל בשנות 1947..-1951.. אחרי החלטת או"ם לחלק את ארץ ישראל פרסמה העתונות הערבית מאמרי הסתה פראים נגד היהודים. סכנה רחפה על כל הקהלה. שינה נפגש עם שר המשפטים והלה הציע שהקהילה תפרסם גלוי דעת נגד החלטה או"מ אנוסים מאימת הגויים נקטה הקהילה בצער זה. אולם עם התקרבות מועד הקמת מדינת ישראל גברו המתיחות והאוירה האנטי-יהודית. הוכרז מצב חרום והוקמו בתי דין צבאיים שדנו יהודים רבים לקנסות גדולים על לא עון בכפב. הגבלו נסיעות יהודים לחוץ לא ארץ, הוחרם דואר מארץ ישראל ויהודים פוטרו ממשרות ממשלתיות. בחדשים הבאים היו יהודי בבל הפקר בידי בלשי המשטרה והשלטונות. רבים נאסרו ונאשמו בבגידה. ביניהם, העשיר עדס, סוכן מכוניות פורד בעירק, שהואשם בשליחת נשק לארץ ישראל ונדון למוות. למרות השתדלויות רבות בפנים המדינה ומחאות מבחוץ בוצע פסק הדין.
באביב 1950 יצא החוק שחרץ את גורל יהודי המדינה לחיים ולעליה לארץ ישראל. לפי חוק זה הורשו יהודי עידק לוותר על אזרחותם תוך שנה ולעלות לארץ ישראל. 105.000וותרו על אזרחותם, מכרו רכושם בזיל הזול ועלו לארץ. עם תום השנה לחוק הויתור של הנתינות הכריזה הממשלה על ישיבה דחופה בפרלמנט. בישיבה זו, שהתקיימה ב-9 למדס 1951, אישר הפרלמנט את חק החרמת רכוש היהודים שויתרו על נתינותם. הון עצום הנאמד בעשרים מיליון דינרים (לירות שטרלינג) עבר לידי האפוטרופוס לנכסי יהודים.
מר שינה היה מבין האחרונים לצאת את המדינה. הוא ראה את השכונות היהודיות בבגדד, שפעם שקקו חיים במשך עשרים וארבע שעות ביממה, עזובות ושוממות. "התהלכתי ברחובות הבירה, אלה הרחובות, שרק לפני זמן קצר גדושים היו יהודים רבים, המלאים שמחה ורינה – ועתה אבלים היו, ריקים מאדם. נאנחתי קשות ונזכרתי בפסוק "איכה ישבה בדד".
פרק בספר מוקדש למצב עולי בבל בארץ. המחבר מדגיש את האפליה הקיימת כלפיהם ודורש מבני עדתו להתארגן למלחמה בה. דומני שלא מן המיותר להזכיר כאן למחבר ופעילם אחרים הנלחמים באפליה עדתיה שאפליה זו היא רק פן אחד של האפליה הכללית הקיימת במדינה (האפליה המעמדית והמפלגתית הן צדדיה האחרים). על כן מן הצורך והתועלת, במקום לפזר את כוחות העם על ארגונים עד חיים שכל אחד לוחם מלחמתו הוא, לאחדם למלחמה הכללית נגד המשטר הנוכחי שהוא המקור והשורש של כל אפליה בין אח לאח.
בספר כולו מורגשת האהבה הגדולה של המחבר לבני עדתו. הוא מתאר בפרוטרוט את נוהגי עדתו ואיליה ונדבניה ששקדו על סובתה בעבר, רוצה הוא שבני עדתו לא ישכחום וימשיכו במולדתם הישנה-חדשה במסורתם המפוארת לברכת המדינה והעם כולו.
חרות
9/30/1955