שיורי נרות יום הכפורים
בספרו החשוב והיפה "מנהגי ישראל" (ח"ב, מוסד הרב קוק, תשנ"א) הקדיש פרופ' דניאל שפרבר פרק לנוהג להשתמש בדברים שנעשתה בהם מצוה אחת לשם מצוה אחרת ("הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא, יתעביד ביה מצוה אחרינא") כיד בקיאותו הטובה עליו מביא הוא כמה וכמה דוגמאות לכך.
ב"השלמות ותוספות" שבסוף הספר (עמ' שיא) הוא מעיד על הנמסר במנהגי מאטרסדורף, המובאים בספר "בית ישראל השלם" לר"י טויסיג, ח"ח, ירושלים, תשמ"א:
"כל אחד מן המתפללים הביא לבית הכנסת (בערב יום הכיפורים) נר גדול בעדו ובעד ביתו. ומה שנשאר ממנו במוצאי יום הכפורים היו לוקחים להבדלה והיו מחזירים את הנותר לבית-הכנסת להדליקו בהושענא רבה".
מאטרסדורף היתה אחת מ"שבע הקהילות" בבורגנלנד אשר עמדו באדיקותן בתורה ובמצוות עד החרבתן בידי הצר הצורר ימ"ש אחרי "סיפוח" אוסטריה לגרמניה בשנת תרצ"ח.
המנהג הנ"ל של ק"ק מאטרסדורף לא היה מנהג מיוחד של קהילה זו, אלא היה מנהג עתיק של יהדות אשכנז המובא בספרי המנהגים ובחיבורי החכמים של יהדות זו.
בנר יום הכיפורים שנותר השתמשו לא רק להבדלה במוצאי הצום ולהדלקה בבית הכנסת בהושענא רבה – אשר גם הוא יום הדין – אלא גם הכינו לאורו את ההושענות בליל הושענא רבה, כפי שיבואר להלן.
הננו קוראים במנהגי מהרי"ל (סדר נעילה) "אמר מהר"י סג"ל במוציא יום כיפור אחרי שסיימו ערבית מוליכין את נרותיהם דלוקים לביתם כדי שיבדילו לאור שֶשָבַת… וכי תימא אותו הנר לא נדלק להאיר רק לשם מצוה ולכבוד היום. לכן יטול נר של אבדלתא המזומן בביתו וידליק מנר בית הכנסת ויבדיל לאור שניהם…"[1].
ובהלכות תפילה של חג הסוכות כתוב:
"ומשכימין לבית הכנסת כעלות השחר (בהושענא רבה) ומדליקין שיורי נרות של יום כיפור".
בספר המנהגים של ק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש מובא במנהגי מוצאי יום כיפורים (מכון ירושלים, עמ' קצו)" "ומבדיל על נר של יום כיפור עם נר של הבדלה".
ובמנהגי הושענא רבה (שם, עמ' ריג-ריד) כתוב: "ועושה לולבו וההושענות בתחילת ליל כניסת הושענא רבה בסוכה, ונוהגין להדליק שיור נר של יום כיפור להאיר לו בשעת עשיות ההושענות". ועוד שם: "שחרית הושענא רבה משכימין לבוא לבית הכנסת… ומביא עמו שיורי נר של יום כיפור ומדליקו תכף בשחרית בבואו לבית הכנסת, והניחו כך דלוק על אחר תפילה מוסף", ר' בנמין שלמה המבורגר, מהדיר הספר, מעיר כאן, בציוניו המצויינים על כמה ספרים, ראשונים ואחרונים, בהם נזכר מנהג זה[2]. אנחנו נוסיף עליהם דבריו של רבי יוסף יוזפא קאשמן סג"ל, איש פרנקפורט, בספרו "נוהג כצאן יוסף".
הרי מדבריו בהלכות יום הכיפורים (סימן כב:) "וכל אחד נוטל נר הדלוק בבית הכנסת שצריכין נר ששבת ויטול גם כן נר של אבדלתא המוכן בביתו ויבדיל…"
ובהלכות סוכות וד' מינים (סימן כא) הוא כותב: "בליל שקודם הושענא רבה מדליקין נר של שעוה משיורי נרות של יום כיפור ועושין הושענות, ודוקא נר זה הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא יתעביד ביה מצוה אחריתא… ומשכימין לילך לבית הכנסת מיד כשהבריק השחר… ונוהגין להדליק הנרות שנשארו ביום הכיפורים…".
