הסיכויים לשלום עם שכינינו הערבים הם היום פחותים משהיו לפני חמש שנה אחרי סיום המלחמה. האוכלוסיה הערבית ומנהיגיה שראו מסע הנצחון של צבא ישראל היו מוכנים להשלים עם קיום המדינה שראו אותה בגבורתה, מלוכדת ומגובשת בפנים, חזקה ואיתנה מבחינה פוליטית וכלכלית, זרם עולים בלתי פוסק עולה אליה מכל קצות הגולה וגורמים בינלאומיים שונים שקדמו בברכה את המדינה הצעירה באשר קוו כי היא תשחרר אותם מנטל הפליטים והעקורים היהודים שהיה מעיק עליהם באירופה ואת הגירתם למדינותיהם לא ראו בעין יפה, תומכים בה.
יתר על זה, אלמנטים מסוימים בקרב מדינות ערב היו פעילים למען השלום עם ישראל. היו אלו המעוטים השונים החיים בתוך האוכלוסיה הערבית ושהיא מביטה עליהם כיסודות זרים בתוך הים הערבי או המוסלמי. מעוטים אלו סבלו רבות מתושבי הרוב ורק תודות להשפעת ושלטון מעצמות המערב בחלק עולם זה והפרוד הקיים בין הערבים עצמם נצלו מכליון או התבוללות גמורה. מאז גמר מלחמת העולם השניה פחתה השפעת מעצמות המערב בעולם הערבי ומעוטים אלו ראו בקיום מדינת ישראל חזקה בארץ ישראל, ערובה לבטחונם הם.
בין המעוטים שאינם חיים ביחסים טובים ביותר עם תושבי הרוב המקיפים אותם יש למנות את המרוניטים בלבנון, הדרוזים בסורי, והקורסים בעירק.
המרוניטים לא פחדו עוד מלפני שנים, לפני הקמת המדינה להביא גלויות אהדתם ליהודים. הארכיהגמון של עדתם הצהיר לפני ועדת החקירה האנגלו אמריקנית כי המרוניטים יקדימו בברכה את הקמתה של מדינה יהודית. אותו איש היה בשנה הראשונה אחרי המלחמה הישראלית ערבית בין ראשי התובעים מן הממשלה הלבנונית לחתום על הסכם שלום עם ישראל, רק תודות לתעמולת המעוטים בלבנון היה הגבול בין ישראל והלבנון בימי המלחמה ובשנותיו הראשונות של הסכם שביתת הנשק מן השקטים ביותר.
בשנים האחרונות נתקררה אהדתם של המרוניטים לישראל. הם נתאכזבו ממדינתנו כמו שהתאכזבו ממנה גם גורמים בינלאומיים אחרים שבתחילה תמכו בנו. חולשתה הכלכלית של המדינה וחוסר תגובה על התגרויות הערבים שכנעו את המעוטים במדינות ערב שלא כדאי לצדד עם ישראל לא כדאי להסתכן, לא כדי לההפך שנואים עוד יותר בעיני הערבים בשביל מדינה שספק גדול עם פעם יוכלו להפיק ממנה תועלת. אדרבה, כדי למצוא חן בעיני הערבים כדי לרכוש את ידידותם נצטרפו גם הם באחרונה על מחניהם ומשתתפים בהמסע ההסתה נגד ישראל.
דברים אלו כוחם יפה לא רק לגבי המרוניטים, מתיחסים הם מדה מסוימת גם לדרוזים השוכנים לא רחוק מגבולנו. מנהיגי הדרוזים לא הודיעו אף פעם בגלוי על אהדתם ליהודים. הם לא האמינו שמדינת ישראל תקום. בראשית המלחמה גם הם נלחמו בצבאות אויבינו – אולם אחרי שנוכחו לדעת לאן הדברים נוטים ושצב ישראל הולם ומתקדם החליפו סוסיהם. אלו מהם שנמצאו בגבול מדינתנו עברו ללחום בצדנו, לשוא כעת לנחש מה היו ההתפחותיו הדברים אם צבא ישראל היה ממשיך במסעו בסוריא ולא היה נסוג בתקוה שהסורים יאותו לחתום על הסכם שלום אמיתי – אולם כדאי כעת להזכיר שהיו משקיפים מדיניים רבים שנבאו להתקוממות הדרוזים, שזה שלושים שנה עוממת בקרבם גחלת אש המרד נגד הצרפים של שנות 1926-7, נגד הסורים במטרה להכריז על ממלכה דרוזית בג'בל הדרוזי.
המעוטים השונים בקרב מדינות ערב מהווים בקיעים עמוקים בעולם הערבי המפורר ומפורד בלאו הכי. ושרק איומים רברבניים משותפים נגד מדינת ישראל מחפים על הנגודים הגדולים התקיימים בתוכן. מעוטים אלה סובלים עוד היום. סובלת האוכלוסיה הלבנונית משכנתה סוריה המנצלת את תלותה בה מבחינה כלכלית כדי להכריח אותה להסכים לאחוד פוליטי, אחוד שהראשונים לסבול ממנו יהיו המעוטים בלבנון. סובלים הדרוזים בסוריה וההתקוממות האחרונה תוכיח עד היכן הגיעו הדברים.
כאמור אבדה מדינת ישראל בשנים האחרונות את אהדת המעוטים האלו. אולם ההתפתחויות האחרונות נותנות לממשלתנו הזדמנות חדשה לקשור קשים עם גורמים אלו שהם בעלי בריתנו הטבעיים במאבק למען שלום ויציבות במזרח התיכון ושמשקלים בזירה הבינלאומית איננה קטנה. ביחוד גדול השפעתה של המרוניטים בשכבות רבות בארצות הברית.
מדינת ישראל איננה יכולה להיות אדישה לגבי המאורעות האחרונים בסוריה. וזה משתי בחינות, אי-שקט בגבולות המדינה, ביחוד בגבול הסורי שהמצב בינה וביננו הוא כעת עקב השבתת העבודות בערוך הירדן מתוח ביותר, נוגע במישרין בבטחון המדינה. ושנית, חלק ניכר מעם הדרוזים המתכונן כעת מלפני צבא הדיקטטור הסורי מתגורר בארצנו והוא גם מיוצג בבית המחוקקים הישראלי ולכן יש למדינת ישראל הזכות והחובה להתריע ולדרוש את התערבות מעצמות העולם ולנקוט באמצעים הדרושים, לא רק בנוגע לאותן הבעיות הקשורות בהסכסוכים שלה עם שכנתה כי אם גם הנוגעות לזכויות המעוט הדרוזי במדינתנו ובסוריה עצמה.
ט. בן משה
מתוך "המודיע" כ"ד שבט תשי"ד