על דברי הגמרא: "נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס" (שבת כג, א) אומר רש"י: "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחילה ועל יד אשה נעשה הנס". תוספות במגילה ד, א ד"ה "שאף הן היו באותו הנס" וכן בפסחים קח, ב ד"ה "היו באותו הנס" מביאים בשם הרשב"ם שעיקר הנס היה על ידן, בפורים על ידי אסתר, בחנוכה על ידי יהודית. ועי' המובא בשם רש"י באבודרהם, ברכת המצוות ומשפטיהם, ובמרדכי ערבי פסחים ד"וו דף לז, ב. אך ברש"י שאצל הרי"ף בפסחים שם: "שאף הן היו באותו הנס, כדאמרינן במסכת סוטה… וכן גבי מקרא מגילה אמרינן הכי דמשום דעל ידי אסתר היה, וכן גבי נר חנוכה ע"י מרים ויהודית"[א].
מעשה יהודית ידוע, אך מה ענינה של מרים כאן?
בהרהור ראשון עולה על הדעת כי המדובר כאן בבת מתתיהו כהן גדול (לפי נוסחאות אחרות: בת יוחנן כהן גדול, או בת חשמונאי) עליה מסופרים במדרשי חנוכה שני ספורים, להם יסוד אחד. הספור האחד: היוונים גזרו על כל הנשים הנישאות להיבעל להגמון תחילה. כאשר נישאה בת מתתיהו כהן גדול פשטה מעליה גדיה לפני המסובים במשתה. כעסו עליה אחיה. אמרה להם: מקנאים אתם לי שהנני עומד לפניכם ערומה, ואין אתם מקנאים לי למסור אותי לידי ערל? היה לכם ללמוד משמעון ולוי שקנאו לאחותם לדינה. החליטו אחיה לקום על היוונים. לפי הסיפור האחר תפס יווני בבת מתתיהו ורצה לאנסה – עמה עליו בעלה והרג אותו. והיה זה ראשית המלחמה ביוונים.
אך הבודק שני הסיפורים האלה על כל נוסחאותיהם ימצא כי יש שלא נזכר כלל שמה של בת מתתיהו, ויש שהיא נקראת חנה[ב]. אך מרים, מאן דכר שמה? אפשר שיש ברש"י אצל הרי"ף פליטת קולמוס, נתחלפו לו לכותב חנה מבית החשמונאים במרימי החשמונאית מימי הורדוס, אשר היתה ידועה לו מספר היוסיפון[ג].
הרהור שני: "מרים ויהודית" הנזכרות ברש"י אצל הרי"ף בנות מעשה אחד הם. בספור על יהודית נמסר כי כאשר יצאה למחנה האויב לא לבד יצאה, אלא היא לקחה עמה שפחתה, וזו עזרה לה במעשיה. האפשר ששם השפחה היה מרים? דומה עלי כי בכל הנוסחאות של ספור יהודית לא נזכר שם השפחה[ד].
הרהור שלישי: ביוסיפון (פרק יט) מסופר המעשה של חנה ושבעת בניה שאירע בימי היוונים (ויסוד ושורש הספור בספר חשמונאים ב פרק ז, אך שם לא נזכר שם האם). מעשה דומה על אם ושבעה בנים מסופר במדרש איכה רבה (פרשה א, נג), ושם שם האם הוא: מרים בת נחתום[ה]. ברם אותו מעשה היה בימי הרומאיים ולא בימי היוונים.
אפשר שנתחלפה לו לכותב ברש"י אצל הרי"ף חנה במרים, בשל מעשיהם הדומים, וכוונתו באמת למעשה חנה ושבעת בניה. ואם כך, עלינו לפרש כי הנס היה "על ידה" – בזכותה. ואמנם מוצאים אנו ביוסיפון הרעיון כי בזכות קרבנם של חנה ושבעת בניה יושיע הד' את עמו, הרי כך אומר שם הבן השביעי למלך: וד' אלוקינו ירחם על עמו וירחם על חסידיו. ועד הנה היתה קצף חמתו עלינו ומעתה לא יוסיף לקצוף עוד על עמו… ויקבל משפטינו לכפרה על כל ישראל (והשווה בספר חשמונאים ב דברי הבן השביעי: וחמת ד' השפועה על בני עמי תעצר בדמי ובדם אחי).
מתוך "אור המזרח" כרך כ תשרי תשל"א.
[א] כך הלשון גם בדפוס ראשון של רש"י אצל הרי"ף (ויניציאה רפ"א-רפ"ב). בעל "דקדוקי סופרים" כותב בעמוד האחרון של ספרו על מסכת שקלים כי פירוש רש"י לרי"ף נעתק על ידי גדול אחד בראשית האלף הששי מפירוש רש"י לגמרא "ובהרבה מקומות הוסיף וגרע בהם כפי אשר מצא לנכון לפניו." ועיין ר' שאול שפר "הרי"ף ומשנתו", ירושלים, תשכ"ז, עמ' 89.
[ב] עיין מגילת תענית (חודש אלול); "מדרש לחנוכה", נוסחא ג'; מגילת אנטיוכוס בלשון ארם ("בית המדרש", חדר ו'); שאילתות, מהדורת ר' ש. ק. מירסקי, בראשית סימן כז. ועיין ב"כל בו", הלכות חנוכה, המקשר מעשה יהודית עם מעשה בת כהן גדול: "ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית, כמו שמפורש באגדה. בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאוד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה וכו' ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאנו לירושלים וכו' ". וכך גם ב"אורחות חיים". ועיין במדרש רבי דוד הנגיד הנזכר למטה הערה 4.
[ג] ועיין בבא בתרא ג, כ: ושייריה לההיא ינוקתא וכו' ובהגהות ר' מתתיהו שטראשון שם.
[ד] על הנוסחאות השונות של ספר יהודית עיין "ספר יהודית", מהדורת יהושע מ. גרינץ, ירושלים תשי"ז, עמ' 208-196; ועיין בשאילתות הנ"ל ובמדרש רבי דוד הנגיד, בראשית (ירושלים תשכ"ד), עמ' קצט.
[ה] הסיפור מובא גם בבבלי גיטין נז, ב, ושם לא נזכר שם האם, וכן בסדר אליהו רבה פרק כ"ט (מהדורת ר' מאיר איש שלום עמ' 153-151). ועיין שם בהערה 17. ועיין "חיבור יפה מהישועה" לרבי נסים גאון, מהדורת ח. ז. הירשברג, עמ' טו-יז, ועיין במבוא שם עמ' 59-58.