המורה, רבנו משה בן מיימון
לקט דברים עליו וממשנתו. המדור הדתי במחלקה לעניני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית ירושלים תשט"ז.
מה מגמת הספר שלפנינו? מסבירים עורכיו בהקדמתם כי למרות שבזמן האחרון הופיעו ספרים רבים של הרמב"ם, סבורים הם
כי לא הודגש והובלט כראוי הרמב"ם המאמין הגדול בה'.ותורתו ומחנך האומה לאמונה זו — חסרון זה ברצונם למלא.
ברם אל יחשוב הקורא, כי מוגשים לנו פה מאמרם ומחקרים חדשים. לא כן הדבר. רובם או אפילו כולס כבר ראו אור לפני
שנים וכל מעשה העורכים היה לאספם ולפרסמם מחדש.
בהמשך ההקדמה מודיעים לנו העורכים, כי צרפו למאמרם "לקט מקורות נאמנים מתקופתו של הרמב"ם ומתקופות מאוחרות יותר המשתלבים למסכת אחת מתוכה עולה דמותו "רבת־הגוונים". לשם ערכת הלקט הזה גייסו שני העורכים־המאספיס,עורך מלקט שלישי. הלה לא שאב לקוטו מתוך כלים ראשונים לבד אלא נעזר בין השאר בכרך השני של ־ספר "ישראל בגולה".
וכאן רצוננו להעיר. בטוחים אנו שלא לכל הקוראים ידוע כי מחבר הספר "ישראל בגולה", שהוא לקט מקורות לתולדות ישראל ובו פרקים רבים של תקופתו, חייו ופעולותיו של הרמב"ם, הוא פרופ. בן ציון דינור. אין אנו חסידיו של פרפ. דינור, לא הוא ולא השקפותיו מקובלים עלינו — אך מיתר לנו לשאול שאלה קטנה לעורכי הספר שלפנינו: האם כך ייעשה? להשתמש בספרו של הסטוריון, להזכיר את הספר אך
להעלים את שם מחברו מן הקוראים.
אולם כל זה רק דרך אגב, ועל כן לא פרד כאן לנחושים בדבר העלמה זו בזדון.
נמצאנו למדים כי הספר שלפנינו, (בן ־120 עמודים), שאין בו שום דבר עצמאי ,מאת עורכין זכה ללא פחות משלשה עורכים. מו"ל פרטי בודאי, שלא היה יכול להרשות לו דבר כזה — אך במקרה שלנו המו"ל הוא: "המדור הדתי במחלקה לעניני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית".
הנה כי כן נטלנו את הספר והתחלנו להציץ ללקט המקורות של חיי הרמב"ם. הצצנו ונפגענו!
בפרק א' ובו מדובר על חכמי ספרד עד תקופת הרמב"ם. אנו קוראים "והעמיד (ר' יוסף אבן מיגאש) תלמידים הרבה ,ומגדולי תלמידיו רב מאיר בנו ורב מאיר בן אחיו ורבינו מימון הדיין, אביו.של רבינו ,משה".
וליד הדברים נרשם המקור משם לוקחו: "מתוך ספר הקבלה לר אברהם בן דוד". ואנחנו ידענו שהדברים האלה אינם מובאים בספר הקבלה לר אברהם בן דוד, אלא במאמר של סדר הדורות" לר סעדיה אבן דנאן.
אמרנו אין זאת כי אם בהולים היו העורכים־המלקטים לזכות ישראל בספר חדש ועל כן עשו מלאכתם בחפזון ולא דקדקו בהעתקתם.
פתחנו פרק ב' של הלקט בו מדובר על אביו של הרמב"ם וקראנו: "ענו מאד מכל אדם היה והיה עובר על מדותיו ועובר על פשע" — ובצד המקור ממנו לוקחו הדברים: "מתוך ספר הקבלה לר' אברהם בן דוד".:
ואנחנו ידענו שהדברים המצוטטים מובאים באמת בספר הקבלה לר' אברהם בן דוד — אך לא על אביו של הרמב"ם הם מוסרים אלא על רבי יוסף אבן מיגאש.
