ביהארצייט הראשון שלו
בשבוע שעבר היה היארצייט הראשון של מנחם בגין. המאמר הזה והמאמרים הבאים נכתבו ביראת כבוד ובאהבה, שהרגשנו, חיילי אצ"ל לשעבר, כלפי המפקד בשנים שבהן ניהל את מאבק המחתרת נגד בריטניה.
1
מגילת העצמאות של ישראל אינה מזכירה במפורש את שמו של אלוקים. בפסקה האחרונה נכתב :
מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל הִנְנוּ חוֹתְמִים בַּחֲתִימַת יָדֵנוּ לְעֵדוּת עַל הַכְרָזָה
הדרישה של נציגי המזרחי להתייחסות חזקה יותר (כמו צור ישראל וגואלו) לא נענתה מכיוון שהשמאלנים טענו כי מדובר ב"כפייה להאמין". הגאון רבי י"ל מימון (פישמן) זצ"ל שהיה אחד החותמים ואשר לאחר קריאת ההצהרה אמר את ברכת שהחיינו לא יכול היה להסכים! כאשר בא לחתום הוסיף לשמו את ראשי התיבות של "בעזרת השם".
בשנת 1977 עלה לשלטון בישראל אדם אשר בליל הבחירות, לאחר שנודע לו על ניצחון מפלגתו, ביטא את ברכת שהחיינו, ואשר יזכיר את שמו של ה' בכל נאומיו והצהרותיו: בעזרת השם! אני ירצה השם! גם בעבר שמו של אלוקים תמיד היה על שפתיו, אבל כעת הוא הפגין את אמונתו העמוקה בעת שכיהן כראש ממשלה.
2.
בחירתו של מנחם בגין לראש הממשלה סימנה לא רק הקמת משטר חדש לאחר 30 שנות שלטון של המערך אלא גם ציינה שינוי קיצוני באקלים הרוחני של המדינה. לאחר פטירתו של בגין , ספר הרב מנחם פרוש, חבר הכנסת האגודיסט הוותיק, בשיחת טלפון שקיבל מבגין למחרת הבחירות לכנסת ב-1977:
"חברי הנכבד הרב פרוש. במשך 12 שנים ישבנו אחד ליד השני בוועדת חוק ומשפט של הכנסת. אני בטוח שאתה זוכר את זה תמיד", והוא הדגיש שוב, "תמיד, בכל פעם שהעלית נושא כלשהו בנוגע לדת, אני הייתי איתך, יד ביד, כתף אל כתף. לכן", המשיך בגין, "לכו אל הרבנים שלכם, גדולי החכמים ואמרו להם שעכשיו זה הזמן לעשות מהפכה כדי להביא קץ למלחמה שלכם, להתחנן לזכויות דתיות. מעכשיו לא תצטרך להלחם אתה יכול לקבל את מה שאתה צריך, כי יש לך את הזכות לקבל את זה".
בגין נענה לדרישות הדת של המפלגות הדתיות ב-1977 כשהקים את הקבינט הראשון שלו ושוב ב-1981, כשהיה ראש ממשלה בפעם השנייה. בשיחה עם חסידיו בניו יורק בדצמבר 1981, הצהיר בגין כי הוא נעתר לדרישות הדת משום שהסכים איתם באופן אישי תוך שהוא מפרט את הדרישה שאל על תפסיק לטוס בשבת, אמר בגין כי אמר לנציגי הדת: "זהו לא רק הדרישה שלך! זו הדרישה שלי!" "לא יהיו יותר טיסות של אל על בשבת", הכריז בגין בפגישה בניו יורק.
"העם היהודי נתן לעולם את השבת, יום המנוחה. לא יוון העתיקה, לא רומא ולא מצרים של פעם, לא ידעו מנוחה שבועית. השבת היא אחת המתנות של היהודים לאנושות.
"זה רק כיאה לכבודה של מדינת היהודים ששבת תישמר על ידי כל מוסדות הציבור שלה", אמר בגין.
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 5 במרץ, 1993
המשך משבוע שעבר
.3
בגין עצמו הפגין בפומבי, בהזדמנויות שונות, את כבוד השבת הגדול שלו. תוך זמן קצר התוודעו המנהיגים הפוליטיים של מדינות אחרות לזיקתו החזקה של בגין לחוקים ולערכים היהודיים המסורתיים ונאלצו לאפשר זאת במגעיהם עם ישראל. באוגוסט 1977 ביקר בגין ברומניה. כשנה לאחר מכן נסענו אשתי ואני לארץ ההיא. ביקורו של בגין עדיין היה שיחת הקהילה היהודית.
הרב הראשי ד"ר דוד משה רוזן אמר לנו את הדברים הבאים: "ממשלת רומניה העמידה וילה מחוץ לבוקרשט לרשות בגין ופמלייתו. "עם זאת, ימים ספורים לפני הגעתו התקבלה הודעה מירושלים שבגין מתכנן להגיע לתפילות השבת בבית הכנסת ולהמתין שם ברגל. לכן הוא יצטרך להישאר במקום במרחק הליכה מבית הכנסת".
