מהדורה חדשה של כתבי רנ"ק 1
כתב רבי נחמן קרוכמאל במכתב לאברהם בנו:
"בני חביבי ! נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מעולם איש יודע דבר ומבינו לעומקו, משיג דבר ומשיג תכליתו, יורד לסוד דברי חכמים וחידותם, אלא אם כן היה בעל מידות ומעשים טובים. ומי שלא הי' יר"א (=ירא אלקים), עניו ושפל ברך, פורש מן המותרות, סבלן ומוחל על עלבונו, מוותר ממונו ונשמר מממון אחרים, מחמיר על עצמו ומיקל העול על זולתו, מי שלא הי' בעל מידות אלה ועפי"כ מתחזק בהן, מתאונן כשיעבור ויחטא פעם וחותר לשוב אליהן – לא בא לעולם לעומק שום דבר הראוי להיקרא חכמה באמת…
אם יש מאה מאמרים נפלאים על דרכי השגת החכמה ודרישת האמת – הרי דברים אלה בתוכם. ואם יש עשרה – אף הם מהם.
הרנ"ק, שסלל נתיבות חדשות להבנת תורת ישראל ופתח תקופה חדשה בתולדות הרוח בישראל – היה לפי תכונותיו האישיות יורשם וממשיכים של גאוני ישראל מלפנים. שהיו לא רק אדירים בתורה אלא גם גדולים במידות.
ועוד צד של דמיון לאותם הגדולים היה ברנ"ק, אם כי תוכן משנתו היה שונה בהרבה ממשנתם – שתורתו תורת חיים היתה. לא עסק בתורה וחכמה לשם מחקר בלבד, להעשיר את ידיעותיו וידיעות זולתו, אלא כדי להראות דרך לעם, שידע לסלול נתיבתו בעולם.
רנ"ק ניסה לתאר את תולדות ישראל והתפתחות רוחו ותרבותו לאור שיטה פילוסופית משלו. הוא היה בקי במדעי זמנו, הכיר יפה את ספרות אירופה, ויצירות האומה על כל דורותיה היו גלויות לפניו, והוא העמיק לחדור לתוכן. בייחוד הפליא לעשות בחקר התנ"ך והתלמוד.
2.
הוא לא היה ממהר להפיץ דעותיו ברבים2 . רק לתלמידיו וחבריו, שהתלכדו מסביבו בזולקובא (ז'ולקוב בפולנית), בה עשה רוב ימיו, היה מוסר מן הדברים שהתרקמו בנפשו. היה מאיר עיניהם בעניינים רבים, התווה להם דרכים במחקר והיה מעודד אותם שיוסיפו ללכת בדרכים שסלל לפניהם.
ובעוד הוא יושב ואורג מסכת משנתו ועוסק בליבון ובירור דעותיו, הוציאו חבריו ותלמידיו מחקרים בתחומים שונים, והם ביכורי הפירות של חכמת ישראל החדשה. ואילו הוא – עדיין הוא יושב על האבנים, בודק ומחפש ועטו עצור, לפי שלא להארת פרטים קטנים או גדולים הוא נושא את נפשו אלא לירות את המסד, עליו תיכונן חכמת ישראל וייבנו חיי הרוח של האומה.
המוות הפסיק את מלאכת מחשבתו. רק בן חמישים וחמש היה במותו.
אחת עשרה שנה לאחר מותן פורסמו פרקים מתוך ספרו הבלתי נשלם שכינהו בשם "מורה נבוכי הזמן". ספר מיותם, אבל הוא נעשה אב ומחנך לרבים. ספר בלתי נשלם אבל לא היה בדורו ובדורות שלאחריו ספר שלם כמוהו.
הספר כתוב בסגנון מדעי ומדוייק, ולפעמים גם קשה וכבד, אך הוד צניעותו וענוותנותו של מחברו שורה על כל עמודיו. כתוב הוא מתוך אהבה עזה לעמו ולתרבותו, ואם שעט מאופק ביותר רשם את הדברים, מורגשת בין השיטין המית רוחו על עמו, ולפעמים היא גם פורצת מתוכן. כשהוא מדבר על מוראות חורבן הבית השני, מקצר רנ"ק בלשונו וכותב : "כל הדברים והמרורות האלה מסופרים בארוכה ליוסף הכהן וליתר סופרי קורות אומתנו, ואנחנו נעבור עליהם כאשר תמהר רגל עובר אורח על פני שדה קטל בנשף יום הקרב כי תאחזהו בעתה".
