מנהג נפוץ בקהילות אשכנזיות, כי בלילי שבת, לפני קבלת שבת, מקדם הקהל את האבלים ומנחם אותם. מתי נולד מנהג זה? שאלה זו העסיקה את הרב יששכר יעקובסון המנוח, בעל "נתיב בינה" על הסידור, והוא פנה בעניין זה לד"ר דניאל גולדשמידט. ד"ר גולדשמידט השיב ("נתיב בינה", חלק ב, עמ' 68):
"מנהג זה ודאי מאוחר מאד. ברוב הסידורים אינו נזכר כלל (גם בסידור זק"ש ובסידור רוו"ה, ובסידור רדלהיים…חסר), ובאחרים נזכר, אבל במקום לא קבוע: לפני מזמור צ"ב, או לפני במה מדליקין או אחר במה מדליקין – כך בשני הסידורים לפי הגר"א – וכנראה רצו לקיים מצות הניחום בזמן שבא האבל בפעם הראשונה לבית הכנסת. אצל החסידים לא נתקבל כלל, כמו שחסר אצל הספרדים. יהודי רומא עומדים ממש בשורה, כשהאבל בא לבית הכנסת, והרב סצרדוטי ז"ל, שלא היה יליד רומא, אמר לי בשנת 1926 שלא הצליח לבטל מנהג זה שמתנגד באופן בולט לקדושת שבת".
דומה עלי שדברי ד"ר גולדשמידט המנוח אינם מדוייקים כל צרכם. דרך של ניחום אבלים בבית הכנסת בשבת, לפי מנהג אשכנז, כבר נזכרת אצל הראשונים (עיין טור יורה דעה סימן שצג). המנהג של ניחום אבלים לפני קבלת שבת הוא אמנם מאוחר יותר, אך לא מאוחר מאוד.
המנהג מובא בארוכה בספר "קרבן שבת" (בפרק על קבלת שבת) לדרשן בצלאל ב"ר שלמה בן המאה השבע-עשרה (דבריו בעניין מובאים ב"אוצר התפילות"). המנהג נזכר קצת על-ידי בעל "טורי זהב" באו"ח, בראש סימנן תקכ"ו. לפניהם מזכיר את המנהג של קידום פני האבלים בבית הכנסת בלילי שבת ר' יוסף יוזפא האן נוירלינגן בספרו "יוסף אומץ" (מהד' תרפ"ח עמ' 330), והוא מוסיף: "שמעתי שבפראג עושין שורה ממש קודם ברכו".
סדר קבלת שבת ואמירת הפזמון "לכה דודי" התפשטו מצפת ליתר ערי הארץ ולקהילות הגולה. מקובלי צפת היו יוצאים לשדות לקבל פני שבת המלכה. מובן שבקבלת שבת מחוץ לבית אין טעם להפיכת הפנים באמירת הבית האחרון של "לכה דודי". מנהג זה היה יכול להיווצר רק כאשר קיבלו השבת בבית הכנסת.
בעל "קרבן שבת", הנזכר למעלה, הוא כנראה הראשון המזכיר מנהג זה. לאחר שהוא מספר כי יש נוהגים לצאת לשדות כדי לקבל את השבת, ובארצו אין נוהגים כך, הוא כותב: אך זה מקרוב נוהגים קצת קהילות כשבא החזן העומד על הבימה ל'בואי כלה' הופל פניו נגד פתח ב"ה העומד(ת) במערב ע"פ הרוב וכל הקהל אחריו".
לפני כשמונים שנה דן רב הונגרי, הרב שלמה צבי שיק, במנהג ניחום אבלים לפני קבלת שבת ("סידור רשב"ן", חלק א, יז, ב; שו"ת רשב"ן או"ח סימנים עח* , קס, ועיין גם אבן העזר סי' סח, רסא). דעתו כי הפיכת הפנים בסוף הפזמון "לכה דודי", היינו לפני קבלת שבת,
השערה זו חריפה מאוד, אך איננה מתקבלת על הדעת. בעל "קרבן שבת"ל, שידע מקרוב על התהוות המנהג, כרך אותו ב"יציאה" לקראת שבת המלכה .**
הדואר
י כסלו תשל"ו
*הזכיר תשובה זו הרב י. י. גרינוואלד בספרו "כל בו על אבלות" (ניו-יורק תש"ז) עמ' 335.
- **ועיין בספר "משפט צדק" להרב מ. י. קוטנא (תרע"ד) דף לב, א.