מנהג "הקפות" מיוחד ליהודי קוצ'ין בהודו הדרומית. שמעתי על מנהג זה בראשונה מפיו של שבתי קודר, מנהיג יהודי קוצ'ין, כאשר ביקר בניו-יורק לפני שבע-עשרה שנה. שוב שמעתי עליו משמואל קודר, בין אחיו של שבתי קודר, בהיותי אצלו בקוצ'ין לפני שבע שנים.
*
"לאן?", שאלני נהג המונית שהביא אותי משדה-התעופה לקוצי'ן.
"ג'ו טאון" – עיר היהודים". הוא שמו של הרחוב בו היו גרים היהודים. בשעת 1952 היו עדיין כאלפיים וחמש מאות יהודים בחוף מלאבר. למעלה ממאה מהם היו "לבנים". האחרים היו שחורי עור. היהודים הלבנים היו גרים כולם בקוצ'ין. בעיר זו ישבו גם כשמונה מאות "יהודים שחורים". יתר היהודים השחורים גרו במקומות אחרים במחוז חוף מלאבר.
מאז עלו כמעט כל היהודים השחורים ורבים מן היהודים הלבנים לישראל. יהודים לבנים גם היגרו לארצות אחרות, בשנת 1973, כאשר ביקרתי בהודו, היו בקוצ'ין רק חמישים וחמישה יהודים לבנים ועשרה יהודים שחורים.
בהגיעי ל"עיר היהודים" ביקשתי מאת הנהג להביא אותי לביתה של משפחת קודר. איש צעיר קידם את פני. היה זה שמואל קודר. הוא סיפר לי כי דודו שבתי קודר חולה ושוכב בבית החולים. כאשר אמרתי לו כי באתי מרחוק לראות את שלום אחי, ביקשני להיות אורחו. ואמנם עשיתי רוב זמן שהייתי בקוצ'ין בחברתו. התהלכנו יחד ברחוב היהודים והוא סיפר לי על חיי העדה. הוא גם נסע עמי לארנקולם, בה היתה קיים יישוב של יהודים שחורים, לראות את בתי הכנסת.
*
אחרי שנחתי קצת מעמל הדרך בביתו של שמואל קודר, הלכנו לבית הכנסת לתפילת הערב.
לפני שלושים שנה היו עדיין קיימים שלושה בתי כנסת בקוצ'ין. שנים של היהודים השחורים ואחד של היהודים הלבנים. שלושתם היו ב"עיר היהודים". בעקבות עליית יהודי קוצ'ין לארץ בטלו שני בתי הכנסת של היהודים השחורים. אחד נהפך למחסן, האחר נהרס ובמקומו הוקם הבית בו גר שמואל קודר ומשפחתו.
בית הכנסת של היהודים הלבנים, הידוע בשם "בית הכנסת פרדסי" הוקם בשנת 1568, בתקופה יותר מאוחרת נוספת עליו תוספת, אשר בכל אחד מצדדיה נמצא שעון. לכל אחד השעונים ספרות בכתב-אחר. שעון אחד הוא בעל אותיות עבריות פנים בית הכנסת מרחיב את העין. הרצפה מרוצפת בטבלות חרסינות כחולות ולבנות המצויירות ביד. אומרים שטבלות אלה הובאו מסין.
לפני שנים עשרה שנה הוחג ברוב פאר יובל ארבע מאות שנות קיומו של בית הכנסת. בחגיגות שנמשכו חמישה ימים השתתפה גם אינדירה גאנדי ראש ממשלת הודו.
שירותי הדואר של הודו הוציאו לרגל המאורע בול המראה את פנים בית הכנסת.
*
בבית כנסת זה, כמו בכל בתי הכנסת האחרים שבחוף מלאבר שתי בימות, אחת באמצע בית הכנסת, ואחת למעלה, יוצאת מן הגלריה.
מנהג קבוע מתי מתפלל שליח ציבור ומתי קוראים התורה בבימה שבאמצע בית הכנסת ומתי בבימה שלמעלה.
בבואי לבית הכנסת הראו לי את ספרי התורה המלובשים ומעוטרים בבגדים ובכלים יקרים.
שוחחתי עם שמואל קודר על מנהגי העדה, ומנהגי שמחת תורה בכללם.
בשמחת תורה ערבית ושחרית מקיפים עם ספרי תורה שבעה פעמים, ובמנחה שלוש פעמים.
עצם המנהג לעשות הקפות בתפילת מנחה איננו יוצא דופן. נהגו כך כמה וכמה קהילות בישראל. מציין קהילות אלה אברהם יערי בספרו המקיף "תולדות חג שמחת תורה" (מוסד' הרב קוק ירושלים, תשכ"ד, עמ' 281), והוא גם מזכיר שכך מנהג יהודי קוצ'ין*.
אך המיוחד במנהג קוצ'ין הוא – ולא ראיתי מי שרשם את הדבר – כי ההקפות של תפילת מנחה לא ערכו בבית הכנסת, אלא סבבו את בניין בית הכנסת מבחוץ.
נאמר לי שכך נהגו לא רק היהודים הלבנים אלא גם היהודים השחורים.
ואולי יש מיהודי חוף מלאבר שעלו לארץ המוסיפים לנהוג מנהג זה.
מתוך "הצופה" כ"א תשרי תשמ"א.
* לפי יערי ערכו בקוצ'ין הקפות גם במוצאי החג (עיין בספרו עמ' 283).
מאת: טוביה פרשל