מדרש הגדול על חמישה חומשי תורה
ספר שמות
יוצא לאור על פי כתבי יד עם חלופי נוסחאות והערות.
מאת מרדכי מרגליות
מוסד הרב קוק תשט"ז
המדרש הגדול הוא ילקוט תימני בו מכונסים דברים מכל ספרות חז"ל ומכמה מן הראשונים עד הרמב"ם. עד לפני בערך שמונים שנה לא היה ידוע ליהודים מחוץ לתימן. הנוסע יעקב ספיר היה הראשון להפנות את תשומת הלב לקובץ זה, שראה אותו בעת בקורו בתימן.
זה שבעים שנה שהוא משמש נושא לחוקרים וכמה חלקים ממנו כבר הופיעו בדפוס במהדורות מדעיות.
לילקוט זה חשיבות גדולה מבחינה ספרותית והסטורית הואיל ושקועים בו מדרשי הלכה ואגדה שנאבדו מאתנו, וגם במאמרים הידועים לנו ממקורות אחרים שנשתמרו, יש שהוא מציע גירסא חדשה, שיתכן שהיא הגירסא הנכונה והמקורית.
היו שיחסו את חבורו לאברהם בן הרמב"ם אולם הדעה המקובלת היום היא שמחברו היה רבי דוד ברבי עמרם איש עדן, שחי בראשית האלף הששי (במאה השלוש עשרה למספרם).
ד"ר מרדכי מרגליות, חוקר ירושלמי, שבשנים האחרונות ההדיר מספר מדרשים וספרי ראשונים, לקח על עצמו התפקיד להכין מהדורה מדעית של כל המדרש הגדול. הוצאה זו תכלול גם אותם החלקים שכבר נדפסו על ידי חוקרים אחרים, הואיל מאז שהופיעו נתגלו ספרי מדרש של חז"ל וקטעים חדשים של פרושים של ראשונים ששמשו מקור לבעל המדרש הגדול. למאמרים רבים במדרש הגדול, שעוד לפני שנים אחדות נאלצו החוקרים לרשום בקשר אליהם "לא מצאנו את מקורם" – נתגלו לנו כעת מקורם. נוסף על כך עומדים לד"ר מרגליות כתבי יד רבים, דבר שמאפשר מהדורה משוכללת ביותר.
לפני תשע שנים הופיע החלק הראשון של מהדורתו. המדרש הגדול לספר בראשית. כעת מונח לפנינו החלק השני, המדרש הגדול לספר שמות. מהדורה של המדרש הגדול לבראשית הוציא עוד לפני למעלה מחמישים שנה שניאור זלמן שעכטער, אולם מהמדרש לספר שמות נתפרסמה עד כה בדפוס כמחצית הספר (על יד דוד צבי הופמן, ברלין תרע"ד-תרפ"א), עד סוף פרשת יתרו. המחצית השניה, החל מפרשת משפטים עד סוף ספר שמות, לא נדפסה מעולם והיא מופיעה כעת בפעם הראשונה.
בהקדמה קצרה עומד המהדיר על מקורות המדרש הגדול. הוא מונה בין מקורותיו עשרות ספרים מספרי מדרש וראשונים עד הרמב"ם, מלבד ספרים שהיו לנגד המחבר אולם לא נשתמרו לנו. פרק מיוחד בהקדמתו מהווה דיון ביחס המדרש הגדול ל"ספר המעשיות".
"ספר המעשיות", אשר הוצא לראשונה מכתב יד תימני על ידי ד"ר משה גאסטר (ליפסיה תרפ"ד), רבו בו הדעות על זמן חבורו. ד"ר מרגליות מוכיח כי בעל "ספר המעשיות" ליקט את דבריו מן המדרש הגדול. כמעט כל המעשיות המובאות ב"ספר המעשיות" מובאות גם במדרש הגדול. וקיימת הקבלה בין סדר המעשיות שבשני הספרים. לסדר המעשיות שבמדרש הגדול יש הסבר הגיוני הואיל והן ערוכות לפי סדר הפסוקים שבתורה להם הן קשורות, מה שאין כן לסדר שב"ספר המעשיות", ומכאן הוכחה שהמדרש הגדול קדם בזמן ל"ספר המעשיות".
