נוהג היה בקהילות שונות, בייחוד ב"מגרב" באפריקה הצפונית, לקרוא בשבתות בימות הקיץ את ספרי משלי, איוב ודניאל מראשם ועד סופם, בכל שבת חלק אחר של אחד מן הספרים.
על המנהג הזה כתב הרב משה אריה במברגר בסוף מהדורתו של פירוש רבי יוסף נחמיאש למסכת אבות (פאקש תרס"ז).
הוא מספר שמצא כתוב בעתון יהודי-גרמני כי במארוקו קיים המנהג לקרוא ספר משלי בימות הקיץ מן הפסח ועד העצרת, בשבתות לפני מנחה, ואחר העצרת עד ט' באב קורין ספר איוב, ומט' באב עד ר"ה קורין ספר דניאל.
במברגר גם מצביע על הספר "ארבעה גביעים" (ליוורנו ת"ר) הכולל פרקי אבות, משלי, איוב, דניאל ומגילת רות, מנחה של שבת ועוד, ועל הספר "פה לאדם" (קניגסברג תרי"ג) הדומה לו בתוכנו.
הוא גם מוסר כי בכתב-יד בספריה של ציריך נמצא רשום מנהג של קריאת הכתובים (תהלים, משלי, איוב, דניאל עזרא ונחמיה) בשבתות בין עצרת לראש השנה.
לפני כששה עשרה שנה הזכיר נתן פריד ("ארשת", כרך ד', ירושלים תשכ"ו, עמ' 171 – 174) את המנהג של קריאת משלי, איוב ודניאל בשבתות בימות הקיץ, בתארו מנהגי בית הכנסת של עדת יוצאי גרדאיא וסביבותיה (נאות מדבר בסהרה אלג'יריה) בישראל.
גם פריד מציין את הספר "ארבעה גביעים" שנזכר כבר על ידי הרב במברגר ולפניו על ידי שד"ל במכתב אל גבריאל פאלק שייזכר עוד לקמן.
אוסיף על מקורות אלה את ספר "זה השולחן" מנהגי ק"ק אלגיר מאת אליהו גיג (אלג'יר תרמ"ט), בו נזכר המנהג של קריאת ספר איוב בשבתות בין שבועות לט' באב.
* * *
מנהג קריאת משלי בשבתות בין פסח לעצרת קדום הוא. שד"ל במכתב אל פאלק ("הליכות קדם", אמסטרדם, תר"ז, דף מט) והרב במברגר במאמר ב"צייטשריפט פיר הבראישה ביבליוגראפי" (שנה ג, 1898, עמ' 118-117 ובספרו הנ"ל ציינו מקורות עתיקים לנוהג זה שהיה כבר קיים בספרד במאה הי"ד.
ביחס למנהג של קריאת ספרי איוב ודניאל בשבתות בין עצרת לראש השנה, לא הצביעו עדיין על מקורות עתיקים.
במברגר מצטט, כאמור, מכתב-יד שבספרית ציריך מנהג של קריאת הכתובים בשבתות של ימות הקיץ, אך הוא אינו מזכיר מוקור של כתב-יד זה ולא זמן כתיבתו, ואפשר שהוא מן הדורות האחרונים.
* * *
רבי שלמה ב"ר יצחק הלוי, איש סלוניקי, מבניהם או בני בניהם של גולי ספרד ופורטוגל, אומר באחד מדרשותיו ("דברי בית שלמה", וויניציאה שנ"ו, דף רפ"ד, ב): "… והנה כדי לחזק נחמתנו לא הספיק לראשונים שתיקנו לקרות ספר איוב קודם ט' באב ולגומרו בט' באב[1] אשר בו מן התוכחה מגולה ויש נחמה בסופו ממנה שח' שב את שבות איוב וכו', וכבר ידעתם מה שאני רגיל לומר בשם אדוני אבי זלה"ה ברמז ספר איוב שבכללו ירמוז אל האומה הישראלית… אלא שתיקנו כמו כן לקרוא אחר ט' באב ספר דניאל…" בהמשך הדברים הוא מפרש מה הם דברי הנחמה בספר דניאל.
הרי עדות מלפני ארבע מאות שנה שעוד הרבה דורות לפני כן נהגו לקרות ספר איוב לפני ט' באב וספר דניאל לאחריו. על קריאת ספר דניאל יש לנו עוד עדויות של שנים מבני דורו של רבי שלמה הלוי.
ר' שמואל ווילירי"או. בעל "חזון למועד" פירוש לספר דניאל (וויניציאה, שמ"ו). מסביר בהקדמתו לספרו את המנהג לקרות אותו (את ספר דניאל) מט' באב עד חג הסוכות" מפני דברי הנחמה שבספר.
רבי משה אלשיך מרמז למנהג זה בהקדמתו ל"חבצלת השרון", פירושו לדניאל, וזה לשונו שם:
"…כי הפליא חסדו לי ה' ככל צדקתו ויתן לי קהל עדת ישראל חברים מקשיבים לקולי למען ישמעו ולמען ילמדו מדי שבת בשבתו דבר בעתו.
"מימים ימימה בהגיע תור לדרוש ולתור בספר אמרי שפר הלז הואיל משה באר… ואתנה אל לבי לשום שכל והבין במקרא בערבי שבתות הנועדים אל אמרי הספר הזה קרא מקרא.
"זאת היתה לי שנה שנה מפי אומר אל האנשים הצובאים, וממחרת השבת אני כותב על הספר בדיו ובחמלת ה' עלי, ויהי כי ארכו הימים וימצא כתוב מראש ועד סוף כאשר אם חוברה לי יחדיו אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי".
נמצאנו למדים שכשם שקריאת משלי בין פסח לעצרת היתה כבר נהוגה בספרד, כך כבר היתה נהוגה שם קריאת ספר איוב לפני תשעה באב וקריאת דניאל לאחריו, גולי ספרד הביאו עמהם מנהג זה למושבותיהם החדשים, במשך הזמן נתבטל המנהג בהרבה קהילות.
1] אין להחליף מנהג זה במנהג לקרוא את ספר איוב בט' באב עצמו (עיין אבודרהם, הלכות ט' באב, וב"כל בו") אשר מקורו בתלמוד, תענית ל, א.
מאת: טוביה פרשל מתוך "הצופה" ט"ו באלול תשמ"ב.