א
מספרים על ראש ישיבה אחד, נואם בחסד, שגדול היה כוחו להשפיע על קהל שומעיו ליתן ולשוב וליתן למען יהודים הנתונים בצרה ולמען מוסדות תורה במצוקה, ואם לא הצליח לעשות כך בקולו, ידע להרעיד נשמות בדמעות. פלגי מים ירדו עיניו, בשעה שתיאר מצבם הנואש של אלה אשר בשליחותם היה מדבר. והיה כאשר דמעותיו לא היה בכוחן לפתוח לבבות מאובנים, היה "מתמוטט" ו"מתעלף" מתוך צער ויגון.
נמסר כי פעם אחת כאשר "התמוטט" ומהומה קמה במקום ומכל עבר נשמעו קולות: "הביאו מים להחיותו" – היו שומעים אותו ממלמל לעצמו: מים? מי צריך מים? הביאו כסף!
ב
נזכרתי בסיפור זה למקרא ספר על משפחת מורגנטאו שיצא לפני זמן לא רב בניו-יורק. הספר, שנכתב על ידי הנרי מורגנטאו השלישי, כולל תולדות חייהם של הנרי מורגנטאו האב, שהיה שגריר ארצות הברית בטורקיה, ושל הנרי מורגנטאו הבן – אביו של המחבר – שהיה שר אוצרו של הנשיא רוזוולט.
נמסר בספר – בין היתר – על הופעות שתי משלחות מטעם "ועד ההצלה" של אגודת הרבנים בלשכתו של מורגנטאו הבן לבקש עזרתו במאמציה למען יהודי אירופה.
הביקור הראשון אצל מורגנטאו, המתואר שם, היה בעניין יהודים בעלי ניירות דרום-אמריקניים שהוחזקו במחנה ויטל בצרפת. היתה סכנה שהגרמנים יחדלו להכיר בניירות, שלרוב לא היו מוסמכים, וירצחו את בעליהם. "ועד ההצלה" ביקש ממורגנטאו לפעול אצל שלטונות ארצות הברית לעשות למען הצלתם.
בספר נאמר כי הרב אברהם קלמנוביץ – מראשי ישיבת מיר – היה דובר המשלחת למרות שהאנגלית שלו היתה רצוצה. הרב אהרן קוטלר, ראש הוועד, לא ידע אנגלית.
הביקור האחד של ראשי הוועד מתואר על פי זכרונותיה של הגב' הנרייטה קלוץ, שבמשך שנים רבות היהת מזכירתו של מורגנטאו. לפני שאביא דבריה, אעיר כי במקום אחד בספר מסופר עליה כי היא גודלה על ידי אם שהיתה מקפידה מאוד בשמירת המצוות. במקום אחר מודגש כי הנרייטה קלוץ היתה יהודיה מסורה מאוד לעמה.
הנה דברי הגב' קלוץ:
היה זה בזמן שהוקפאו כל קרנות מטבע זר. כמה רבנים באו אל מורגנטאו. הם אמרו שרצונם להוציא מפולין רבנים אחדים, חשובים עד מאוד, וביקשו שישחררו כספים לשם מטרה זו. רבנים הם בדרך כלל קטני קומה, אך הרב קלמנוביץ היה איש גבוה מאוד. הוא היה האיש היפה ביותר שראיתי אי-פעם. שם לא ידעו שאני יהודיה, שאני מדברת שפתם ומבינה שיחותיהם בינם לבין עצמם. רב אחד תירגם את דבריו של הרב קלמנוביץ, הרב קלמנוביץ חזר ואמר למתרגם ביידיש: "לחץ עליו, הוא נראה אדם שאפשר 'לטפל' בו".
מורגנטאו אמר: "ובכן אדונים, עלי לעיין היטב בדבר ולדון עליו עם הצוות של משרדי".
