היו קהילות בישראל שקבעו קופות צדקה בשערי בתי כנסיותיהם או ליד הכניסות אל אולמי התפילה, כדי שהמתפלל ישלשל לתוכן פרוטותיו לפני שהוא מתחיל להתפלל. במחקרו מספר לנו פרופ' שפרבר על בתי כנסיות כאלה ועל קופות הצדקה שלהם
נכתב בתלמוד (בבא בתרא י, א): רבי אלעזר היה נותן פרוטה לעני ולאחר מכן היה מתפלל. אמר: כתוב "אני בצדק אחזה פניך" (תהלים יז, טו). "מתן צדקה בבית הכנסת לפני התפילה" הוא אחד הפרקים בכרך החדש של "מנהגי ישראל – מקורות ותולדות", השביעי בסידרה, לדניאל שפרבר, שיצא לאחרונה במוסד הרב קוק.
שפרבר מביא דברי גדולים בשבח מתן צדקה לפני התפילה: "טוב ליתן פרוטה לעני קודם כל תפילה", נפסק בשולחן ערוך. רבי אברהם הלוי הורוויץ, אביו של השל"ה, כותב בצוואתו "יש נוחלין":
"וטוב שתתנו צדקה מה בכל יום במתן בסתר, כשתכנסו בבית הכנסת להתפלל". רבי ד.ה. קיידנובר כותב ב"קב הישר": "ובהיות כי הצדקה היא תבלין לכל התפילות, כמו שהתבלין הוא טוב לכל מאכל, להמתיק את המאכל, כך הצדקה היא טוב קודם התפילה". ועוד. אמנם היו קהילות בישראל שקבעו קופות צדקה בשערי בתי כנסיותיהם או ליד הכניסות אל אולמי התפילה, כדי שהמתפלל ישלשל לתוכן פרוטותיו לפני שהוא מתחיל להתפלל.
במחקרו הנ"ל (המקושט בצילומים) מספר לנו שפרבר על בתי כנסיות כאלה ועל קופות הצדקה שלהם.
הוא כותב על בית הכנסת של עץ בפשדבורז, דרומית לווארשה, על בית הכנסת הישן בקראקא, (קרקוב) על בית הכנסת של הרמ"א בקראקא, ועל בית הכנסת בלוטומירסק, אף הוא בפולין. הוא גם מביא מדברי ר' יוזפא שמש כי בכניסות אל בתי הכנסת של הגברים והנשים בוורמיישא היו קבועות קופות צדקה. תיבת צדקה נמצאה ליד כניסתו של בית הכנסת שברוטנבורג. ה. וולאבקובה מספרת בחוברתה על המוזיאון היהודי בפראג (אנגלית, פראג 1948) – שפרבר מזכיר חוברת זו – כי קופת צדקה סאבן היתה קבועה בקיר ליד הכניסה אל אולם התפילה של בית הכנסת "קלויז" בפראג.
שפרבר מסיים את מחקרו במלים אלה: "לבסוף נעיר כי נוהג זה של קביעות תיבת צדקה ליד כניסת בית הכנסת לא היה קיים אך ורק במזרח [ובמרכז] אירופה, כי מצאנו קופסה כזאת מיוחדת שהיתה בכניסה לבית הכנסת "מתיר אסורים" שבפירנצי, איטליה. שם אמנם ישנן שבע תיבות: לבדק הבית, מושב זקנים, צדקה, מאור, בית חולים, ירושלים ור' מאיר בעל הנס. הקופסה היא מן המאה הי"ז, ואולי הכתובות "מושב זקנים" ו"בית חולים" חדשות הן, מן המאה הי"ט, ובאו להחליף השמות המקוריים. אכן כאן פרנסי בית הכנסת הגדילו לעשות למען כל הצרכים של הקהילה".
יורשה לנו להוסיף כי בכניסה של בית הכנסת שבקאוואיון בדרום-מזרח צרפת קבועות שש תיבות צדקה. עדת היהודים המקומית הייתה אחת מן "ארבע הקהילות הקדושות" בחבל ארץ שבמשך כמה מאות שנים, עד סוף המאה השמונה-עשרה, שלט בו האפיפיור. לקהילות אלה היה נוסח תפילה מיוחד. הכסף שנאסף בתיבות היה מיועד כפי שכתוב עליהן בעברית לעניים, ל"מטהרים" (אנשי החברה קדישא), לירושלים, לחברון, לצפת ולטבריא. בית הכנסת מתואר בחוברת בצרפתית על ידי א. דימולין (פאריס, 1970).
ושתי הערות נוספות:
- בקשר לבית הכנסת בקראקא: בספר "נוהג כצאן יוסף" לרבי יוסף יוזפא קאשמן סג"ל הלכות פסוקי דזמרה, סעיף י"א, מובא: "בק"ק קראקא, בב"ה החדשה שבנה מהר"ם איסרלס ז"ל, היתה קלפי אחת קבוע בחומה במקום שהיה עומד שם הגאון הנ"ל ז"ל ששם היה נותן צדקה בשעה שהיה אומר 'ויברך דוד', והוא ע"פ כתבי האר"י ז"ל". אין זו הקופה עליה כותב דניאל שפרבר, שכאמור היתה קבועה סמוך לכניסה, ואפשר לראותה עוד היום.
- אפשר שגם בבית הכנסת העתיק שבהורדנה היו קבועות קופות הצדקה ליד הכניסה. שמעון אליעזר פרידשטיין מספר בספרו "עיר גבורים" על הורדנה וגדוליה (ווילנא, תר"מ) כי על קופות הצדקה בבית בכנסת היה כתוב "מתן בסתר יכפה אף" (משלי כא, יד). סופי התיבות של הפסוק (נ, ר, ה, פ) היו מסומנים כדי לרמז כי בית הכנסת נוסד בשנת של"ה. אם שנת יסודו היתה רשומה על קופות הצדקה יש להניח כי הקופות היו חלק מן הבנין, כלומר היו קבועות בקירות. אולי היו קבועות בקיר ליד הכניסה.
הצופה
כ"ז מרחשון תשס"ד