כותב רבי יהושע אבן שועיב בספרו "דרשות על התורה", פרשת במדבר:
"ושמעתי מרבותי שכבר היה מעשה בדורות שעברו בשנים שהסכימו שיעסוק האחד בתורה והשני בפרקמטיא ושיחלוקו בכאן ובעולם הבא. וכשנפטר החכם בכה עליו חבירו, זכור מה שהסכמנו, והעידו שראו למת ששחק ממנו והרכין בראש להודות על הענין".
דברים אלה מזכירים לנו הסיפור שמספר רבי יהודה בן הרא"ש בצוואתו על זקנו יחיאל. והרי מדברי רבי יהודה (על פי הנוסח של הצוואה שבספר "צוואת גאוני ישראל" לישראל אברהמס):
"זקני הר' יחיאל בר אשר נולד בשנת תתק"ע, וכאשר היה בן עשר שנים היה לו חבר נאמן ר' שלמה הכהן ז"ל. וכרתו ברית יחד שכל אחד יהיה לו חלק בכל מעשה חבירו, הן במצוות הן בענינים אחרים, ועמדו בברית כל ימיהם והיו חסידים ואנשי מעשה יחידים בדורם… ובחול מועד של סוכות [בשנת כ"ד] נפטר זקני ז"ל וכבוד גדול עשו לו במותו. ובאו מן המקומות הסמוכות לקבורתו. ומנהג בני אשכנז שסמוך לבית הקברות מניחין הארון על אבן אחת מיוחדת לכך ופותחין אותו לראות אם נידלדלו אבריו מחמת טילטול הארון. וכאשר עשו לו כן, קרב אליו הר' שלמה הכהן עד ד' אמות ואמר בקול רם לפני הקהל אני אומר לפלוני שיזכור הברית שכרת עמי, אז התחיל לשחוק בארון עד שראו אותו רוב הקהל…"
עד כמה שאני יודע לא העיר אף אחד מאלה שכתבו על ספרו של ר"י אבן שועיב על דברי רבי יהודה בן הרא"ש, אך דומה עלי שאין ספק כי ר"י אבן שועיב התכוון בדבריו לברית שכרת רבי יחיאל עם חברו.
כיצד הגיע הסיפור הזה לר"י אבן שועיב?
הרא"ש עזב את גרמניה בשעת 1303. כעבור שנה, אחרי שעבר ארצות שונות, הגיע לברצלונה. הוא התאכסן זמן מה בביתו של הרשב"א. מאוחר יותר נתקבל כרב בטולידו, שם שימש בקודש עד מותו.
יש להניח כי בהיותו בברצלונה סיפר הרא"ש לרשב"א ולחכמי העיר האחרים על משפחתו ועל אביו רבי יחיאל. ר"י אבן שועיב, שהיה תלמיד הרשב"א, שמע הסיפור מרבו ומיתר חכמי העיר, וזהו שהוא כותב בתחילת דבריו: ושמעתי מרבותי…
(מתוך "סיני" קי)