הוא בא, דיבר וכבש את הלבבות.
חששו מפני מתיחות בינו לבין מנהיגי יהדות ארה"ב.
ניבאו לעימות עם הממשל בוושינגטון.
העתונות היתה נגדו. כתבו שטרוריסט היה האיש, קיצוני הוא בדעותיו, עלייתו לשלטון מכשול הוא למאמצים להשכנת השלום במזרח הקרוב.
והוא עצמו ידע מה גדולים הם הקשיים העומדים בפניו. "הנני מכין עצמי לקראת הפגישה עם נשיא ארצות הברית כמו שיהודי מתכונן ליום הכיפור", אמר.
והוא בא, שוחח עם מנהיגי יהדות ארצות הברית והקסים אותם. הם נתנו בו אמונם, הבטיחו לו תמיכתם. לא רק מפני שהם מוכנים לתמוך בכל ממשלה הנבחרת על ידי העם היושב בציון – אלא מפני שנשתכנעו מצדקת דרכיו.
אנשי הממשל נתרשמו מאישיותו. נקשרו קשרי ידידות בינו לקארטר. אמנם הם לא הגיעו לידי הסכמה בכל, אך הנשיא ויועציו הכירו והרגישו כי חרדה עמוקה לעתיד עמו מדברת מתוך גרון ראש ממשלת ישראל והיא היא המכתיבה לו צעדיו ומעשיו.
הוא נפגש עם נציגי העיתונות וכלי התיקשורת. אלה ראו לפניהם אדם שהרבה סבל ולחם למען חרות עמו, בהיר מחשבה, לא ניתן לאשליות, יודע את אשר לפניו. מעלה בתוקף זכות עמו על הארץ, על כל הארץ, וזכותו לחיות חיי שלום ובטחון.
והמאמרים המתפרסמים עליו מאז בא לכאן – רחוקים, רחוקים מאד מלהיות בקורתיים. אדרבה, חוט של אהדה משוך עליהם. מה רב המרחק בין דברי ההשמצה "בגין חורז עם פייגין" לכותרת ב"ניוז וויק": "איש מקסים ושמו בגין".
כל הופעותיו כאן אמרו כבוד לישראל.
וכל הליכותיו נתנו יקר למורשת העם. החל ממסיבת שבת החגיגית ב"וואלדורף", הביקורים אצל הרבנים, הארוחות ללא בשר ב"תשעת הימים", קריאת "איכה" בליל הצום ב"קהילת ישורון" כשאצלו יושבים שגרירי ישראל בוושינגטון ובאו"ם – עד להופעתו למחרת, הוא האחרון בארצות הברית, בתכנית הטלויזיה "פגוש את העיתונות", עמד בראש דבריו על משמעות היום – יום חורבן הבית.
ב.
תשעת ימי ביקורו בארצות הברית היו גדושים פגישות, דיונים וישיבות. האיש שזה מקרוב יצא מבית החולים עסוק היה מהשכם בבוקר עד מאוחר בלילה. באותם הימים נדמה היה כי חדריו ב"ואלדורף" הפכו למרכז יהודי ארצות הברית. משלחות ואישים באו והלכו בלי הרף.
ביום האחרון, לפנות ערב, כשעתיים לפני שעמד לחזור לארץ, נתקבלו אצלו פעילי מפלגתו, אנשי התנועה הרוויזיוניסטית.
"ראו כמה חביבים אתם עלי", הקביל את פניהם בחיוך קל על שפתיו. "זה עתה עזבתי את אליזבט טיילור כדי להיות עמכם".
באותו מעמד לא נדרש להסביר את השקפותיו. הוא נמצא בקרב חברים שבמשך שנים צעדו יחד עמו תחת דגלו של זאב ז'בוטינסקי.
הוא דיבר על המפנה שחל בישראל.
"בא היום עליו ניבא ז'בוטינסקי, בו יעבור השלטון בעם לידי תלמידיו", אמר.
הוא יושב על כסא לא רחוק מן הקיר והקהל מסתדר מסביבו. יש עומדים, ויש יושבים, ויש, וכותב השורות בתוכם, המתישבים על הקרקע לרגליו.
הוא לא נשתנה בהרבה מאז ראינו אותו באחרונה לפני קצת למעלה משנה. הפנים צנומות יותר. דומה כי גם גופו נתרזה. התקפת הלב נתנה בו אותותיה.