ד"ר מרגליות השתמש בהכנת מהדורתו בחמשה עשר כתבי יד. ב"חילופי נוסחאות" שבשולי הטכסט רשם כל השנויים בגירסאות. ב"הערות" נתנים הסברים ומראי מקומות המקורות מהם שאב בעל המדרש הגדול. עבודה עצומה השקיע המהדיר בהערות אלה. מובאים בהן אלפי ציוני מקומות ונרשמים שנויים למאמרים מכל רחבי הספרות התלמודית והמדרשית, והן מגלות את בקיאותו הנפלאה ושליטתו הגמורה של המהדיר בשטח ענקי זה.
בהמשך דברינו כמה הערות:
בפרשת הקמת המשכן לא מצא המהדיר בעת עבודתו מקורותיהם של כמה פירושים סמליים לכלי המשכן. בעת גמר עבודתו מצא המקור לאחדים מהם. בהקדמה (ע' 9, וראה גם ב"השלמות ותיקונים" שבסוף הספר) הוא כותב בין היתר: "הקטע שבעמוד תקע"ו, 18: "חמשה כלים מעולים יש במקדש" מובא במדרש רבנו בחיי, פרשת תרומה על שם הגאון ר' סעדיה".
והנה הדברים מובאים באמת בפרוש רבנו בחיי בפרשת תרומה, אולם לא בשם רבנו סעדיה אלא בשם רבנו חננאל, ודומני שאין אף דפוס בו מופיע רבנו סעדיה במקום רבנו חננאל. שי"ר בתולדות רבינו חננאל ("בכורי העתים" תקצ"ב(, ואברהם ברלינר ב"מגדל חננאל", ברלין תרל"ו) שלקטו פרושי רבינו חננאל לתנ"ך מביאים גם הקטע הנזכר ואינם מעירים שיש מי שיחסו לרבנו סעדיה. גם לא ראיתי מי מבין החוקרים של זמננו שעשה זאת, ואין גם שום סבה לכך*.
ואם כן הדבר, הרי יתכן שהצדק עם הדעה שגם פרושי רבנו חננאל שמשו מקור לבעל מדרש הגדול – דבר שד"ר מרגליות מטיל בו ספק.
ועוד שתי הערות:
בעמוד שפ"ו מובא במדרש הגדול: "איסי בן יהודה קרא לחכמים שמות. לרבי מאיר קרא עומקי חכם וסופר". המהדיר מעיר לנכון כי במקורות שלפנינו אינה המלה "עומקי".
יש להעיר כי במדרש "חמדת ימים" לר"ש שבזי מובאת הגירסא: "עומקו חכם וסופר" (פרשת יתרו, על הפסוק "וקדשתם היום ומחר"). נראה שכך היתה הגירסא במקורות שלפני בעל "חמדת הימים" והוא לא שאב אותה מן המדרש הגדול.
בעמוד תרל"ט ב"רשות" שלפני פרשת כי תשא: "ימהר בביאת תשבי וחכלילי" המהדיר מעיר: תשבי וחכלילי – אליהו ומשיח. חכלילי הוא צבע אדום (בראשית מט, יב. משלי כג, כט) ונראה שאדמוני הוא כנוי לדוד-משיח.
השערה חריפה וקולעת, אך אין אנו צריכים לפרוש-עקיפין זה: חכליל-אדמוני-דוד-משיח. הפסוק בראשית מט, יב: "חכלילי עינים מיין…" נדרש בתרגומים (תרגום ירושלמי וזה שנקרא יונתן) על מלך המשיח: מה יאין אינון עינוי דמלכא משיחא…"**).
תיקון טעות
במאמר-הבקורת שלי על הספר "ר' צבי הירש חיות" נפלה טעות קטנה. תיקנתי דברי המחבר הכותב כי תשובה של ה"חתם סופר" לרבי צ. ה. חיות נמצאת גם בתשובותיו חלק יורה דעה כ"ח. כתבתי שבמקום יורה דעה כ"ח צריך להיות אורח חיים ר"ח (ריש-חית). בעתון נדפס בטעות אורח חיים כ"ח.
ט.פ. מתוך "חרות" ל' תשרי תשי"ז
*) בפירוש רבנו חננאל הנזכר הוא גם המקור למאמר המובא בעמוד תקפ"ג שורה שתים. מרגליות משער בהקדמתו כי המקור הוא באחד מפרושי רבי סעדיה גאון שאין בידינו.
**) השווה גם בתרגום לשמואל א, טז, יב: "וישלח ויביאהו והוא (דוד) אדמוני עם יפה עינים", המתרגם לא כפרושו הרגיל מראה אדמוני ויפה עינים, אלא "סמוק עינוהי" – עינים אדומות.