השלטונות הרומניים היו מבולבלים. הם לא ידעו מה לעשות", אמר הרב רוזן. "אין מלון יוקרתי בסביבת בית הכנסת. בכירים וקצינים יצרו קשר עם הקהילה שלנו כדי לתאם את ההכנות. מלון מודרן התרוקן לחלוטין והוכן לבגין ולפמלייתו." הרב רוזן לא היה צריך להסביר לאשתי ולי מה והיכן נמצא מלון מודרן. נשארנו שם בלילה הראשון לאחר הגעתנו לבוקרשט. זה מלון טוב, אבל לא כזה שממשלה מארחת תציב בו בדרך כלל ראש מדינה מבקר.
4.
ב-28 בנובמבר 1977 הודיע בגין לכנסת כי שגרירות ארה"ב קיבלה מכתב שהופנה אליו על ידי הנשיא קרטר. השגריר קיבל הוראה מהנשיא להמתין עם מסירת המכתב – תקשורת ידידותית וחשובה – עד צאת השבת. זה לא היה אמור להימסר בזמן מוקדם יותר!
"מדינת היהודים תכבד את השבת בפני כל העולם. גם הנשיא סאדאת הבין שאם הוא רוצה לבקר אותנו, עליו לחשב את הזמנים כדי שהשבת לא תחולל", קרא בגין. "נכבד את יום המנוחה של המוסלמים, שהוא יום שישי; נכבד את יום המנוחה הנוצרי, שהוא יום ראשון, ואנו מבקשים מכל העמים הקרובים ואלו הרחוקים לכבד את יום המנוחה שלנו. הם יעשו זאת רק אם אנו בעצמנו מכבדים את השבת שלנו. כשהוא לבש כיפה, אמר בגין נרגש מאוד שקרא שוב את המילים הנצחיות: "שמור את יום השבת לקדשו, כפי שה' ציווה עליך ה'. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך;ויום השביעי שבת לה' אלוקיך…" הוא המשיך לדקלם את כל הקטע (דברים ה, יב-ט"ו) ציין שהשבת היא אחד הרעיונות הגדולים בתולדות האנושות והכריז שוב: יידוע שאנו מכבדים את שבתנו ואנו פונים לחברינו בקרב העמים לעשות כמונו".
5.
ארוחות הערב שהגישו ממשלות זרות לכבוד בגין היו כמובן כשרות למהדרין. על אף שהעיתונים היהודיים והעיתונות הכללית התייחסו לכך בהזדמנויות שונות, אנו מרשים לעצמנו לצטט שוב כמה הערות של הרב רוזן, משום שהן מתייחסות לביקור של בגין במדינה שנשלטה אז על ידי משטר קומוניסטי.
"מנחם בגין היה המנהיג היהודי הראשון שהפגין את קידוש השם במדינה קומוניסטית", אמר הרב רוזן. במדינה שמשטרה לימד שדת היא אופיום לעם, הדגיש בגין את זיקתו לדת ולמסורת של עמו, תוך שמירה מצפונית על השבת והכשרות והפגין את כבודו הרב לרבנות. ראש הממשלה מאנאה מנסקו ערך ארוחת ערב לכבוד בגין. את הארוחה הכין המטבח הקהילתי היהודי, שגם הכין לבגין ולפמלייתו את האוכל במהלך כל שהותם בארץ.
"המשגיח שלנו עונד כיפה היה אחראי על האוכל בארמון ראש הממשלה", אמר לנו הרב רוזן בחיוך.
המשך יבוא
גואיש פרס, יום שישי, 12 במרץ 1993
המשך משבוע שעבר
6.
גאה יתר על המידה במורשת עמנו, חש בגין, מדי פעם, צורך להסביר ערכים ומנהגים יהודיים לגויים. אליקים רובינשטיין, מזכיר הממשלה שהיה חבר במשלחת הישראלית למשא ומתן השלום בקמפ דיוויד, סיפר לי על השבת של בגין שם.
"בגין ורעייתו הזמינו את הנשיא קרטר, אשתו רוזלין, מזכיר המדינה סיירוס ואנס ואחרים לארוחת ששי בערב. גם עזר ויצמן ומשה דיין ז"ל היו שם. בגין דיבר על השבת והטקס שלה. הוא עשה קידוש ואני ברכתי את המוציא. אז הוא שר את הזמירות לשבת. הרופא האישי של בגין הוביל בברכת המזון לאחר האוכל".
במאמר שכתב לרגל השלושים מבגין, הרחיב רובינשטיין את מחלקו של בגין בקמפ דיוויד. בשבת השנייה לשהותם שם, ביקש בגין מרובינשטיין לעשות הבדלה בנוכחות זביגנייב בז'ז'ינסקי, היועץ לביטחון לאומי של הנשיא קרטר. עם תום השבת, בגין שאל את רובינשטיין מספר פעמים האם הגיע הזמן להבדלה. רובינשטיין יצא החוצה, חיכה שיופיעו שלושה כוכבים בשמים, חזר לבקתה, התפלל מעריב ואז עשה הבדלה. במהלך ההבדלה – כך כתב – כמה מהנוכחים, ביניהם משה דיין ז"ל, כיסו את ראשם במטפחת.
