א.
"ואף על פי כן רמז יש בדבר (בטבילה), כשם שהמכוין לבו ליטהר, כיון שטבל טהור, ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר, כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות, והביא נפשו במי דעת – טהור: (משנה תורה, סוף הלכות מקואות)[א].
הביטוי מי הדעת לשון מקורית של הרמב"ם היא, אך שורשים עמוקים לו בספרות ישראל, בדימויים שדימו המקרא וחז"ל דברי תורה וחכמה למאכלו ומשקהו של האדם. וכבר נמצא אצל בן סירא הצירוף מי תבונה. בדברו על החכמה ותלמידה הוא אומר: "וקדמתו (החכמה) כאם, וכאשת נעורים תקבלנו והאכילתהו לחם שכל, מי תבונה תשקנו" (ט"ו, ב'-ג')[ב].
ואף זו, משוררי ספרד, וביחוד רבי משה אבן עזרא, הירבו ביצירת צירופי-מלים הממחישים מושגים מופשטים, כבר האריכו חכמים בתיאור הדימויים המפתיעים והמפליאים של ר' משה אבן עזרא. ואנו נציין רק אחדים מהם שיש להם קירבה לענייננו: דבש חכמה, מגד שכל, מגדני שכל, חלב שכל, חלב מדע. קרובות עוד יותר לביטוי "מי הדעת" של הרמב"ם הן לשונות הרמב"ע: מי שכל, מי השכל (הא פתוחה, שין שואית), מי בין – ואף: מי מחשבות[ג].
משורר מאוחר יותר שר על הרמב"ם:
עת לא מצא העם לשתות מים חיים וייגעו /
וילונו על משה לאמר: מה נשתה פן יגועו /
היכה בצור ויזובו מי השכל וישאבו[ד].
ואצל ר יהודה אלחריזי מוצא אתה את הבטוי מי תורה ואף הוא בא בקשר עם הרמבם. "כי ראה המונים למי תורה יצמאו." אז קם הרמבם לחבר ספרו משנה תורה. ("תחכמוני" שער מ"ז).
ב.
ואף זו. משוררי ספרד אינם מדברים רק על השקאה, יניקה או שתיה של מי שכל ומי בין, נמצא אצלם גם הציור של רחיצה והטהרות במי חכמה המצוי ברמב"ם.
דוגמא משירי רבי משה בן עזרא. בשיר ששלח אל אבו אברהים בן ברון, הוא אומר בשבח ידידו זה.
אם מפתיות נגאלו אישים ואם בדמי כסילות בוערים נטמאו / דמם ידיחהו ברוח פיו ומי שכלו עליהם יז ויתחטאו.
(אם בני אדם התלכלכו בפתיותם ובוערים נטמאו בדמי סכלותם / הוא ידיח דמיהם ברוח פיו, ויזה עליהם מי שכלו ויטהרו מטומאתם)[ה].
רבי אברהם אבן עזרא מסיים שיר-החידה המתחיל במלים "את דברי חידתי…" (קובץ חכמת הראב"ע, מהד' דוד כהנא. וארשה תרנ"ד, עמ' 94-92) בחרוזים אלה:
רחצו את מי חכמת לב בתוך מים גאו, אל תפרשו את חידתי עדי תתחטאו.
כמה דורות אחרי הרמב"ם כותב ר' ישראל אלנקאוה בהקדמתו לספרו "מנורת המאור":
יהי לבך בני אל דת וחוקים
אשר הם מדבש לחך מתוקים
שמע מוסר קנה תורה ומצוה
ומשפטים אשר כראי חזקים
רחץ וטהר במעין התבונה
ומימיו דלה מים עמוקים.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הדואר" ד' באייר, תשל"ד.
[א] השווה דברי הספרי, עקב, פי' מ"ח (מהד' רא"א פינקלשטיין עמ' 111-110). "מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם, כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם…"
[ב] דברי בן-סירא צויינו על ידי א. בן יהודה במילונו ערך "מים".
[ג] עיין דן פגיס "שירת החול ותורת השיר למשה אבן עזרא ובני דורו" (תש"ל) עמ' 65, הערה 2, המציין להערות של חים בראדי, בביאורו לדיואן הרמב"ע, בהן הוא עומד על צירופי-הסמיכות השונים של ר' משה אבן עזרא.
על "מי תבונה", "מימי תבונה" אצל ר' שמואל הנגיד, עיין "דיואן שמואל הנגיד" מהדורת דוב ירדן (תשכ"ו), מלון לשירת הנגיד, עמ' 428.
[ד] מ. שטיינשניידר "מורה מקום המורה" (נוספות), מקיצי נרדמים, קובץ על יד ב', תרמ"ו. סימן 77.
[ה] משה אבן עזרא, שירי החול (מהד' ח. בראדי, תרצ"ה) עמ' ט'-י', ביאור לדיואן לבראדי (תש"ב) עמ' י"ג.