על מידות החסיד והרשע בפרקי אבות
ארבע מידות באדם .האומר שלי שלך ושלך שלך -זו מידה בינונית .ויש אומרים — זו מידת סדום .שלי שלך ושלך שלי -עם הארץ .שלי שלך ושלך שלך -חסיד ,שלי שלי ושלך שלי -רשע (אבות פ"ה ,מ"י).
רבו הפירושים על מידות החסיד והרשע במשנה זו ,ועדיין דבריה סתומים ומעומעמים .לפי המפרשים הרי הרשע פשוט גזלן -ואם יאמר "שלך שלי" ,הלא יקהו את שיניו :והחסיד אינו אלא חסיד שוטה.
הפרופסור שאול ליברמן האיר אור חדש על משנה זו .כבר רמז לפירושו ב"תוספתא כפשוטה "(סדר מועד ,עמוד 973 ) והבטיח לבאר את דבריו במקום אחר ,הערה 16 .בינתיים זכיתי לשמוע את ביאורו מפיו.
דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר .אף כוונת הדברים במשנה זו מתבררת לנו בסיועם של דברי חז"ל במקומות אחרים ,שמהם אנו למדים יותר על מידות החסיד והרשע.
שנו במשנה (שבת פט"ז ,מ"ג) :מי שנפלה אצלו דליקה "אומר לאחרים -בואו והצילו לכם [מזון] ,ואם היו פקחין ,עושין עמו חשבון אחר השבת …".לפי רב חסדא (גמרא שם ,ק"כ ,ע"א)" מידת חסידות שנו כאן" ,כלומר ,המצילים אף על פי שזכו במזון מן ההפקר ובדין שלהם הוא (ודווקא בשל כך רשאים היו לטרוח בשבת בהצלה ,מפני שבשל עצמם הם טורחים) ,אינם רוצים בממון שאינו שלהם ומחזירים את המזון לבעלים .לפי רבא (שם ) המדובר בירא ה ',שאף הוא אינו רוצה ליהנות ממה שאינו שלו ,אלא שאינו רוצה לוותר על שכר הטירחה שטרח בשביל חברו ,ועל כך הוא עושה חשבון עם הבעלים.
מידה דומה נזכרת במסכת בבא קמא .המשנה (פ"י ,מ"ב) אומרת :נטלו מוכסין את חמורו ונתנו לו חמור אחר ,נטלו ליסטים את כסותו ונתנו לו כסות אחרת ,הרי אלו שלו , מפני שהבעלים מתייאשים מהן .על כך נאמר בגמרא (קי"ד ,ע"א) :אם בא להחזיר -יחזיר לבעלים הראשונים .מאי טעמא ?ייאוש כדי קני ,מיהו אי אמר אי אפשי בממון שאינו שלי , מחזיר לבעלים הראשונים" . אם בא להחזיר" ,מפרש רש"י :שחסיד הוא.
בשני המקומות הללו המדובר בבני אדם הזוכים בממון של אחרים ,ובדין היו יכולים להחזיק בו ,אבל אין הם רוצים בו ,מפני שהם יודעים שהבעלים לא ויתרו עליו לרצונם .בנדון הראשון הופקר המזון מחמת השריפה ,ובנידון השני נתייאשו הבעלים בדלית ברירה .הרי שתי דוגמאות להתנהגותו של החסיד ,והיא מידתו בכל מקום .ובקצרה מתוארת מידתו במשנה שבאבות :הוא האומר :שלי ,כלומר -מה שבדין הוא שלי ואני רשאי להחזיק בו שלך ,אינני רוצה ליהנות ממנו ,אם לא ויתרת עליו לרצונך.
ועוד דוגמא מובהקת למידת החסיד .מסופר בתוספתא ביצה (פ"ג ,ה"ח) :אף הוא (אבא שאול בן בטנית כינס שלוש מאות כדי שמן וחבירו שלוש מאות גרבי יין ממיצוי המידות (כלומר ,מן המישקע שנשאר בכלי המידות לאחר שנתמצו לתוך כלי הלקוחות ועיין הגירסה בבלי שם כ"ט ,ע"א) ,והעלום לגזברין ,אמרו להם ,אין אתם זקוקין לכך ,אמרו להם ,אין רצוננו בהן ,אמרו להן ,הואיל והחמרתם על עצמכם ,של ציבור הן ,ייעשו מהן צורכי ציבור. "
אבא שאול בן בטנית וחבירו לא רצו במה ששאר בכלי המידות ,אף על פי שבדין שלהם היה ,לפי שהלקוחות נתייאשו ממנו .הם לא רצו בו מפני שידעו ,שייאוש הלקוחות לא היה לרצונם אלא מדלית ברירה ,והואיל ולא ידעו למי להחזיר את הנשאר בכלי המידות , עמדו והעלום לגזברי המקדש שבירושלים.