העיר קלמנוביץ למתרגם: "כשאתה שומע המלים: 'צריך לעיין בדבר', תוכל כבר לשכוח על כל העניין, הוא לא יעשה כלום!".
באותו רגע צנח הרב קלמנוביץ לרצפה והתעלף. מורגנטאו היה איש רגיש מאוד, הוא נחרד, היו מאחורי שולחנו המון כפתורים עליהם היה לוחץ כשרצה להזמין אליו פקיד זה או אחר או את אנשי שירות הבטחון, הוא לחץ על כל הכפתורים בבת אחת. הגיעו אנשי שירות הבטחון על נשקם. קמה מהומה, לרגע חשבתי כי גם מורגנטאו יתעלף. הגיעו אחות ורופא, מורגנטאו אמר אלי: הנרייטה, הוציאי את הרב דרך כניסתי הפרטית והביאי אותו במכוניתי חזרה למלונו".
הרב קלמנוביץ דיבר ביידיש למתרגמו. הוא אמר לו: "נו, האם היתה בכייתי כהוגן?". הרב המתרגם השיב: "זייער גוט, זייער גוט" (טוב מאוד, טוב מאוד), נפשי כמעט פרחה שמעי את הדברים האלה. לא סיפרתי זאת למורגנטאו. אם הייתי מוסרת לו על כך, לא היה נותן שוב לשום רב להיכנס ללשכתו. הרי אני יהודיה! מטרתם של הרבנים – היתה מוצדקת. הרב לא היה רמאי. לא רצה כסף בשביל עצמו. לא אמרתי דבר. לא הייתי נראית כיהודיה, הייתי צעירה ובלונדינית מאוד, והם לא ידעו שאני יהודיה, לכן לא אמרתי להם דבר… בסופו של דבר סידר מורגנטאו את שיחרור הכספים [רק אחרי המלחמה גילתה המזכירה למורגנטאו את האמת על "צניחתו לרצפה" של הרב קלמנוביץ].
ג
עלי להעיר כי התיאורים הנ"ל של ביקורי ראשי "ועד ההצלה" אצל מורגנטאו אינם תואמים וחופפים את הדברים המסופרים בביאוגרפיה של ר' יצחק (אירווינג) ביונים, שהיה מראשי הוועד. הספר על ביונים, שנכתב על ידי בנו עמוס, הופיע לפני כמה שנים בניו-יורק.
בקשר לפגישה בעניין היהודים שהחזיקו בניירות דרום-אמריקניים מסופר בספר זה כי ביונים, הרב אהרון קוטלר והרב אברהם קלמנוביץ ביקרו אצל מורגנטאו. הלה היה אדיב מאוד, אך אמר לרבנים כי עליו ללכת לרופאו ואחר מכן עליו לטוס לאיזה מקום, הוא לא יכול לעשות דבר ואין לו זמן.
בשעה שביונים ניסה לדבר על לבו של מורגנטאו, לא היה יכול הרב קלמנוביץ לכלוא את רגשותיו, הוא הלך אנה ואנה ורטן כי נפשות מופקרות למות. לבסוף, צנח על השטיח, כששפתותיו רועדות וצבע-עורו הפך אפור.
מורגנטאו מיהר וכרע לידו.
"רבי, אל נא תמות", אמר אליו כשהוא מחזיק בידו. "אל נא תמות. אני מוכן לעשות הכל למענך".
הרב קלמנוביץ פקח את עיניו.
"אל נא תדבר", נחפז מורגנטאו לומר לו. "תן לי להביא לך קצת מים".
מורגנטאו התרגש כל כך שביטל את ביקורו אצל רופאו ודחה את הטיסה. במשך ארבע שעות – ללא הפסקה – עמד בקשר עם משרד המדינה ועם סוכנויות שונות כדי להבטיח שהשלטונות הדרום-אמריקניים יכירו בניירות שבידי היהודים.
