"מעולם לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת". הרעיון הגלום במאמר זה מובא, כנראה, בפעם הראשונה בספרותנו במחברות עמנואל (מהדו' ד. ירדן עמ' 201).
המשורר כותב: "אמנם יחריד לבי ויטריד רעיוניו / איש אשר מול חכמה אחת ישים פניו / כי הוא יגיה אפסיה ויפתח מאבוסיה / וישתה וימצה כוסיה … ואשר משלי ואומר: לא ערכתי מלחמה עם איש רב הכמות ונצחני / אכן בעל חכמה אחת, יום נלחם בי, הבריחני".
אחד הפרקים בספרו של ר' שמואל אשכנזי, "אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא", דן באימרה זו.
המאמר כצורתו מובא בסיפור-אגדה על הרמב"ם. ר' שמעון בן צמח דוראן כותב בתשובה: "ואומרים כי רבי משה [בן מימון] ראה בהשגות שהשיג עליו הראב"ד ז"ל, ובלשון הזה אמר: מימי לא נצחני אלא בעל חכמה אחת, כך שמעתי. אבל לא ראיתי כתוב כן בשום מקום". והלשון ב"שלשלת הקבלה" המעתיק את הדברים: "מימי לא נצחני אלא בעל מלאכה א'".
וכבר צויינו מקורות אלה על ידי ישראל דוידזון באסופתו "אוצר המשלים והפתגמים מספרות ימי הבינים" (מוסד הרב קוק עמ' 188, מס. 3091 תשי"ז).
ר' שמואל אשכנזי התקין לדפוס, יחד עם אברהם דרום המנוח, את ספרו של דוידזון, ויש לתמוה קצת למה לא כלל דברי עמנואל בדיונו על האימרה הנ"ל.
רעיון טוב, פתגם יפה, חזקה עליהם שיתגלגלו לפיות ולספרים רבים. הנה מה שנזמן לפני על אימרה זו.
אליהו בחור, מספר ב"הקדמה החרוזית" לספרו "מסורת המסורת", כיצד הציג עצמו לפני הקרדינא איגידייה: "דע אדוני, כי אנוכי הפלוני, המדקדק האשכנזי, רזי לי רזי, בדקדוק ובפסוק, כי כל ימי עסוק, אני בזאת המלאכה, על כן ככה, אין איש במציאות, שנצחני בבקיאות, כמאמר בעל ההלצה, שנפשו לא מצא, מעולם מנוצחת, כי אם מבעלי מלאכה אחת.
רבי דוד הכהן, בן דורו של אליהו בחור, כותב בתשובותיו (תשובות רד"ך, בית ט"ו, בראשו): "אף כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו באהל… וכדאמר רבי יוסי מעולם לא נצחני אלא בעל אומנות אחת…".
היה נדמה למחבר לשעה קלה כי האימרה היא מאמר רבי יוסי בתלמוד, אך אין כן הדבר.
רבי יוסף די נוביש כותב בהקדמתו ל"לחם אבירים" (ויניציאה שס"ה) לר' אברהם ן' עזוז, כל מחברו של אותו ספר: "… כל מעשהו באמונה, כי כל דרכיו משפט, ביושר וכושר, להרים מכשול מדרך עמי לתרץ קושיות והויות… כי היה בקי, זהיר ונהיר, בהיר הוא בשחקים כמו שאמרו חז"ל מעולם לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת".
גם הוא, לכאורה, מביא האימרה בשם חז"ל, אך יתכן כי המלה חז"ל כאן, משמעותה לאו דוקא חכמי התלמוד והמדרש, הכותב ביקש לומר כי כך אמרו חכמינו של הדורות הקודמים.
אמירה זו היא העומדת מאחורי כמה חרוזים של שבח, שכתב ר' יעקב פראנסיש על ר' משה זכות ("כל שירי יעקב פראנסיש", מהד' פ. נוה. עמ' 267):
"ומי כרב ר' משה זכות / לקח בשיר תשעה עשרוני הזכות … שכלו הגיע אל קצה האחרון / כמעט אומר כי לו על שכר אנושי יתרון / רעיוניו מכל עיון לא ילאו / קטן וגדול שם הוא / דבר קטן – הוייות אביי ורבא / דבר גדול – מעשה מרכבה / ידו בכל וכל חכם לב ממנו יחת / כאילו הוא בעל מלאכה אחת".
מעניין הוא השימוש בפתגם הנמצא בספר קטן, "ספר דרך השכל" (ויניציאה תקט"ז). והוא "הנהגות" בית תלמוד תורה של העיר וירונה. יש בו ל"א "הנהגות,, ובראש כל אחת בא פסוק מן התנ"ך, מאמר מן התלמוד, או אימרה עממית אשר לפי משמעותם הפשוטה או בדרך דרוש יוכלו לשמש "סיסמה" ל"הנהגה" זו.
פתגמנו בראש "הנהגה" האוסרת על המלמדים והתלמידים לעסוק בשעות הקבועות ללימוד בשום מלאכה אחרת. וז"ל: "ומעולם לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת. וכדי לעשות הלימודים על צד היותר טוב והגון, בשעות המזומנות ללימודים לא יוכלו מעלות המלמדים ומסייעים להסיר אזנם משמוע תורה ולתת לב לדברים ועסקים אחרים, אם באלו יבואו אצלם אנשים לשאת ולתת עמהם, כדי שלא יתבטלו מלימודיהם רגע כמימריה, וכמו כן התלמידים לא יתבטלו מבית המדרש בעתים הראויים ולא יוכלו להתעסק בשום טיפול או צורך אחר אפילו לצורך מלמדיהם, הגם שיהיו מצווים מפי ההורים".
ר"ש אשכנזי מתעכב גם על המליצה "בעל מלאכה אחת" ומראה כי השתמשו בה רבי יחזקאל לנדאו, בעל "נודע ביהודה", ובנו רבי שמואל סג"ל לנדא.
יורשה לי להוסיף מילה על ההתחלה של האימרה: "מימי לא נצחני…". דומה עלי כי מלים אלה ריחפו לנגד עיניו של רבי יעקב עמדין כאשר כתב הסכמתו על הספר "פי שנים" (אלטונה תצ"ה), פירוש הרא"ש על משניות סדר זרעים עם הוספות של המהדיר רבי אלישע בן מוהר"ר אברהם. רבי יעקב עמדין כותב בתחילת הסכמתו כי מנוי וגמור היה עמו לא לתת הסכמות על ספרים. "ועדיין לא נצחני בזה אדם עד היום שבא אלי איש זקן וכו' וכו'". בא אליו רבי אלישע, מהדיר הספר "פי שנים" הנ"ל, והפציר בו לתת לו הסכמתו, הוא ביקש להתחמק אך הלה לא הירפה ממנו עד שנעתר.
טובי' פרשל, ברוקלין נ.י.
מתוך "אור המזרח" לב. ניסן תמוס תשד"ם; ומתוך "הצופה" כ"ד באב תשס"ב