מרד גיטו וארשה

דן קוירזמן

א.
ספר זה הוא הנסיון הראשון לתת תיאור מלא של מרד גיטו וארשה, כותב דן קוירזמן בפתיחה לספרו החדש.*
ואמנם יש בספרו תיאור מפורט ביותר של התקוממות שארית יהודי וארשה נגד מעניהם ורוצחים. פרק מיוחד בספר מוקדש כמעט לכל אחד מן כ"ח ימי המרד, ומתוארים בו לא רק הקרבות אלא גם המצב בדרך כלל בגיטו באותה תקופה אחרונה של וארשה היהודית. מתוארות גם ההתרחשויות בעיר מעבר לחומות הגיטו, כלומר בצד ה"ארי", במפקדה של הגרמנים, בפיקוד הצבא הפולני המחתרתי, ובמקומות אחרים –
בשש בבוקר ב19 באפריל 1943 – ערב פסח תש"ג – חדר כוח גרמני מזויין אל הגיטו. נמנה וגמור היה עם הגרמנים לחסל את שרידי היהודים. בקיץ הקודם, ב"פעולה" שנמשכה כשלושה חודשים, מן ה22 ביולי עד ה-13 בספטמבר, הובלו כ-300.000 יהודים (למעלה משלושה רבעים של אוכלוסית הגיטו), למחנה המות שבטרבלינקה. ב-18 בינואר ניסו הגרמנים לחדש את המשלוחים אך הם נתקלו בהתנגדות שהכריחה אותם להפסיק את ה"פעולה" כעבור ארבעה ימים. כעת חזרו לגיטו בכוחות מוגברים, מזויינים היטב, מוכנים לדכא כל נסיון של התנגדות. הם נתקבלו באש על ידי שני הכוחות המזויינים היהודיים שהיו קיימים בגיטו: "הארגון הלוחם היהודי", הכוח הגדול יותר, שהקיף חברים של התנועות הציוניות, בונדאים וקומוניסטים ואשר בראשו עמד מרדכי אנילביץ', ו"הארגון הצבאי היהודי" של הרביזיוניסטים שקיבל תמיכה מן החוץ מיחידה של הצבא הפולני המחתרתי שפעלה על דעת עצמה. המטה הראשי של "הארגון הלוחם היהודי" היה בראשונה ברחוב מילא 29, לאחר מכן עבר למספר 18 באותו רחוב. במקום זה מצאו מרדכי אנילביץ' וכמאה ועשרים מלוחמיו את מותם ב-8 במאי, ביום העשרים של המרד, כאשר מחבואם נתגלה על ידי הגרמנים. הבסיס הראשי של "הארגון הצבאי היהודי" היה ברחוב מוראנובסקה 7. ביום הראשון של המרד הועלו על בית זה שני דגלים, דגל כחול לבן ודגל אדום לבן, דגל עמנו ודגל פולין, והם הוסיפו להתנוסס שם במשך כמה ימים.
לא קל היה לגרמנים לשבור את ההתנגדות של הלוחמים האמיצים אשר רק נשק מעט היה לרשותם. הם שלחו אש בבתים כדי ללכוד את היהודים. סרקו בשיטתיות את החורבות כדי לגלות מקומות מחבואים. רק ב16 במאי, ביום הכ"ח של המרד, היה בידי גנרל הס. ס. יורגן סטרופ, מפקד ה"פעולה" בגיטו, להודיע לממונים עליו כי השכונה היהודית בווארשה איננה קיימת יותר".
למעשה נותרו עוד, במשך כמה חודשים קבוצות בודדות של יהודים בבונקרים בחורבות הגיטו. הלוחמים שביניהם הגיחו מזמן לזמן ממחבואיהם והתקיפו משמרות גרמניים.
בודדים ומבודדים היו לוחמי הגיטו במלחמתם. רוב האוכלוסיה הפולנית, חדורת שנאת ישראל, לא הצטערה כלל וכלל על השמדת הגיטו. היו פולנים שהסגירו לגרמנים יהודים שהצליחו להימלט מן הגיטו הבוער. ממשלת פולין בגולה והנהגת הצבא הפולני המחתרתי, פרט לכמה קצינים יוצאים מן הכלל, התעלמו מקריאות העזרה של הלוחמים. בנות הברית לא נקפו אצבע למען היהודים, כשם שלא עשו זאת במשך כל ימי השואה. ב-12 במאי התאבד מנהיג הבונד, שמואל זיגלבוים, חבר ממשלת פולין בגולה בלונדון, במחאה על אדישות ממשלתו וממשלות בנות הברית לגורל בני עמו.
