.1
מנהג הוא ללמוד פרקי אבות בשבתות הקיץ אחר הצהרים. מנהג עתיק הוא, שיסודו בימי הגאונים. קהילות וקהילות ומנהגיהן. היו קהילות, שנהגו ללמוד מסכת זו בכל שבתות השנה, ובקהילות אחרות למדו אותה רק בשבתות הקיץ, ובקצת קהילות הפוך הסדר ולומדים אותה בחורף דווקא. בהרבה קהילות, בייחוד בעדות לא האשכנזיות, היו לומדים אותה בשבתות שבין פסח לעצרת.
המנהגים השונים מובאים בספרי הראשונים ודנו בהם גם האחרונים 1.
מנהג פחות ידוע, ואין לו זכר כלל בספרי הפסקים והמנהגים של הראשונים, הוא קריאת ספר משלי בשבתות. אף הוא מנהג עתיק. נראה, שראשיתו בספרד, ועדות ספרד החזיקו בו גם לאחר שגלו מארץ מושבן, ובוודאי עדיין נוהגים בו בכמה קהילות עד היום.
נראה שגם כאן היו מנהגים חלוקים. היו שחילקו את קריאתו של הספר לשבתות שבין פסח לעצרת, והיו שקראו אותו בעצם ימי הקיץ, לאחר חג השבועות.
2.
ראשון החוקרים שדן במנהג הזה היה שד"ל. במכתב לגבריאל פאלק2 הוא מציין שמן ההקדמות לספרים "מדרש שמואל" על מסכת אבות ו"עומר השכחה" על ספר משלי, ידוע המנהג לקרוא ספר משלי בין פסח לעצרת. מנהג זה עדיין קיים בצפון אפריקה. בשנת ת"ר נדפס בליוורנו ספר "ארבעה גביעים", הכולל פרקי אבות, משלי, איוב, דניאל ומגילת רות, מנחה של שבת, ועוד, "הכל לאנשי המערב", ושם נחלק ס' משלי לשישה חלקים כנגד שש השבתות שבין פסח לעצרת.
ר' שמואל די אוזידא, איש צפת ובן דורו של ר' יוסף קארו, בהקדמתו ל"מדרש שמואל", מסביר את טעם המנהג, "לפי שמכוון מתחיל הזמן להתחמם ומתעוררים התאוות הגופניות ויצר הרע מתחיל להשתרר ולהתגבר ומסכתא זו מלאה תוכחות המעוררות האדם לרדוף אחר כל טובה ומגברת יצר הטוב על יצר הרע, לכן תיקנו ללומדת בימים האלו, ומשלי גם כן לזאת הסיבה".
בהקדמה ל"עומר השכחה"3 לר' אברהם ב"ר יעקב גבישון, אף הוא בן אותה התקופה, אין הדברים כל כך מפורשים, אך גם מהם אנו למדים על המנהג לקרוא ס' משלי בין פסח לעצרת. המחבר כותב: "כאשר שלח בעדי מלך אלגאייר (עלג'יר) יר"ה לרפאוהו בשנת השל"ד ליצירת העולם, אחר באתי שם בחודש ימים היה זמן קריאת משלי". בהמשך הדברים הוא מסביר, למה קרא לספרו "עומר השכחה", ואחד הטעמים הוא – "לפי החיבורו היה מזמן ספירת העומר".
3.
שוב הפנה את הדעת למנהג זה ר' משה אריה הלוי במערגר. במאמר שפירסם ב"צייטשריפס פיר הברייאישה ביבליוגראפי" (שנה ג', 1898, עמ' 118-117) על רבי יוסף בן ר' יוסף נחמיאש מטולידו, מגדולי תלמידיו של הרא"ש, העיר שבפירושו של חכם זה למסכת אבות נזכר המנהג לקרוא ספר משלי:
"נהגו כל ישראל לשנות בבתי כנסיות בשבתות שבין פסח לעצרת מסכת אבות פרק אחד בכל שבת וכו' וכו' וכן נהגו לקרות משלי, ויש מחלקין אותו. לחמשה פרקים שיהיה כנגד חמשה פרקים של מסכת אבות, פרק וחלק בכל שבת, ובארץ הזאת נהגו לחלק אותו לארבעה חלקים בלבד ומקדימין שבת אחד לשנות בה מסכת אבות ובארבע שבתות מסיימים אבות ומשלי, ושבת של קניין תורה, שהיא השבת השישית, נוהגין לקרות רות, לפי שנכנסה רות תחת כנפי השכינה וכן אנו במתן תורתנו נכנסנו תחת כנפי השכינה…"
לאחר שנים, כשהוציא במברגר לאור את פירושו של ר' יוסף וחמיאש (פאקש תרס"ז), שהביא בתוך הספר מה שנתחדש לו בעניין מנהג זה, מאז כתב את מאמרו.
בעיתון יהודי נמסר, כי במארוקו קיים עדיין המנהג לקרוא ספר משלי בימות הקיץ מן הפסח עד העצרת, בשבתות לפני מנחה. ואחר העצרת עד ט' באב קורין ספר איוב, ומט' באב עד ר"ה קורין ספר דניאל.
במכרגר מצביע גם על הספר "ארבעה גביעים", שנזכר כבר על ידי שד"ל, ועל הספר "פה לאדם" הדומה לו בתוכנו.