כמה יש בדברים המעטים האלה מנפשו הגדולה של רנ"ק.
והספר היה צרי ומרפא לנשמות רצוצות. הפיח רוח חיים חדשה בלבבות שעמדו נבוכים בין שבילי האמונה והתרבות של אומתם, שכאילו נקפאה ונתאבנה ונגזרה מן החיים.
וכך הורה רנ"ק : קיומה של כל אומה תלוי במנה הרוחנית שבה. ושלושה הם המועדים בחיי כל אומה : מועד הצמיחה והגידול, והוא גם זמן צמיחת הרוחני שבה, מועד העוז והמפעל, ומועד הירידה והכליון, אשר בו נפסד ונשחת הרוחני ועמו מתה האומה. גם על ישראל עובר מחזור המועדים האלה, אך הוא אינו כלה. אחרי כל מועד של ירידה וכיליון הוא מחדש את כוחותיו ופותח מחזור חדש של פריחה, גדולה וכיליון. וזה מפני שהרוחני של כל האומות הוא סופי ובעל תכלית, ואילו ישראל דבק ברוחני המוחלט.
רנ"ק מתאר בפרוטרוט את שני המחזורים הראשונים בחיי האומה. המחזור הראשון הוא מראשית האומה עד חורבן הבית הראשון, והשני : תחילתו בגלות בבל וסופו לאחר דיכוי מרד בר כוכבא. ומתוך תיאור המחזורים האלה עוקב רנ"ק אחרי ההתפתחות הרוחנית שבאומה, מנתח אוצרותיה התרבותיים וחוקר את זמן התהוותם, עומד על הלכי רוח מסויימים ומפיץ אור על השפעות שהשפיע ישראל על האומות, ועל השפעות שקיבל מהן.
החקירות האלה – אומר רנ"ק – ו"העיקוב אחרי התפתחות רוח העם דרושים לנו לבירור הכרת עצמותנו ומהותנו, שהיא נפש ישראל הכללית, ואיך (היא) נגלית בעולם בקורותנו ודברינו במסיבות ותהפוכות העתים עד היום הזה, ומזה נקיש על הבאות". כלומר, כשנדע את מהותנו, כשנדע מצבנו הרוחני והתפתחותו במשך הדורות, נדע גם לפלס את דרכינו במבוכי הזמן ולכלכל דרכינו בעתיד. זוהי מגמת רנ"ק בספרו הגדול.
סיפורו הבלתי נשלם של רנ"ק – מכיל פרקים נפלאים של מחקרים מקוריים בעבר העם ובמסורתו, והוא נעשה המסד של חכמת ישראל, של חכמת ישראל הדבקה בחיים ומגמתה להביא לידי התחדשות העם והמשך קיומו.
3.
"מורה נבוכי הזמן" הופיע בראשונה בלבוב, בשנת 1851. מהדורה שנייה נדפסה בשנת 1863, אף היא בלבוב. בשנת 1894 יצא הספר בשלישית בווארשה. בשנת תרפ"ד הופיעה בברלין המהדורה הרביעית שהמהדיר קרא לה בשם "כתבי רבי נחמן קרוכמאל". היא הכילה מלבד הספר עצמו מאמרים, איגרות ואימרות מאת רנ"ק ומבוא גדול על חייו ומשנתו. מהדיר הספר ומחבר המבוא, המחזיק מאתים עמוד ויותר, והוא חיבור רב הכמות והאיכות בפני עצמו, היה שמעון ראבידוביץ, שהיה אותה שעה סטודנט בן עשרים ושבע, וכולו שקוע במשנת רנ"ק.
רבים בדורנו כתבו על רנ"ק. הם כתבו עליו מבחינה היסטורית. כתבו על מקומו בתולדות הרוח בישראל. כתבו עליו כאחד מאבות חכמת ישראל. אחד היה ראבידוביץ, שכתב על רנ"ק כתלמיד המעריץ את רבו ורוצה לעשות נפשות למשנתו. משחר נעוריו עד יום מותו היה ראבידוביץ אדוק ברנ"ק ובתורתו.