רובינשטיין הוסיף שבגין נהג כך גם בהזדמנויות אחרות – חגים וימי זיכרון יהודיים – במיוחד כשהיה בחו"ל.
7.
בעקבות דוד בן גוריון, הנשיא שזר ומנהיגים נוספים של מדינת היהודים, לאחר שהפך לראש ממשלה, אירח בגין בביתו קבוצת לימוד תנ"ך שבועית. יונה כהן, הכתב הוותיק של היומון הצופה היה חבר בקבוצה שנפגשה בכל מוצאי שבת. לאחר מותו של בגין כתב על השתתפותו של בגין בלימודים. "הוא היה משתתף פעיל מאוד ולקח חלק בכל הדיונים. נראה היה שהוא עשה את שיעורי הבית שלו היטב, והתכונן לשיעור במהלך השבת".
מדי פעם קפצו לבגין בזמן קיום השיעור פקידים בכירים בממשלה זרה או מנהיגים יהודים מחו"ל. הם הוזמנו להצטרף ללימודים או שנאמר להם לחזור במועד אחר. פעם אחת במהלך מלחמת לבנון ערך שליח נשיא ארה"ב, פיליפ חביב, ביקור בלתי צפוי בבגין.
"התבקשנו להמתין עד שבגין יסיים את שיחותיו עם השליח". כהן כתב, "בגין חזר אחרי 10 דקות ואמר לנו, "אמרתי לחביב שמתנהלת פגישה מאוד חשובה בבית. לומדים תורה!"
המשך יבוא
גואיש פרס, יום שישי, 19 במרץ 1993
המשך משבוע שעבר
8.
פרופ' שרגא אברמסון – חוקר ירושלים מצטיין, מחבר מחקרים רבים בספרות התלמוד והרבנית, עורך "ראשונים", מתורגמן לשירה העברית של ימי הביניים וסמכות על דקדוקים עבריים מוקדמים – הרצה תכופות בקבוצת הלימוד בנושאי הסידור ונושאי תנ"ך נוספים. הוא אמר לי שבמשך השעתיים בגין יקבל טלפונים, לכאורה בענייני ממשלה דחופים. ראש הממשלה המנוח התנצל, יצא מהחדר וחזר זמן קצר לאחר מכן. מעולם לא קרה שבגין יבקש לקצר את הלימודים בשל העניינים הממשלתיים החשובים שנאלץ לטפל בהם. באחת ממוצאי שבת, בתחילת יוני 1981, קיבל בגין יותר שיחות טלפון מהרגיל. כאשר הכור האטומי העיראקי הופצץ למחרת על ידי חיל האוויר הישראלי, הבינו משתתפי קבוצת המחקר מה היו שיחות הטלפון לבגין. גם בזמן ההכנות לעולם חיוני מטלטל ופעולה צבאית רווית סכנה, התנהלו לימודי התנ"ך בביתו של בגין כרגיל, אך בהפרעות קלות!
לדברי פרופ' אברמסון, בגין נהג לומר בישיבות יום ראשון השבועיות של הממשלה כי השעות שבהן בילה עם קבוצות הלימוד הן הטובות ביותר בשבוע שלו ומהן הוא שאב כוחות לכל השבוע.
בגין העריך מאוד את פרופ' אברמסון. משה נסים חבר כנסת (הוא בנו של ראשל"צ רבי יצחק נסים זצ"ל והיה חבר בקבינט בגין ושמיר) אמר לי: "בגין אהב את אברמסון. קרא לו: תלמודיסט גדול! אוצר ידיעות . פרופסור אברמסון מצדו נקשר מאוד לבגין. בכל פעם שראש הממשלה ז"ל נסע לחו"ל, אברמסון היה בשדה התעופה כדי להסתלק ממנו. לאחר שבגין פרש מהחיים הציבוריים, נהג פרופ' אברמסון לטלפן אליו בכל ערב שבת.
פרופ' אברמסון וכן משה נסים סיפרו לי שעוד לפני שהחלה קבוצת לימוד התנ"ך להיפגש בביתו של בגין, נהג ראש הממשלה ז"ל לעיין בכל שבת בבוקר בסידרה השבועית. כך סיפר לי גם יחיאל קדישאי, בטוחו ומזכירו הוותיק של בגין, שהשתמש בביטוי: "בגין קובע עתים ללימוד תורה"
9.
ראיון שהעניק הרב יעקב רקובסקי, רב מרכזי לבית חולים הדסה, לכתבת הצופה יפת בער, מציע לנו כמה הצצות להתנהלותו של בגין בפרטיות. הרב רקובסקי, שהתיידד עם בגין, כאשר האחרון ביקר את אשתו החולה בבית החולים, סיפר לכתב כמה סיפורים קטנים – שאכן היו נהדרים – על בגין.