בכתב-יד בספריית ציריך מצא במברגר מנהג קריאת כל הכתובים בשבתות שבין עצרת לראש השנה.
לבסוף הוא מביא עוד מקור קדום למנהג קריאת משלי בין פסח לעצרת, והם דברי הקדמתו של ר' דוד בן שלמה ממשפחת בני יחייא, שהיה רב בליסבון בתקופה שלפני הגירוש, לפירושו "קב ונקי" למשלי:
"…הסכימו וכי השכל ברי ההבנה ובעלי המידות טובות, אשר מימי הדעת ממעיני הישועה נפשם שואבת, ללמוד וללמד מדי שנה בשנה דבריו הערבים (של ספר משלי) ולעמוד ולדורשם ברבים, וקבעו עתים בתחילת הקיץ ובימי ספירת העומר כי אז יתעורר הכוח המתעורר החומר, והנפש המשכלת רובצת תחת משאו והוא יושב תחת תומר. וקריאת זה הספר באותו זמן היו תהיה לנו לעזרה והיו נכונים ליום מתן תורה…"
4
כלפני שנה יצא לאור בירושלים מכתב-יד פירושו למסכת אבות של ר' יצחק ב"ר שלמה5 , שחי בטולידו בדור שאחרי הרא"ש. בראש הפרק הראשון נאמר שם:
"ונהגו בכל המקומות לקרותה (מסכת זו) בימים שמחג [המצות] עד העצרת, ונראה לי הטעם, לפי שמאז מתחיל הזמן להתחמם ומתעוררים התאוות הגופניות ויצר הרע מתחיל להשתרר ולהתגבר, ומסכתא זו מלאה תוכחות ומעוררת האדם לרדוף אחר כל טובה וכל יושר, ומגברת יצר הטוב על יצר הרע, לכן תקנו ללומדה בימים אלו, וכן כתב הר' ישראל ז"ל 6. וגם מטעם זה נראה לי, שתיקנו ללמוד בימים אלו משלי". והם הם הדברים המובאים ב"מדרש שמואל". ר' שמואל די אוזידא שאב אותם מפירושו של ר' יצחק ב"ר שלמה, וכבר צויין דבר זה בהערות שלפירוש.
באחרונה נזדמן לידי עוד מקור עתיק למנהג אמירת משלי. רבי משה אלשיך, בן דודו של ר' שמואל אוזירא, מאריך ב"תורת משה", פרשת אמור, על משמעותם של ימי הספירה, שהם ימי ליבון וטוהר לעם להכינו לקראת מתן התורה. ובתוך דבריו הוא מעיר: "ועל כן הנהיגו קדמונינו להגות בימי הליבון ההם (ב)ספר משלי ומס' אבות, להכין לבם להתנהג בחסידות…"
הדואר
א' סיון תשכ"ו
1עיין למשל בספר "כתר שם טוב" (חלק ג', לונדון תש"ח) להרב שם טוב גאגין,377-366; עמ' ובאחרונה במחקרו היפה והמקיף של יוסף כהן: "מסכת אבות, פירושיה ותרגומיה באספקלרית הדורות", קרית ספר, כרך מ', חוברות א'-ד', כסלו-אדר ב', תשכ"ה.
2"הליכות קדם", קובץ שירים ושו"ת חכמי הדור כשי-ר, יש"ר ושד"ל וקורות קדמוניות לבני ישרון בגולה ולקוטי גדולי ישראל הנעלמים עד הנה נקבצו על ידי ה"ר גבריאל ברי"א פאלק, אמסטרדם, תר"ז. שם דף מ"ט.
3נדפס רק פעם אחת, בליוורנו תק"ח. מפאת סגירתה הזמנית של ספריית הסמינר התיאולוגי קשתה עליי השגת כמה ספרים יקרי-המציאות. ספרי "עומר השכחה" ו"הליכות קדם" חיפשתי בספריות ציבוריות ואצל אספנים פרטיים ולא השגתים, עד שמצאתי אותם באוצר הספרים היקר של ד"ר דב הימן, ותודתי נתונה לו בזה.
4"פה לאדם", פרקי אבות עם הגדה, והפטרות של פסח, ומשלי איוב ודניאל, ותוכו רצוף זמירות משה חלואה. הובא לדפוס על ידי אהרון חלואה השני אבא יוסף נסים חלואה. קאניגסבערג תרי"ג.
בן-יעקב מציין ב"אוצר הספרים" על יד הערך "ארבעה גביעים" (עמ' 48) את הספר "הליכות קדם", וממנו למד במברגר על הספר הזה, אבל לא עלה בידו להשיג אותו, ועל כן נעלמו ממנו דברי שד"ל על המנהג.
5פירושי רבינו יצחק ב"ר שלמה מטולידו על מסכת אבות. מכון "תורה שלמה", ירושלים תשכ"ה, הקדמה מאת משה שלמה כשר ויעקב יהושע בלכרוביץ. הערות מאת ח. ז. גרוסברג וש. קרויזר.
6הוא ר' ישראל ב"ר יוסף הישראלי, מגדולי תלמידיו של הרא"ש, והוא חיבר פירוש למסכת אבות. רבי יצחק ברבי שלמה, שהיה קרובו, הירבה להשתמש בפירושו.