והנה .נוכחנו, לדעת שהעורכים לא רק שאינם יודעים להעתיק נכונה אלא גם אינם מבינים מה שכתוב במקורות…
פנינו לפרק השלישי שבלקט — תולדות הרמב"ם…
אך לפני שנמשיך — הערה קטנה. תאריכי לידתו ומותו של הרמב"ם אינם ידועים בברור. נמצאים בידינו מקורות סותרים זה את זה. לא רק בנוגע לתארך הימים חלוקות הדעות אלא גם בנוגע לתאריכי השנים. הבא למסורתולדות הרמב"ם בידו הברירה לנקוט בתארכים הנראים לו או למסור לקורא כל הדעות השונות — אך דבר אחד אינו רשאי לעשות: לכרוך יחד שני מקורות סותרים אחד את השני.
אך דווקא את הדבר הזה עשו עורכי הספר שלפנינו.
בנוגע לתאריך הלידה של הרמב"ם הם מוסרים דבר ־החיד"א "בשם הגדולים" שהרמב"ם נולד בשנת תתצ"ה לבריאה. בנוגע ,לתאריך מותו הם מעתיקים מילה במילה את דברי סעדיה אבן מאן: "ונפטר התקס"ה לבריאת העולם והיו ימי שני חייו ע"ב שנה."
קורא אתה דברים אלה ואתה תמה הכיצד? הרמב"ם נולד בשנת תתצ"ה (1135) ומת. בשנת תתקס"ה (1205) — (וחי שבעינו
ושתים שנה ?*)
הנה כי כן נוכחנו לדעת כי העורכים לא רק שאינם יודעים להעתיק נכונה, לא רק שאינם מבינים מה שכתוב במקורות, אלא
אףאינם יודעים מה שהם עצמם כותבים.
מעתה, פקעה. סבלנותנו! ראינו בתוכן הענינים של הספר שבו גם מאמרים על הרמב"ם מאת הגראי"ה קוק זצ"ל, הרב הראשי א. י. ה. הרצוג שליט"א ואחרים — אך לא יכולנו ליהנות מאורם כי העורכים קלקלו את תאבוננו.
לבסוף נבקש סליחת העורכים. כתבנו בראשית דברינו שאין דבר עצמאי משלה בספר. זה היה לפני שקראנו את הלקט. כעת אנחנו יודעים שהלקט -הוא מקורי, מקורי עד מאד – ועל כן נציע, היות ואין מקומו על מדף הספרים, לשלוח אותו לבית נכאת.
מתחתיו יהיו חרותים על שלט קטן הדברים המובאים פה מתוך הקדמת העורכים -לספרם "…עמדה לנגד עינינו מגמה חינוכית; על המדריך ללכת אצל המקורות ולדלות מתוכם את הידיעות לצורך המעשה החנוכי.
כמה נכונים הדברים. אולם לא רק על המדריכים, להם מיועד הספר, ללמוד ללכת אצל המקורות; — אלא גם על מדריכי המדריכיס העורכים־המלקטים שלנו ללמוד תורה זו.
חרות כט סיון תשט"ז
June 8, 1956
*) עמדנו כאן רק על אי־ההגיון של העורכים בעריכת הלקט בדבר תאריכי הלידה והמות של הרמב"ם. דברי סעדיה אבן
דאנן; עצמם בענין זה הם מלאי סתירות, והעורכים התמימים שמצטטים רק "מקורות נאמנים", לא היו צריכים להביא בכלל, דבריו
על תאריך מותו של הרמב"ם. (על הסתירות בדברי סעדיה אבן דנאן ראה כעת בנספח א' של "ספר הזכרון 'להרטב"א, מהדורת
קלמן כהנא, ירושלים תשט"ז).