וכך מסיים ראבידוביץ את מבואו הגדול למהדורותו:
"רשאים אנו להתפלל על תחיתה של משנת רנ"ק, על תחית "הרוחני המוחלט" שבתוכה, על התחדשותה של אותה שאיפת השכל והאמת הגדולה, העוברת כחוט השני דרך חייו ומשנתו, על החיאתו של זה היושר הנפשי העליון. מלחמת הביקורת, שבה פתח רנ"ק על קביעתם של היסודות שיש בהם כדי לחדש את המחשבה הישראלית, פסקה בבחינת מה עם מותו של אותו לוחם. ואם תשוב ותבוא בזמן מן הזמנים ותהא טבועה בחותמו של רנ"ק, עתידה היא זו להביא ברכה רבה. והרבה יהיו למדים בני הדורות הבאים מפיו של מורה נבוכי המאה הי"ט".
4.
כל ימיו עסק שמעון ראבידוביץ במשנת רנ"ק והרבה עמל השקיע בהוצאת כתביו.
עברו כמעט עשרים שנה מאז ביקרתי אותו לראשונה. הוא התגורר אז בלידז שבאנגליה, שם שימש פרופיסור לספרות עברית באוניברסיטה המקומית. גם שיחה ראשונה זו רובה נסבה על רנ"ק ותורתו. והנה באמצע השיחה קם ראבידוביץ וניגש לארון ספריו והוציא משם ספר.
"המכיר אתה את ספרי הגרמני על לודויג פוירבאך?" – שאלני.
ידעתי הרבה על ראבידוביץ הסופר והחוקר. ידעתי שגם בגרמנית כתב. הרי היה מעורכי "כל כתבי משה מנדלסון" – ולאו מלתא זוטרתא היא, שראשי יהדות גרמניה שיתפו במפעל זה את ראבידוביץ הצעיר בן המזרח. ברם מה לו לראבידוביץ ולפוירבאך?
נענה ראבידוביץ בחיוך: "רנ"ק הביאני לכך. הרי כתבו על קרוכמאל, שהושפע השפעה מכרעת מהייגל – ואני הפרכתי דיעה זו – צללתי במים אדירים של משנת הייגל לברר את העניין כל צורכו. והרי פוירבאך תלמידו של הייגל היה – וכך באתי לכתוב את הספר הזה".
הספר על פוירבאך היה רק תוצרת לוואי אחת לעיסוקו רב הצדדים של ראבידוביץ בתורת "מורה נבוכי הזמן".
לא רק בעומק משנתו לן, אלא גם טרח ללקוט ולאסוף ידיעות על תולדותיו. מקצת מעמלו זה גילה לפני. בשלהי מלחמת העולם הראשונה היה שולח מכתבים ומכתת רגליו למרחקים כדי להציל מפיהם של ניניהם ונכדיהם של רנ"ק ואנשי מחיצתו דברים על אבותיהם הגדולים. והיו בכללם כאלה שידעו על אבותיהם רק דבר זה: יא, אונזער גרוספאטער וואר איין גרוסער מאן – כן, סבא שלנו היה גברא רבא.
5.
מהדורתו של ראבידוביץ נדפסה בברלין בימי האינפלציה. היוקר היה מאמיר מיום ליום והמדפיס היה מאיץ בו למהר במלאכתו, לכן לא הספיק להכניס במהדורה זו כל מה שביקש להוסיף עליה.
קצת מהוספות אלה קיווה לספח לאלף השני של מהדורתו. פרקים שנחסרו ממבואו הגדול רצה להכניס בספר מיוחד שהכין על רנ"ק.
אלף הטפסים הראשונים שנדפסו, נמכרו במשך כמה שנים, אך האלף השני לא הובא לדפוס. ברם ראבידוביץ לא הרפה מתוכניתו להוציא מהדורה מושלמת יותר. הוא התכונן לעשות כן בשנת ת"ש, שנת המאה לפטירתו של רנ"ק. אז רצה גם לפרסם את ספרו על בעל "מורה נבוכי הזמן." אבל פרצה מלחמת העולם השניה, ולא עלה בידו לא זה ולא זה3 .