קוירזמן כתב את ספרו על סמך מאמרים וספרים שנכתבו מכבר על הגיטו, על פי חומר ארכיוני רב ועל יסוד שיחות עם כחמש מאות איש, בתוכם רובם של הלוחמים שניצלו, יותר ממאה אנשים אחרים שחיו בגיטו בימי המרד, ועשרות גרמנים ופולנים שהיו מעורבים במאורעות.
"אין דבר מן הדמיון בספר", כותב קוירזמן בפתיחתו. "כל ההבאות, כל התיאורים וכן כל ההרהורים המיוחסים לדמויות בספר זה, מבוססים על כתביהם של אותם האנשים עצמם, או על שיחות שהיו לי עמהם, או על רשימות של אחרים, להם סיפרו אנשים אלה את קורותיהם".
הספר, הנכתב בכוח ציור רב, מציג באופן דרמתי את מאורעות המרד. מתוארות במפורט הדמויות המרכזיות וביחוד אישיותו של מרדכי אנילביץ'.
ב.
קוירזמן הוא עיתונאי נודע. הוא נולד בסן פרנציסקו ולמד באוניברסיטת ברקלי. במלחמת העולם השניה שירת בצבא ארצות הברית ואחרי סיומה המשיך בלימודיו בסורבון בפאריז.
הוא שימש כתב לשרותי ידיעות ועתונים שונים, כולל "ואשינגטון פוסט", בכל רחבי העולם. כתבותיו זכו בפרס איגוד העתונים. הוא שידר ודיווח ממדינות רבות ושונות בעתות של מלחמה, מהפכות ומהומות. הוא גורש מדרום אפריקה, נעצר בהאיטי והיה נתון בסכנה בחבש, קטנגה ואפגניסטן.
הוא גם מחברם של ספרים שונים עליהם גמרו מבקרים את ההלל. כתב ביאוגרפיה על קישי, מי שהיה ראש ממשלת יפאן: חיבור על פעולות החתירה של הסובייטים בארצות הבלתי מפותחות וספר על המהפכה בסן דומינגו משנת 1965.
בשנת 1970 הופיע ספרו הגדול על מלחמת השחרור של ישראל ("ג'נסיס 1948"), ובשנה שעברה הוציא ספר על כיבוש רומא בידי בנות הברית במלחמת העולם השניה. בספר זה יש פרק מיוחד על סבלות יהודי הבירה האיטלקית בימי שלטון הנאצים בעיר.
לפני זמן קצר ביקר בניו יורק לרגל הופעת ספרו על מרד גיטו וארשה. נפגשתי עמו ודיברנו על הספר. הוא בן 54, גבה קומה, קל תנועה ונעים שיחה. הוא סיפר על מאמציו הגדולים לאתר אנשים שבידיהם יידע מהימן על המרד והמאורעות הקשורים בו, ודיבר, בין היתר, על פגישותיו בווארשה עם שני קצינים לשעבר של הצבא הפולני המחתרתי: קזימיר מוצ'ארסקי והנריק איוונסקי. מוצ'ארסקי נאסר בתום המלחמה על ידי השלטונות הקומוניסטים ועשה במשך תשעה חודשים בתא אחד עם יורגן סטרופ, שסיפר לו על פעולותיו נגד היהודים בימי המרד. קפיטן הנריק איוונסקי, הוא מחסידי אומות העולם. הוא עמד בראש היחידה של הצבא הפולני המחתרתי שהגיש עזרה ל"ארגון הצבאי היהודי". הוא בעצמו חש לעזרת הלוחמים בגיטו וכמה מבני ביתו נהרגו בשעת מאמציהם לעזור ליהודים.
קוירזמן יושב כעת בספרד ועוסק בכתיבת ספר על מצור מדריד בימי מלחמת האזרחים.
מתוך "הדואר" גליון ו' , י"ח בכסלו, תשל"ז

*Dan Kurzman: The Bravest Battle. The Twenty-eight Days of the Warsaw Ghetto Uprising. G. P. Putnam's Sons, New York 1976. 386 pp