כשבגין עצמו אושפז, ביקש מהרב רקובסקי להכין עבורו לשבת, לחם משנה, יין או מיץ ענבים לקידוש ולהבדלה ובשמים להבדלה. הרב הכין את כל אלה וצירף להם פתק: "אכן התמזל מזלנו שיש לנו ראש ממשלה ששומר שבת בצורה כה מצפונית".
באחת הפעמים, כשבגין הבחין ברב רקובסקי מתקרב אליו, הוא העיר: "כשאני רואה אותך, הרב, אני מרגיש בטוח שהאוכל שמגישים לי כאן כשר".
כמו כן, הודיע הרב לכתב על כך שנאמר לו מהאחיות שראו את בגין מניח תפילין.
לאחרונה הכרתי את הרב רקובסקי במרכז הרפואי הדסה עין כרם, ירושלים. הוא סיפר לי שאנשי ליובאוויטש ביקרו בבית החולים וביקשו פטנטים לקיום מצוות תפילין. הם לא היו נכנסים לחדרו של בגין, כשראש הממשלה המנוח היה מרותק שם. כי הוא תמיד היה תחת שמירה. עם זאת, פעם אחת הצליח ליובאוויטש להתקרב לראש הממשלה המנוח.
כשביקש מבגין להניח תפילין, אמר לו האחרון: "אדוני היקר, אתה רוצה שאני יניח פעמיים? תאמין לי, אני כבר הנחתי תפילין".
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 26 במרץ 1993
המשך משבוע שעבר
לאחר פטירתו של בגין, כתב השבועון הדתי "יום הששי" כי ראש הממשלה המנוח אמר פעם לכמה מליובאוויטשים שרצו שיקיים מצוות תפילין, שבמשך כל חייו לא החמיץ יום הנחת תפילין.
.10
במאמר קודם התייחסנו לדיווחים בעיתונים הכלליים והיהודיים על האוכל הכשר בגין ופמלייתו הוגשו בארוחות ערב וצהריים שניתנו לכבודם על ידי ממשלות המדינות בהן ביקרו. נוסיף, שבאותם עניינים ננקטו אמצעי זהירות כדי להבטיח שהמלצרים יגישו לאורחים הישראלים את האוכל הכשר שהוכן אז, ולא אחר.
"בארוחת ערב רשמית שנערכה לכבודנו בבראשוב רומניה, חולקו לכל האורחים כרטיסים", סיפר לנו יחיאל קדישאי, מזכירו הוותיק של בגין, שליווה את ראש הממשלה המנוח בדרכו. "הכרטיסים שלנו נשאו שני פסים שחורים. הם סימנו למלצרים שאנחנו 'האנשים הכשרים'".
לאחר החתימה על הסכם השלום המצרי הישראלי, נערכה בוושינגטון ארוחת ערב מיוחדת. "בכל שולחן ישבו אמריקאים, מצריים וישראלים. קדישאי סיפר: "הסכינים של הישראלים היו שונות מאלו של האחרים. היו להם ידיות עץ. הידיות השונות זיהו אותנו למלצרים כישראלים שאמורים להגיש אוכל כשר".
היה מקרה אחד שבגין סירב לאכול את הבשר למרות שהוכן על ידי יהודים.
"ביום האחרון לביקורו ברומניה נפגשו בגין והנשיא ניקולאי צ'אושסקו ביחידות בווילת הנשיא, לא הרחק מבוקרשט. הפגישה הייתה אמורה להימשך שעתיים, אך היא נמשכה הרבה יותר זמן", הרב הראשי ד"ר משה. רוזן סיפר לנו.
"הקהילה שלנו קיבלה הוראה להביא אוכל כשר גם לווילת הנשיא. מכיוון שהפגישה הייתה פרטית לחלוטין, אנשינו לא הורשו להיכנס לחדר הישיבות, אלא נאלצו להשאיר את האוכל בוילה". הרב רוזן עצר לרגע ואז המשיך. "את מה שאני אומר לך עכשיו, שמעתי מהצד הרומני וגם מהצד הישראלי".
"כשהוגש סוף סוף האוכל, בגין אכל הכל אבל לא נגע בבשר. הנשיא תהה. למה הוא לא אוכל את הבשר, אחרי הכל הוא הוכן על ידי יהודים, אבל הוא לא אמר דבר. בגין סיפר לי אחר כך שהוא לא נגע בבשר כי זה היה בשר שניתעלם מן העין (בשר שלא היה לו סימן זיהוי ולא היה תחת השגחה מתמדת,) תמיד חשוד. יתכן שמדובר בנתח בשר לא כשר, מוחלף לכשר המקורי", הכריז הרב רוזן.
כשדיברתי על כך עם יחיאל קדישאי, הוא הגיב: "אני לא יכול לאשר את זה כעד ראייה, כי הפגישה של בגין עם צ'אושסקו הייתה פרטית לחלוטין, אבל אני יכול להגיד לך ששמעתי על זה עוד כשהייתי בבוקרשט".
.11
תפילה היא שפתו של המאמין.
ב-8 ביוני 1977, לאחר שהופקד על ידי הנשיא אפרים קציר בהרכבת הממשלה החדשה, התפלל מנחם בגין בכותל המערבי.
