פרופ' משה בר אשר מהאוניברסיטה העברית פרסם בשנים האחרונות כמה מחקרים על מנהגיהם הדתיים המסוימים של יהודי דרום מערב צרפת.
פרופ' בר-אשר דן בהיסטוריה ובחיי הדת של יהודי בורדו, באיון, ביאריץ וערים וכפרים נוספות בדרום מערב צרפת. קהילות אלו נוסדו על ידי אנוסים נמלטים מספרד ופורטוגל שהחלו להגיע לדרום מערב צרפת במאה ה-16. בשנת 1550 הוענקו לאנוסים על ידי השלטונות זכויות מגורים כ"נוצרים חדשים". במשך זמן רב נאלצו להמשיך ולקיים את היהדות בסתר. רק בסביבות אמצע המאה ה-17 יכלו במידה מסוימת, להתוודות על הדת היהודית בפומבי.
עד סוף הרבע הראשון של המאה ה-19 הם פיתחו קהילות מאורגנות היטב, שקיימו בתי כנסת רגילים, בתי ספר לתלמוד תורה וארגוני צדקה. בערך באותה תקופה החלו להצטרף לקהילות אנוסים לשעבר, יהודים מאזור אביניון וכן אשכנזים מאלזס וממדינות נוספות. זמן מה לאחר מכן החלו להגיע יהודים מצפון אפריקה. עולים חדשים אלה, אף שהיו פעילים בקהילותיהם החדשות, לא השפיעו במידה רבה על תפילות ומנהגים של הקהילות שכבר נוסדו. לא כך ההגירה ההמונית של יהודי צפון אפריקה לצרפת במהלך שנות ה-60. הגירה זו, שהביאה מספר רב של יהודי צפון אפריקה לדרום מערב צרפת, הביאה שינויים מהותיים בקהילות המקומיות.
אבל בבורדו, ובמידה פחותה בבאיון, רבים מהמנהגים המיוחדים של קהילות אנוסים לשעבר עדיין נשמרים בזמננו. מנהג מעניין ביותר שנשמר עד היום בבורדו הוא הקריאה, בליל יום כיפור לאחר קול נדרי, של תפילה לזכר רבני הקהילה שנפטרו. השכבה נקראת ברגש רב על ידי החזן.
יהודי בורדו וביון סיפרו לפרופ' בר אשר על מקומה החשוב של תפילה זו בטקס יום הכיפורים של קהילותיהם ועל המסירות הרבה שבה מאזינים לה כל העדה. פרופ' בר אשר כותב ב"קובץ הציונות הדתית" (ירושלים, 2002 לזכרו של רבי שלמה יוסף בורג) כי מנהג זה התקיים גם בבית הכנסת הפורטוגזי הספרדי באמסטרדם, והוא נוטה להאמין שמקורו בספרד.
בבית הכנסת באלג'יר נהגו לקרוא בליל יום הכיפורים תפילת השכבה לרבי יצחק בר ששת ברפת ולרבי שמעון בן צמח דוראן, שניהם הגיעו לאלג'יר מספרד לאחר הפרעות האנטי-יהודיות של 1391, וכן לרבנים גדולים של הקהילה מאוחרים יותר. התפילה נקראה "השכבה לרבנים גדולים כמנהג אבותינו בספרד".
מנהג אלג'יר הגיע לסיומו עם פירוק הקהילה ב-1962. (פרופ' בן אשר מציין שבליל יום כיפור נאמרו השכבות לרבנים גם בעוד כמה עיירות בצפון אפריקה).
אם משוחחים על מנהג של ליל קול נדרי נוכל להזכיר גם שבקהילות האנוסים לשעבר בדרום מערב צרפת, הוצאו מהארון שבעה ספרי תורה לאמירת קול נדרי. מנהג זה עדיין מתקיים בבורדו. מנהג מעניין נוסף של יהודי דרום מערב צרפת קשור לשמחת תורה.
המשך בשבוע הבא
גואיש פרס, יום שישי, 20 בספטמבר 2002
בגיליון החדש 5763 של שנה בשנה, שנתון "היכל שלמה" בירושלים, כותב פרופ' משה בר אשר על מנהגי קריאת התורה של יהודי דרום מערב צרפת. בפרק הפתיחה של מחקרו מתאר המחבר את מנהגי קריאת התורה כפי שהם מקיימים בדרך כלל על ידי כל הקהילות.
ברוב המקרים מוציאים מגילה אחת מהארון לצורך קריאת התורה.