הוא מאריך בדיבור על תוצאות הבחירות. בכל הערים הגדולות, ובכל הערים – מלבד שלוש – יצא ה"ליכוד" כמפלגה הראשונה. הוא מזכיר במיוחד את קולות החיילים. כמעט מחצית החיילים הצביעו בעד "ליכוד". "הם, הצעירים שלנו העומדים על משמר ארצנו, נתנו את אמונם בנו, בוטחים הם בנו כי נשים קץ לשפיכות הדמים, שנביא השלום המיוחל".
מאז הבחירות יש רוח חדשה בארץ.
"יהדות הגולה מאוחדת בתמיכה בממשלתנו", הדגיש וסיפר על מברקי הברכה שנתקבלו מקהילות בארצות שונות.
הוא עבר לדבר על פגישותיו עם נשיא ארצות הברית.
"שוחחתי עמו במשך חמש שעות, מהן שעתיים ביחידות", אמר. "הסכמנו שמטרת המשא ומתן הישראלי ערבי צריכה להיות שלום אמת, ושלום אמת פירושו: חתימת חוזה שלום, תיחום גבולות, החלפת שגרירים, יחסי מסחר. גם הסכמנו לא להניח לחילוקי דעות לגרום לקרע בין מדינותנו".
לקראת ביקורו בארצות הברית וכתוצאה מעשייתו כאן הסכים הממשל לספק לישראל נשק וציוד צבאי בסכום של כמעט 400 מיליון דולר. הציוד יכלול גם מסוקים מסוג "קוברה" למלחמה בטנקים.
"אמרתי לנשיא ארצות הברית כי הימלר השתמש בפלישתו לרוסיה ב-2400 טנקים", אמר בגין. "היה זה אז כוח הטנקים הגדול ביותר בעולם. היום יש לערבים פי ארבע ממספר זה".
הוא נפגש עם כ-200 חברי בית הנבחרים ועם 70 סנטורים. כולם, מלבד סנטור אחד שהוא מוצא ערבי, גילו אהדה לעמדותיו.
"נפגשתי גם עם 'הזקן', גורג' מיני, נשיא האיגודים המקצועיים", המשיך בגין. "הוא אמר: ישראל היא ארץ דמוקרטית. דרך בחירות דמוקרטיות הגעתם לשלטון. אנחנו נוסיף לתמוך בישראל בכל כוחנו".
מכיון שהזכיר את נשיא האיגודים המקצועיים, סיפר על מקרה שקרה באותו יום ובו היה "מעורב" קצת בשביתה של איגוד מקצועי. לאחר שהופיע בתכנית הטלויזיה "פגוש את העיתונות" נסע לאולפני איי.בי.סי. לשם הקלטת ראיון. משמרות שובתים מעובדי תחנת הטלויזיה עמדו לפני הבנין. "ראש ממשלת ישראל אל נא תעבור בין שורות השובתים" – קראו לעבר בגין. בגין יצא מן המכונית ניגש לשנים מן השובתים. "אחד היה כושי, השני היה יהודי שדיבר מאמע לשון", סיפר בגין. "אמרתי להם שלא "אעבור" וחזרתי למכונית". כאשר נודעו דברי ראש הממשלה בין השובתים פרצו בקריאה: "יחי בגין".
לאחר שובו למלון ביקרו אצלו אנשי איי.בי.סי. וביקשו לערוך שם את הראיון. בגין דחה את ההצעה. לא היה ברצונו לעקוף בדרך זו את משמרות השובתים, אך מוכן היה לתת את הראיון המבוקש בארץ לאחר שובו. "וכך אמנם הוסכם. הראיון יתקיים היום הג' הבא, אם ירצה השם", סיפר בגין.
הוא גם סיפר על הביקורים אצלו של קיסינגר ("כעת הוא מוכן לעזור") ושל האחים דייוויד ונלסון רוקפלר.
אם סבורים היו אנשי המפלגה כי רק לבלות עם בגין ולשמוע ממנו חדשות נקראו אליו, היתה טעות בידם. בסוף נאומו ייסר אותם כיסר אב את בניו, הוכיח אותם על שלא עשו בעבר כל מה שיכלו לעשות ועודד אותם לפעולות מוגברות בעתיד. מתוך דברים אלה נפרד מהם ומיהר לאולם אחר לפגישה חדשה.
מתוך "הדואר" גליון ל"ח, אב תשל"ז