על ביקור הרבנים אצל מורגנטאו בקשר לשחרור כספים – לא למען הצלת רבנים מפולין, אלא לשם המשא-ומתן עם הימלר בחודשים האחרונים של המלחמה – מסופר בספרו על ביונים:
ביונים היה דובר המשלחת. עמו היו הרב אהרון קוטלר והרב א. קלמנוביץ. כאשר שטח לפני מורגנטאו את בקשתו, השיב הלה כפי שהיו יכולים לדעת מראש: "מה! דמי פדיון (לשלם לגרמנים)!" ביונים לא היה צריך לתרגם לרבנים את תשובת מורגנטאו. הם הבינו אותה מעצמם מאופן דיבורו ומהבעת פניו של שר האוצר. הרב קוטלר לא היה יכול להתאפק ואמר בהתרגשות לביונים, כשהוא מראה באצבעו על מורגנטאו: "הגד לו אם הוא אינו יכול להציל יהודים-אחים בשעה זו, אז הוא איננו שווה כלום. גם משרתו איננה שווה דבר. חיי יהודי אחד שווים יותר מכל המשרות בוואשינגטון".
מורגנטאו לא הבין את דבריו של הרב קוטלר, אך הוא הבחין בסערת-הלב שהולידתם, הוא ביקש מביונים לתרגמם.
ביונים לא מסר הדברים כצורתם. אלא ריכך ושינה אותם. מורגנטאו נשם לרווחה. ברם הרב קוטלר הרגיש כי דבריו לא נמסרו כהוגן והוא צווח ביידיש: "לא! לא! הגד לו בדיוק מה שאמרתי".
ביונים תירגם את דבריו של הרב קוטלר כשעיניו נתונות בפניו של מורגנטאו: "הרב קוטלר סבור, כי אינך מוכן לעזור לנו מפני שאתה מפחד שתאבד את משרתך בממשלה. הוא רוצה שתדע כי חיי יהודי אחד שווים יותר מכל משרה".
מורגנטאו הסתכל בעיניו הבוערות של הרב קוטלר, בפניו המביעות צער של הרב קלמנוביץ ובעמידתו האיתנה, אך השקטה, של ביונים. הוא הניח ראשו על שולחנו. עברו רגעים מספר בדומיה. ביונים התחיל לחשוש לבריאותו של מורגנטאו. סוף, סוף, הרים הלה את ראשו והתייצב לפני הרב קוטלר. הוא הביט בפני הרב וביקש מביונים שיתרגם את דבריו: "אמור לרב שאני יהודי", אמר בהתרגשות, "והנני מוכן לתת את נפשי – לא רק את משרתי – למען עמי!"
עד כאן מדברי הביאוגרפיה של ביונים.
(דרך אגב: שמעתי סיפור השיחה הנ"ל מפי מר יצחק ביונים המנוח עצמו – ט.פ.).
ד
אוסיף כאן כמה מלים על הנרי מורגנטאו השלישי, מחבר הספר על משפחת מורגנטאו, הוא כותב בספרו שחציים של נכדיו של סבו (מורגנטאו האב, שהיה שגריר ארצות הברית בטורקיה) נישאו לנוצרים. חציים האחר התחתנו עם יהודים מתבוללים (יוצא מן הכלל היה בעלה של הסופרת והחוקרת ברברה טוכמן שהזדהה עם העם היהודי ונהיה יותר ויותר מסורתי). הוא עצמו – הנרי מורגנטאו השלישי – נשא לאשה בת של יהודים שומרי תורה ומצוות מגליציה, שהתגוררו בווינה ובאו לארצות הברית כפליטים.
הוא מספר שנישואיו נערכו כדת וכדין. "היה זה טקס יפה. קצר ופשוט" בקושי למד על פה את המלים העבריות שהיה עליו לומר. לו ולאשתו שלושה ילדים, היודעים יותר על יהדות "משלמד הוא ומשלמדו הוריו על דתם".
מאת: טוביה פרשל