הגזברים לא רצו לקבל מהם את היין והשמן .ויש לשאול ,מי נתן לגזברין רשות לסרב לקבל מתנות בשביל ההקדש ?והתשובה :הואיל ואין זו מידת חסידות ליהנות מממון שבא לרשות האדם על ידי ייאוש בעלים ,אין זה הידור למקדש ,שייהנה ממתנות הבאות מתוך ייאוש ,כלומר שאין בהן רצון שלם של הבעלים .הטעים פרופ .ליברמן :מה שהוא מידת חסידות לאדם הידור הוא למקדש ,ולמדים אנו דבר זה מן הספרא (פרשת צו , מכילתא דמלואים ,פרשה א ',הט"ו) ,המדמה נדבה למקדש הניתנת שלא בטובה ,לנדבה הבאה מן הגזל.
והנה עוד מדברי חז"ל ,בהם נזכרת לא רק מידת החסיד ,המוותר על המגיע לו בדין אלא מבוארת גם המידה ההפוכה ,זו של הרשע :הלוקח ריבית ,עליו להחזירה ללווה , ובית דין כופין אותו על כך .במה דברים אמורים בריבית דאורייתא ,זאת אומרת ריבית קצוצה , ריבית שהמלווה זקף וקצב ללווה במפורש .אבק ריבית ,ריבית האסורה מדרבנן ,אף היא אסורה לגבות ,אבל אם כבר גבה המלווה אותה ,אין היא יוצאה בדיינין.
מותר לאדם לתת מעות לחבירו לעסוק בהן ,והוא חולק עמו בשווה בין רווח ובין בהפסד ,בתנאי שמחצית הכסף שנתן לו נחשבת לא כהלוואה אלא כפיקדון ,והוא משלם לחבירו שכר טרחה על עיסוקו .גם כאן ניסחה הגמרא את הדברים בקיצור (ב"מ ע ',ע"א) : קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע (כלומר ,אם הוא נוטל מן הריווח חלק גדול יותר ממה שקבעו לו החכמים ,הרי הוא רשע) ,קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד ,קרוב לזה ולזה ורחוק מזה ומזה זו היא מידת כל אדם.
הנותן כסף על מנת להיות "קרוב לשכר ורחוק להפסד" ,אבק ריבית הוא נוטל ,ואם גבה אותה אין בכוח בית דין להוציאה ממנו .המלווה בדרך זו הגמרא קוראה לו רשע .מידתו היא בכלל מידת הרשע ,המתוארת בקצירת האומר במשנה :הוא אומר :שלי שלי ,ולא עוד אלא שלך ,שבדין שלך הוא ,ואני נטלתיו באיסור ובית דין אי אפשר לו להוציאו מידי שלי הוא.
***
כאשר שמעתי את פירוש הדברים מפי הפרופ .ליברמן ,שקעתי בהרהורים ,לא רק על הפירוש בלבד ,המברר את דמותו של החסיד ,טיפוס המופת בישראל ,אלא גם על בעל הפירוש ,על בקיאותו המופלאה בדברי הראשונים וחדירתו לעומק משמעותם. ..
כשהרמתי ראשי ,הביט ר 'שאול בעיניי החלומות ,וכאילו גילה את הרהורי לבי ,
אמר" : אגלה לך סוד מספר היצירה של האדם ,מספר היצירה שבאוהלי התורה . כשמתכוונים באמירת ברכת "אהבה רבה "…כן ,פשוטו כמשמעו ,כשמתכוונים באמת ובתמים ,ונושאים את הלב בתפילה להבין ולהשכיל ,ללמוד וללמד ,לשמור ולעשות … זוכים לדברים הרבה ,להבנת דברים הרבה. "
מתוך "הדואר "גליון ל"א ,ו 'תמוז ,