מן העניין להביא כאן גם ממנהגי אייזנשטאט, שאף היא היתה אחת מ"שבע הקהילות" אשר בבורגנלנד. כתב רפאל פטאי בחיבורו על תולדות קהילה זו ("ערים ואמהות בישראל" בעריכת הרב י.ל. מימון, כרך א. תש"ו, עמ' 74): "במוצאי יום הכיפורים לקח כל בעל בית נרו הדולק הביתה והבדיל עליו… בליל הושענא רבה עסקו בקשירת הושענות בסוכה לאור נר יום הכיפורים".
ב.
עד כאן המנהג הפשוט בקהילות אשכנז, אך היו גם מקומות שהשתמשו בשיורי הנרות של יום כפורים לאו דווקא בהושענא רבה, אלא הדליקו אותם בבית הכנסת בימות החול בשעת התפילה.
והרי מדברי בעל "לקט יושר" (חלק א', עמ' 142).
"המשרת לקח הנרות במוצאי יום הכיפורים כמו שהם דולקות, ונשא לביתו (של בעל "תרומת הדשן" ומברך על אותן הנרות בורא מאורי האש ומבדיל".
"זכורני שאמר לי (בעל "תרומת הדשן") פעם אחת הנר של שעוה שלך הדלוק ביום הכיפורים הנח אותו בבית הכנסת כדי שידליק בחול בשעת התפילה. וכן המנהג באושטריך, מניחים הפרנסים הנרות הגדולים בבית הכנסת כדי שידלק בחול בשעת תפלת כל השנה…", וראה שם.
ג.
בספרו "מנהגי ישראל" הנ"ל, באותו פרק, מזכיר פרופ' דניאל שפרבר גם את המנהג לעשות ארונות לנפטרים מן השולחנות עליהם למדו תורה או האכילו עליהם עניים ועוד. הוא כותב כי הרב י.י. גרינוואלד בספרו "כלבו על אבלות", מביא מנהג זה גם בשם "קב הישר" פרק מ"ו, אך לפי שעה לא מצא שם הדברים.
והנה המנהג נמצא מפורש באותו ספר ובאותו פרק, וכך לשון בעל "קב הישר" שם: "וראיתי חייט אחד בק"ק בריסק דליטא קודם מותו ציווה להחבורה קדישא שיעשו משולחנו שהיה בביתו ארונו והאמה שהיה מותח בה הבגדים יתנו לו בידו, ושאלו אותו החבורה קדישא מה כוונתו בזה הצוואה, והשיב שהשולחן והאמה יעידו לו כשני עדים נאמנים שכל ימיו לא גנב מאומה מן מלאכתו".
ש"י עגנון חיבר שיר על סיפור זה והכניסו בספרו "הכנסת כלה" וכך היא התחלתו: חייט אחד בבריסק דליטא / בעת מותו התחזק וישב על המיטה / ולאחר שהתוודה לפני קונו / ציוה שיעשו משולחנו ארונו…
ר' שלמה אשכנזי ז"ל, מסופרי "הצופה", מזכיר את הספר "קב הישר" ומביא שירו של עגנון בחיבורו "דורות בישראל", בנספח "השולחן יעיד", בו הוא מדבר בארוכה ובבקיאות גדולה על המנהג לעשות ארון לנפטר מן השלחן שלו.
[1] עיין רמ"א, ש"ע אורח חיים, סימן תרכ"ד, סעיף ה. על נרות יום הכיפורים ראה ספר המנהגים לרבינו אברהם קלויזנר (מהדורת מכון ירושלים, תשלח, עמ' לא): מנהגי מהרי"ל, הלכות ערב יום כיפור: רמ"א, ש"ע, אורח חיים סימן תר"י, סעיף ד.
[2] וראה ציוניו של ר' שלמה המבורגר שם עמ' קצו. ועיין גם ב"מנהגות וורמייזא" לרבי יודא ליוא קירכוס (מכון ירושלים, תשמ"ז), הלכות הושענא רבה (עמ' קפז) וב"מקור חיים" לרבי יאיר חיים בכרך על ש"ע אורח חיים, סימן תרס"ד, ב"קיצור הלכות" (מכון ירושלים חלק שני, תשד"מ).
מתוך "הצופה" ט' בתשרי תשנ"ג.