הוא עשה זאת שוב ב-15 ביולי 1981, לאחר שהנשיא יצחק נבון – לאחר הבחירות הכלליות של אותה שנה – הפקיד בידיו את הקמת הקבינט החדש.
מסעו הראשון של בגין לחו"ל – בתפקידו כראש ממשלה היה לארצות הברית כדי להיפגש עם הנשיא ג'ימי קרטר. דווח כי בגין אמר שהוא הכין את עצמו לפגישה הזו – שבתוצאותיה תלויים היחסים בין ארה"ב וישראל – כמו שיהודי מכין את עצמו ליום כיפור. בטרם יצא למסעו ביקש בגין מהרב מנחם פרוש, חבר הכנסת הוותיק האגודיסט, להמליץ על תפילה המתאימה לאירוע.
"ציינתי בפני בגין שבין התפילות שייאמרו במוצאי שבת מופיעים כמה סידורים – לשבוע מבורך ומוצלח – החלק של פרשת וישלח, המדבר על הכנותיו של יעקב לפגישותיו עם אחיו עשו. , ועל הישיבה עצמה. הקריאה בזה נראתה מתאימה בנסיבות העניין", אמר לי הרב פרוש.
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 2 באפריל 1993
המשך משבוע שעבר
12.
הרב פרוש אוהב לספר את סיפור התערבותו עם מנחם בגין לשחרור עובדי נמל התעופה היהודים הגיאורגיים מעבודתם בשבת. ביום שישי אחד כשהיה בשדה התעופה והמתין לבואו של חברו, בעל טור גואיש פרס ז"ל ליאו (אליעזר) גרטנברג, פנו לרב פרוש מספר עובדי שדה התעופה, עולים חדשים מגאורגיה. הם התלוננו במרירות שעליהם לעבוד בשבת. ברוסיה הם שמרו שבת אבל כאן אמרו להם, אין שבת.
השבת הפכה עבורם לתשעה באב. כולם היו יהודים שומרי מצוות וילדיהם למדו בבתי הספר של החינוך עצמאי. כמה דקות לאחר מכן, קבוצה נוספת של עובדי נמל תעופה יהודים גאורגיה מציגה בפניו את אותה תלונה. תוך זמן קצר פנתה אליו קבוצה שלישית וביקשה שיסדר להם פטור לעבודה בשבת. הרב פרוש לקח את שמם ומספרי כרטיסי העבודה שלהם והבטיח להתערב למענם.
"מחר שבת", אמר להם. "ביום ראשון הקבינט מתכנס לישיבה השבועית. ביום שני אעשה את הצעדים הראשונים כדי להשתחרר מהעבודה בשבת.
ביום שני בבוקר מגיעות שתי מכוניות ובהן כ-30 עובדי שדה תעופה יהודים גאורגים מול מלון מרכז בירושלים. הגברים באו לראות את הרב פרוש. הם בכו והתחננו בפניו שיעשה כל שביכולתו כדי לשחרר אותם מחילול שבת. הרב פרוש הזמין אותם לביתו הפרטי. ברגע ששם הוא חיבר אותם ללשכת ראש הממשלה. יחיאל קדישאי, המזכיר הוותיק של בגין היה בטלפון.
"בואו ללשכת ראש הממשלה", אמר להם קדישאי.
הגברים התמוגגו מהתרגשות. הם לא האמינו שהם הוזמנו לראש הממשלה! כעולים חדשים מרוסיה, זה נראה להם כמו קבלת הזמנה לקרמלין, שאף בן תמותה רגיל לא יכול היה לקוות לה כמובן.
זמן קצר לאחר מכן הם נכנסו לחדר הישיבות של משרד ראש הממשלה.
בגין פנה אליהם. "לא תצטרך לעבוד בשבת", הכריז. הוא הוסיף שרק שומרי שבת אמיתיים צריכים לעשות שימוש בהפרשה.
בצד, בגין לחש לרב פרוש "בהוספת התנאי הזה דאגנו שכולם יתחייבו לשמור שבת!"
יהודי גאורגיה היו מרותקים ונרגשים. נעלמו דמעות הכאב והבכי. שמחה וצהלה מילאו את החדר. במהלך הימים הקרובים כל עובדי נמל התעופה היהודים בגרוזיה שביקשו להשתחרר מעבודה בשבת – לא רק 30 שהגיעו לירושלים, אלא הרבה יותר מ-100 בסך הכל נענו לבקשתם.
"גם בימינו – הרבה שנים מאוחר יותר– בכל פעם שאני בשדה התעופה, יהודי גאורגיה באים אלי ומודים לי מאוד על מה שעשיתי עבורם", סיכם הרב פרוש את סיפורו. ליאו גרטנברג ז"ל, שהיה עם הרב פרוש בזמן האירועים הנ"ל, לפני שנים רבות, פרסם בגואיש פרס, תוספות אישיות והרהורים על סיפורו של הרב פרוש על ההתערבות.
13.
