מדרש לשון מאת דב ירדן
ניבים ופתגמים בגלגוליהם
הוצאת קרית ספר בע"מ ירושלים תשט"ו
נושא הספר דיון בביטויים רגילים היום בשפתינו, המופיעים במקרא, בתלמוד ובמדרשים, במובן שונה לגמרי, אך במשך הדורות הוצאו מתחום משמעותם הראשונה ונתגלגלו להוראתם הנוכחית.
בפרקים קצרים, כתובים בלשון קלה וממושכת, מעביר המחבר לנגד עינינו גלגולים של עשרות ניבים ופתגמים העוברים היום בשוק הלשון. ברוב המקרים אין הוא מסתפק בציון המקורות וביאור משמעותם הראשונה של הניבים הנידונים, אלא מוסיף הסבר והארות משלו המעמידים אותנו על התהוות הניב המקורי או אופן דלדולו למובנו העכשוי.
כך למשל בפרק "קול קורא במדבר" ביטוי זה נובע מפירוש בלתי נכון של פסוק ג' בפרק מ' בישעיה. הפסוק קורא: קול קורא, במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלוקינו". מתוך ההקבלה לבין החלק השני והשלישי של הפסוק מתברר שהמילה "במדבר" איננה נמשכת למעלה ל"קול קורא" אלא למטה. צירופה של "במדבר" ל"קול קורא" כבר נעשה "בתרגום המתוקן האנגלי". פרופ' נ. ה. טור-סיני הראה כי במקור שהיה לפני בעלי תרגום השבעים לא היתה המילה "ערבה", המלמדת אותנו על מקומה הנכון של המילה "במדבר", כל עיקר. אחרי תרגום השבעים נגררו כל המתרגמים הנוצרים, בעקבות הטעות שבצירוף המילה "במדבר", שגם אנו משתמשים בו היום.
דוגמה אחרת מן הספר: הניב "הושיט לו בקנה", הנמצא במדרש, ופירושו להגיש דבר בדרך קלה, ללא עמל ויגיעה. מה משמעותו הראשונה של ביטוי זה? דב ירדן מציע כי היות ואנו יודעים כי במזרח הקדום היו נוהגים לשתות משקה הנתון בכד מתוך קנים ארוכים וכפופים, יש להניח כי כוונת הביטוי מעיקרו היא: הושיט לו את הדבר בקלות, כמעשהו זה של האדם המשקה, המושיט את היין אל פי השותה, בקנה.
אין ביכולתנו לעמוד כאן בפרוטרוט על כל הניבים הנידונים בספר. נציין רק אחדים מהם: עוד חזון למועד, עמד על הפרק, אבן בוחן, דמים תרתי משמע, חי נושא את עצמו ורבים אחרים.
ברכה לעצמו קובע (גם ניב זה נדון בספר) הפרק "ביטויים מודרניים במקומות קדומים". בפרק זה מראה המחבר, בין דוגמאות אחרות, על מקור לביטוי "להחזיק מעמד" במגילות הגנוזות.
פרקים אחרים בספר הם: ניבים ופתגמים מתורת הניקוד, ניבים ופתגמים מתורת הדקדוק, ניבים ופתגמים מהוי החגים, ניבים ופתגמים על הקמצן, מדרש שמות, חידודי לשון אצל "חידא" ומלשונן של אגרות.
מענינים במיוחד שני הפרקים האחרונים. ידועה דרכם של רבים מגדולינו בדורות הקודמים לתת לפסוק מן המקרא או מליצה ומאמר מן התלמוד משמעות אחרת לגמרי על ידי שינוי אות או מילה אחת. גדול בזה היה במיוחד החיד"א (חיים יוסף דוד אזולאי), הביבליוגרף ושלים ציון הנפלא, שהשנה מלאו מאה וחמישים שנה לפטירתו. כל ספריו ותשובותיו, והם מגיעים לעשרות, של אמן סגנון זה מלאים חידודי לשון. בספר שלפנינו נתונים אחדים מתוך ספר המסעות שלו "מעגלי צדק". נצטט אחד. פעם נפל החיד"א לבור של טיט וצואה, לקול צעקתו באו אנשים "וימשכו ויעלו את יוסף אחוז בחבלי בוז וסרח העודף". המשפט המצוטט מורכב משלושה פסוקים במקרא. "וימשכו ויעלו את "יוסף" (בראשית ל"ז כ"ח, שם החיד"א היה גם יוסף, חיים יוסף דוד אזולאי). אחוזי "בחבלי בוז" הוא משחק מילים לעומת "אחוז בחבלי בוץ" שבמגילת אסתר "סרח העודף" משחק משמעות לעומת הנאמר במלאכת המשכן (שמות כ"ו י"ב) "וסרח העודף ביריעת האהל, חצי היריעה העודפת, תסרח על אחורי המשכן".
נסיים סקירתו של הספר היפה, לו גם מביא מאת פרופ' נ. ה. טור-סיני על דרכי הפתגם וגלגוליו, בדברי המחבר בסוף הקדמתו: "מדרש לשון" מיועד לציבור הרחב וביחוד לנוער הלומד. המחבר היה "מתכוון לגמור את השם" כנגד חוגים אלה, הן בתוכן הדברים והן בצורתם. אמנם, החומר הלשוני שהובא כאן, והשאוב ברובו מן המקורות, עשוי לתת ענין גם לחקר הלשון".
חרות
4.1.1956
April first 1956