בימים מסוימים קוראים את התורה משתי מגילות: בראש השנה, יום כיפור בבוקר, בשלושת הרגלים, שבת חול המועד סוכות, שמיני עצרת (בגולה), חול המועד של פסח, שבת ראש חודש, שבת חנוכה ובארבע השבתות המיוחדות, שבת שקלים, שבת זכור, שבת פרה ושבת החודש.
בהזדמנויות בודדות מוסרות מהארון שלוש מגילות לקריאת התורה. זה נעשה כאשר שבת חנוכה חופפת לראש חודש טבת, שבת שקלים עם ראש חודש אדר ושבת החודש עם ראש חודש ניסן. בנוסף לשלושת הימים הללו יש הזדמנות נוספת שבה קוראים בתורה משלוש מגילות. זוהי שמחת תורה (שמיני עצרת בארץ ישראל). מהמגילה הראשונה אנו קוראים את כל פרשת 'וזאות הברכה' וחתן תורה נקרא לקריאת דברים ל"ג כ"ז עד הסוף (ל"ד, יב). במגילה השנייה אנו קוראים את תחילת פרשת בראשית (א"א-ב"ג לחתן בראשית).
את המפטיר (בפרשת פנחס) קוראים מהמגילה השלישית.
פרופ' משה בר אשר מודיע לנו כי בקהילות היהודיות של דרום מערב צרפת נהגו לקרוא בתורה בשמחת תורה מארבע מגילות. חמישה אנשים נקראו למגילה הראשונה שממנה נקראה פרשת וזאות הברכה, מתחילתה ועד שישי (דברים ל"ג, א-כו). מששי ועד סופו (דברים ל"ג:כ"ז-ל"ד: יב) הקריאה הייתה מהמגילה השנייה, לחתן תורה. מהמגילה השלישית נקראה בראשית (יב:א–ב:ג) לחתן בראשית. המפטיר (מפרשת פנחס) נקרא מהמגילה הרביעית.
פרופ' בר אשר ממשיך להודיע לנו שגם בשבת פרשת בראשית קראו בתורה מארבע מגילות.
למגילה הראשונה קראו למי שהיה חתן התורה בשמחת תורה. נקראה לו בראשית א:א-ב:ג. מי שהיה חתן בראשית בשמחת תורה נקרא למגילה השנייה, ונקראה עבורו בראשית ב:ד–ב:יט. חבר מכובד בקהילה נקרא למגילה השלישית לקריאת בראשית ב:כ-ג:כא. שבעה אנשים ואחד למפטיר נקראו אז למגילה הרביעית, שממנה נקראה כל פרשת בראשית (בתוספת מפטיר).
מנהג הקריאה מארבע מגילות בשמחת תורה ובשבת פרשת בראשית עדיין מתקיים בבורדו.
פרופ' בר שר כותב כי היו גם מקרים אחרים שבהם נקראה התורה מארבע מגילות בקהילות דרום מערב צרפת. קהילות אלו קיימו את המנהג הישן והנפוץ למדי לקרוא בבית הכנסת את הקטע "ואברהם זקן…" (בראשית כ"ד, א-ז) לכבוד חתן חדש בשבת בשבעה ימי המשתה. קריאה זו נעשתה ממגילה נפרדת.
לפיכך כאשר שבת זו הייתה במקרה בשבת שבה נקראה התורה משלוש מגילות (למשל שבת חנוכה שנפלה בראש חודש טבת) הוצאה לכבוד החתן החדש מגילה רביעית נוספת.
פרופ' בר אשר סבור כי מנהג קריאת הקטע לחתן חדש של בראשית – שנקרא ממגילה נפרדת – השפיע רבות על קריאת שמחת תורה בקהילות היהודיות בדרום מערב צרפת (הקריאות בשבתות). פרשת בראשית שהוזכרה קודם היו הרחבה של מנהג שמחת תורה שנועדה להגביר את השמחה עם התורה ובעיקר את שמחת שני החתנים).
כתוצאה מכך הקריאה לחתן תורה נעשתה ממגילה נפרדת וכך נעשה שימוש בארבע מגילות בשמחת תורה. את ההשפעה הרבה של הקריאה לחתן חדש על קריאת שמחת תורה, כותב פרופ' בר אשר, ניתן לראות גם מהעובדה שבקהילות היהודיות של דרום מערב צרפת לא הוענקו כבוד חתן תורה וחתן בראשית לרבנים ולראשי קהילה אלא לחתנים אמיתיים. שני הגברים שנישאו ראשונים בשנה שזה עתה הסתיימה נבחרו כחתן תורה וחתן בראשית בהתאמה.