לאחר המלחמה היגר לארצות הברית. כאן המשיך בעבודתו הענפה בהוראה, עריכה, פיתוח משנתו הלאומית המיוחדת, שהיתה בה מעין מזיגה של דעות אחד העם ושמעון דובנוב, ועיסוקו בפילוסופיה היהודית של ימי הבינים, ובספרות העברית החדשה, ועוד ועוד. ובכל הימים האלה לא הסיח דעתו ממשנת רנ"ק, ושקד על שיכלול חיבורו על רנ"ק. היה בדעתו להוציא שתי מהדורות חדשות של "מורה נבוכי הזמן". אחת "רגילה", קצת יותר מושלמת מזו שהוציא בברלין, ואחת מלווה פירוש מפורט.
בקיץ תשי"ז, והוא עומד באמצע ההכנות הסופיות להוצאת המהדורה "הרגילה" – מת מיתה חטופה בדמי ימיו ובמלוא כוח יצירתו, מלא תוכניות ספרותיות כבירות.
שלוש שנים לאחר מותו הוציאו בני משפחתו, רעייתו ובנו, את המהדורה "הרגילה" – היא מהדורת שנת תרפ"ד עם כמה הוספות. בכלל ההוספות הקדמה מאת המהדיר ומחקר על "רשימות" צונץ – הוא היה המהדיר הראשון של הספר – להוצאת "מורה נבוכי הזמן".
המהדורה החדשה, המכילה גם מפתחות שונים – באה לספק את הביקוש אחרי הספר, שזה שנים רבות אזל מן השוק, אך היא גם ציון נוסף לזכרו של ראדוביץ, שיצר הרבה והיה מסוגל להוסיף וליצור, אך הוא הקדיש את מיטב כוחותיו להסברתה והפצתה של משנת רנ"ק.
מתוך "הדואר" גליון יז כ"ח שבט, תשכ"ג
1כתבי רבי נחמן קרוכמאל ערוכים ע"י שמעון ראבירוביץ, מהדורה שנייה עם תיקונים והוספות, הוצאת "אררט", חברה להוצאת ספרים לונדון. וולתאם, מאסס., ארה"ב, תשכ"א. 238+ תקכ"ה עמ' (מעמ' תקי"ט עד תקכ"ה – מבחר ביבליוגרפי של כתבי ש. ראבירוביץ).
2ידועה זהירותו הגדולה בפירסום דברים. גם ידועה אמרתו : "שמשון בלוך איידי דטריד למפלט לא בלע, רש"ל רפפורט כבולעו כך פולטו, והוא עצמו – איידי דטריד למבלע לא פליט". אף מוסרים משמו: "במחיר כל שנה שהמחבר החכם משהה ספרו שחיבר בכתיבת יד וכובשו אצלו, ומגיה ומתקן, מוסיף וגורע בו, עד שנותנו להמדפיס להוציאו לאור עולם, יזכה ספרו להתקיים יובל שנים ביותר, כי בודאי יוסיף יום יום לתקן את אשר קלקל, ויצא מתוקן כהלכתו".
דברים אלה מביא שמעון ראבירוביץ במהדורתו של "כתבי רבי נחמן קרוכמאל", בפרק "דבר רנ"ק", בתוך מכתבו של ר' א. צ. צוייפל שפורסם ב"ציון לנפש רבנו נחמן הכהן קראכמאל".
לש. י. איש הורוויץ (ווארשה תרמ"ח).
כדאי לציין כאן שיה"ש קדם לצווייפל בפירסומה של אותה אמרה. בביקורת על שלמה בובר כתב יה"ש ב"החלוץ" (חוברת י"ב, וינה תרמ"ז, עמ' 73) : "אמרו עליו על החכם רנ"ק נ"ע, כי השיב לשואלו על מה ולמה הוא כובש מחברתו ימים רבים, לאמר:הכובש ספרו להפוך בו ולהפוך בו שנה אחת יזכה אותו לחיות עשרים שנה ועוד, כי ברבות תיקון הספר על שלמותו ירבה יאריך ימים לפעול טוב בקרב העם".
3על שאיפתו להוציא מדורה חדשה של "מורה נבוכי הזמן" ראה ספרו על רנ"ק במלאת מאה שנה למות החוקר שנתבטלה בגלל המלחמה, מספר ראבידוביץ בהערה למחקרו "ר' יצחק אברבנאל ורנ"ק: על הרוחני המוחלט לר' נחמן קרוככמאל," "מצודה"ספר ה-ו, לונדון תש"ח.