ב-3 במאי 1982 הודיע ראש הממשלה מנחם בגין בכנסת כי הממשלה החליטה להפסיק את הטיסה של אל על בשבת ובחג. לאחר ההכרזה נשא נאום שבו הדגיש ראש הממשלה את חשיבותה היהודית, האנושית והאוניברסלית של השבת, יום המנוחה השבועי, אותו הוריש העם היהודי לכל האנושות. ראש הממשלה מדבר גם על נכונותם של דורות של יהודים להקריב קורבנות כספיים גדולים כדי לשמור את השבת. מעולם, מעולם לא נשמע נאום כזה בשבח הערכים היהודיים המסורתיים בפרלמנט של מדינת ישראל המודרנית! השמאלנים השתוללו. הם לעגו ולגגו את הדובר וניסו להפריע לו.
בגין התפרץ על כמה ממבקריו, התעלם בכוונה מאחרים והכריז נחרצות: "זה (החרדה) לא יועיל לך! אני אגיד את מה שיש לי להגיד עד המילה האחרונה…" ושוב.
זה לא יועיל לך! אני אשא את כל הנאום שלי כפי שהכנתי אותו…"
בגין ציין עוד: "שמענו איומים לפני ואחרי החלטת הממשלה! נתעלם מהם! אנו משוכנעים שעשינו את הדבר הנכון באימוץ ההחלטה החשובה הזו. הראינו שבחברה הדמוקרטית שלנו, האיומים לא יקבעו החלטות הקבינט והכנסת"
המשך יבוא
גואיש פרס, יום שישי, 9 באפריל 1993
המשך משבוע שעבר
"לפני ארבעים שנה חזרתי מהגולה לארץ ישראל", אמר ראש הממשלה בגין בנאום שנשא בכנסת. "עדיין חקוק בזיכרוני, כפי שהיו רק אתמול, החיים [שסבלו] על ידי מיליוני יהודים רגילים עם משפחות לפרנס באותן ארצות גלות עצובות כאשר שנאת היהודים השתוללה והשלטונות תמכו בניסיונות של גויים לשדוד יהודים מפרנסתם. באותם ימים ובארצות הגלות ההן לא התירו ליהודים ששומרי שבת, לנהל את עסקיהם ביום ראשון. יום המנוחה הנוצרי נכפה עליהם. מה עשו היהודים? נחו. יומיים בשבוע, יום אחד לפי גזירת הממשלה, וביום השביעי לא פתחו את עסקיהם בקיום הציווי: 'זכור את יום השבת לקדשו'. הם הפסידו כסף, הרבה כסף, הם ויתרו על חלק מהכנסתם, ובמקרים מסוימים אף התרוששו – אבל הם שמרו את השבת על פי חוקיה.
"הייתה קהילה יהודית גדולה ב[אחת] מארצות הגלות. שמה היה סלוניקי", המשיך בגין. "רוב עובדי הנמל בעיר היו יהודים. בשבת נפסקה כל העבודה בנמל. הסבלים היהודים התעלמו מאובדן ההכנסה. האוכלוסייה הכללית הלכה עם הפסקת העבודה בנמל ביום השביעי בשבוע. כי הם ידעו שהפועלים יהודים". פעם אחת אפשר לצטט עוד דוגמאות אבל זה לא הכרחי. העובדות ידועות לכולנו.
השבת, יום המנוחה, היא אחד הערכים העליונים של האדם המתורבת. הרעיון הוא שלנו, לגמרי שלנו. הורדנו הכל לאומות, אפילו לכל המשטרים. "אנחנו עם זקן. ההיסטוריה המתועדת של עמנו מתחילה לפני אלפי שנים. היו גם עמים עתיקים אחרים. הבה נסתכל על ההיסטוריה שלהם. מצרים פיתחה ציוויליזציה גדולה שעדיין ניתן לראות את תוצריה. המצרים של פעם עשו זאת. אין יום מנוחה שבועי. יוון הביאה אמנות ופילוסופיה. כל העמים למדו מהיוונים. הרמב"ם, הנשר הגדול, היה תלמיד (לפילוסופיה) של אריסטו. ליוונים לא היה יום שביעי. רומא הקים את האימפריה הגדולה ביותר, ובנה לך את הצבא החזק ביותר. הוא חוקק חוקים וגזירות שהפכו לבסיס לקודי החוק של אירופה. לרומאים לא היה יום מנוחה שבועי. גם לא לתרבויות אשור, בבל, פרס, הודו ו חרסינה.
"רק עם אחד–עם אחד חיפש את ה' ומצא אותו. עם קטן שמע את הקול וראה את הקולות בהר סיני): שמור את יום השבת לקדשו… אל
לא תעשה כל־מלאכה אתה ובנך־ובתך ועבדך־ואמתך ושורך וחמרך וכל־בהמתך וגרך אשר בשערך
לְמַ֗עַן יָנ֛וּחַ עַבְדְּךָ֥ וַאֲמָתְךָ֖ כָּמֽ֑וֹךָ
"איך הרעיון הזה הפך למורשת של כל האנושות? הנצרות בחרה ביום הראשון בשבוע. האיסלאם בחר ביום השישי – אבל הרעיון היה זהה: יום מנוחה אחד בשבוע.
(המשך יבוא)
גואיש פרס, יום שישי, 16 באפריל 1993
(המשך משבוע שעבר)
"מיד לאחר המהפכה של נובמבר 1917, המשטר הקומוניסטי ניסה להנהיג יום מנוחה אחר בשבוע עבור מפעלים שונים. הניסוי לא הוכיח את עצמו כהצלחה. הימים הראשונים של השבוע כיום המנוחה השבועי הוחזרו.
"נציין שוב שהרעיון המקורי של עם ישראל התקבל על ידי כל העמים, על כל הדתות ועל כל צורות השלטון, ולרעיון זה הייתה משמעות חברתית ומוסרית מרכזית. יום המנוחה השבועי נועד עבור העבד של ימי קדם, אבל לעובד החופשי של היום, לעניים. העשירים יכולים לנוח כל יום. מי שמכונה 'עשיר בטל', אינו זקוק לחקיקה של שבת. מי צריך את זה? ציטטנו בעבר התשובה הברורה: 'כדי שעבדך ושפחתך ינוח כמוך'. זוהי המשמעות העמוקה היהודית, האנושית הלאומית והאוניברסלית של השבת.
"ומדינת היהודים – אני שואל אותך – האם זה יהפוך את השבת ליום חול? הנוצרים והמוסלמים, בהתאמה, מקיימים את יום המנוחה השבועי שלהם בהתאם למנהגיהם, אבל המטוסים 'כחול-לבן' צריכים לנחות בבירות העולם וממריאים משם בשבת? דווקא בשבת, כאילו נשאו עמם את המסר שאין שבת בישראל, לא במדינת ישראל ולא בעם ישראל! אנחנו, שלפי אמונתנו שמענו את הקול וראינו את הקולות (בהר סיני), כיצד נוכל לסבול מצב שכביכול מודיע לכל אומות העולם: אל תזכרו את יום השבת לקדשו. . אל תשמור את יום השבת כדי לקדשו. תשכח לקדש את יום השבת."
לקראת סוף דבריו פנה בגין לעובדי אל על.
"אני רוצה להגיד לך כמה מילים שיוצאות מהלב," הוא פנה אליהם. "את ערך השבת – הנכס הנצחי של ישראל, שבשבילו היו אבותינו מוכנים למסור את נפשם – לא ניתן לחשב במונחים של רווח והפסד כספי! אולם, אם עובדי אל על היו מעניקים לחברה שקט תעשייתי לכמה שנים – הוא אמר – אל על לא תסבול עוד הפסדים כספיים, אותם משלם המסים הישראלי צריך להשלים".
15.
כאמור, השמאלנים נאבקו בחוק ששם קץ לטיסות השבת ויום טוב של אל על. הם התגרגו בבגין וניסו לקטוע את נאומו. הנאום והזלזול של האופוזיציות מדווחים במלואם ב"דברי הכנסת", הרישומים הרשמיים של ישיבות הפרלמנט הישראלי.
פחות ידועים מאמציו של בגין לשכנע כמה מחברי הקבינט שלו בצדקת החלטת הממשלה.
"כמה שרים – כמו חברי אופוזיציה – ציינו את ההפסדים העסקיים של אל על כסיבה להתנגדות להחלטה. הם גם טענו שבגין נכנע ללחצים ו'סחיטה' של השותפים הדתיים של הקואליציה", משה נסים, חבר כנסת אמר לי שהיה אז שר המשפטים בקבינט של בגין.
"בגין התווכח והתנגד איתם בתשוקה." הוא הדגיש כי לשיקולים כספיים אין השפעה על החקיקה בנוגע לשבת (כפי שיציין בהמשך נאומו בכנסת, יהודים התעלמו מהפסדים כספיים כדי לשמור את השבת). בגין גם הבהיר כי ההחלטה לעצור את טיסות אל על בשבת ויום טוב הסכימו לחלוטין עם ההרשעות העמוקות שלו.
המשך בשבוע הבא
יום שישי 23 באפריל 1993
המשך משבוע שעבר
"בגין ביקש מחברי ממשלתו לקיים בפומבי, הלכות ומנהגים יהודיים, במיוחד אלו הנוגעים לשבת ויום טוב וכשרות, אמר לי משה נסים, חבר כנסת, כשישבתי איתו בלשכתו בכנסת. .
"השימוש המתמיד של בגין ב"ברוך השם" ו"אם ירצה ה'" השפיע בצורה אדירה על ההמונים", המשיך נסים. "אחינו המרוקאים, למשל, שמעולם לא שמעו את מנהיגי המדינה פונים לעזרת ה', היו ביישנים ומונעים מלהשתמש בביטויים המסורתיים הללו. כשבגין עלה לשלטון ו"אם ירצה ה'" ו"ברוך השם" היו. תמיד על שפתיו של ראש הממשלה החדש, המצב השתנה באופן קיצוני. יתרה מכך, אנשים שמעולם לא הכירו את הביטויים הללו החלו להשתמש בהם!"
"בגין תמיד נשא איתו כיפה שחורה. הוא הוציא אותה וכיסה את ראשו, בכל פעם שציטט כתבי קודש וציטט! "השתתפתי בשיחות האוטונומיה עם הערבים. באותה תקופה בגין אושפז בבית החולים כשהוא סובל מאיסכמיה מוחית חולפת", סיפר נסים. "לאחר שהחלים דיווחתי לו על השיחות וברכתי אותו על החלמתו. הוא אמר: התפללתי 'אל תשליכיני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני' (תהלים ל"א, יג) ה' הקשיב לקולי."
.17
"ספר לי על היחסים בין אביך, ראשל"צ רבי יצחק ניסיזם זצ"ל ומנחם בגין", שאלתי את ניסים. "הם היו חברים., חברים מאוד קרובים! אתה יודע מתי התחילה החברות ביניהם? שאל נסים.
"אני מתאר לעצמי שזה התחיל כשאביך המנוח סירב לפגוש את האפיפיור עם הגעתו לישראל", עניתי.
"זה התחיל מוקדם יותר", העיר נסים. "זה התחיל בנאום של אבי בהכתרתו לראשון לציון".
רבי יצחק נסים זצ"ל הוכתר כראשל"צ בניסן תשט"ו (1955). בנאומו ציין כי הטקס לא נערך במקום המסורתי בו התקדשו הרבנים – בבית הכנסת העתיק הנושא את שמו של רבן יוחנן בן זכאי, בעיר העתיקה בירושלים.
"הטקס התחיל בביקור ותפילה ב'כותל המערבי'. הרב הראשי היה קורא שם את רחמי ה' על מנת להצליח בתפקידו על ידי מילוי תפקידו כהלכה ונאמנה. מסירות נפש והשראה זו פקדה את הרב במהלך כהונתו", אמר הרב נסים. עם זאת, ניתן להשיג השראה זו רק בכותל, צורה שהנוכחות האלוקית מעולם לא הלכה ממנה. לצערנו ולצערנו הרב איננו יכולים כעת להגיע לשם. תפילתי ותפילת כל ישראל היא שבעזרת ה' ישובו לנו המקומות הללו תוך זמן קצר ונתפלל ונעבוד שם כאוות נפשנו".
משה שרת, שהיה אז ראש הממשלה, נכח בהכתרה. הוא כעס. ראשון לציון החדשה הפרה טאבו. לדבר על שיקום העיר העתיקה בירושלים לעם היהודי היה טאבו עבור שרת וחבריו במערך
! בגין התמוגג. בית המשפט העליון ביטל את בחירתו של הרב נסים לראשון לציון מסיבה טכנית אך הכנסת אישרה את הבחירות רטרואקטיבית. באותה הזדמנות נאם בגין בכנסת בשבחו של הרב נסים.
"נבחר רב ראשי! תלמיד חכם מצוין , מגדולי הדור, ענק תורה, איש צדיק בכל מעשיו, ואפשר להוסיף: איש, אשר עם בחירתו, ביום השמחה. מהכתרתו, היה האומץ – בניגוד לרבנים האחרים – להכריז: "לא נשכח את העיר העתיקה שבה הוכתרו הרבנים הראשיים שלנו לפני קום המדינה. אני מאמין באמונה שלמה שנזכה חזור שוב לירושלים, עיר רצוננו!" אמר בגין בנאומו.
"בגין הזמין את אבי לכנס השנתי של מפלגת החרות", המשיך משה נסים בסיפורו. "באותה תקופה חרות הייתה מחוץ לתחום ישראל ה'רשמית'. הממסד החרים פונקציות של אנשי החרות כאילו היו מצורעים. אבי נענה להזמנה. הוא ביקר בכל המפלגות, התנועות, המוסדות, הקיבוצים והמושבים אליהם הוזמן, הוא ביקר. "
בכל שנה לפני תשעה באב פרסם אבי כרוז, המביע את התקווה לחזרה מהירה של היהודים לעיר העתיקה. לאחר שחרור העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, העביר אבא את בית הדין הרבני העליון, שהיה נשיאו, לבניין בכותל הדרומי, לא רחוק מהמקום שהיה בימי קדם מקום מושבה של הסנהדרין הגדולה.
"אבא נפטר בתשעה באב תשמ"א (1981). בגין קיצר את חופשתו בנהריה והגיע לירושלים למשפחתנו מנחם אבל", סיפר נסים. "בשלושים, ראש הממשלה הספיד את אבא בבית הכנסת ישורון בירושלים".
לאחר פטירתו של הרב נסים הפך בגין לפטרונו של יד הרב נסים. מרכז ללימוד ומחקר שהוקם לזכרו של ראשון לציון ז"ל.
.18
אולי, כדי להזכיר כאן, בגין היה בין האלפים הרבים שהשתתפו בהלווייתו של רבי ולוול סולוביצק מבריסק. הרב ולוול ובגין, מבחינות מסוימות, התפלפלו בעולמות שונים, אך בגין כיליד בריסק ראה זאת כחובתו לחלוק כבוד אחרון לאדם שהיה הרב של משפחתו ושל יהודי עירו.
גואיש פרס, יום שישי, 30 באפריל 1993
.