א.
"מאורות הדף היומי" הוא עלון שבועי ללומדי "הדף היומי" המוצא לאור בבני ברק. מובאים בו פסקים והלכות שיש בהם מענייני הדף וסיפורים על גדולי ישראל.
מונח לפנינו גליון שיצא כאשר לומדי הדף עסקו בדפים נ"ב-נ"ח של מסכת כתובות.
בקשר לדברי הגמרא "אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהם" מובא המסופר על שבייתו של המהר"ם מרוטנבורג: "תלמידו הרא"ש ובית ישראל רצו לפדות את גדול הדור בכסף והגיעו להסכמה עם המושל על גובה הסכום, אולם המהר"ם מרוטנבורג סירב שיפדוהו, והורה לתלמידו הגדול להמנע מכך, מאחר וחשש שדבר זה יביא לפירצה והגויים יוסיפו לשבות רבנים בראותם שהם מרויחים מכך. ואכן את חייו הקדושים בילה שנים רבות בכלא… לאחר שנים ארוכות של שבי חלה, ורק מספר שנים אחר מותו הצליחו לשחד את המושל בכסף ושלמונים והביאוהו לקבורה כראוי".
דברים אלה מיוסדים כנראה על שמועה הנמסרת על ידי הרש"ל ב"ים של שלמה" לגיטין (פרק ד'): "שמעתי על מהר"ם מרוטנבורג ז"ל שהיה תפוס במגדל אנזיסהיים כמה שנים והשר תבע מן הקהילות סך גדול והקהילות היו רוצים לפדותו ולא הניח כי אמר אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם" (עיין שם).
ברם כבר העירו כי מדברי רבי יהודה בן הרא"ש בצוואתו יוצא כי המהר"ם מרוטנבורג כן הסכים שיפדו אותו, אלא עד שגבו את הכסף מן הקהילות נפטר בתפיסה.
וז"ל רבי יהודה בן הרא"ש: "וסיבה ליציאת א"א (אדוני אבי) ז"ל היתה מפני תפישת הר' מאיר מרוטנבורג שתפשו הא' המושל והקהילות של אשכנז פדאוהו בממון רב, והמושל לא רצה ליקח ערב רק לא"א ז"ל, והוצרך ליכנס ערב בממון רב, וקודם שנחלק הממון על הקהילות נפטר הר' מאיר בתפישה, והמושל העליל על א"א ז"ל, באמרו כי מאחר שנפטר בתפישה קודם שפטרו מן המאסר, שבאחריותו נפטר, והקהילות והוא שיהיו פורעין הממון ונשמט מלפניו והלך לעיר אחרת ומפני יראתו מן המלכות יצא מאשכנז".
יש חוקרים שאינם רוצים לדחות שמועה אחת מפני השנייה אלא מפשרים ביניהן, וכך היה אולי מהלך הדברים לפי פרופ' א.א. אורבך בספרו על בעלי התוספות:
"הקהילות פתחו במשא ומתן ממושך והמהר"ם מנען מלהתחייב לסכומים גדולים, וכשהגיעו כעבור שנים לידי הסכם על גובה הסכום, ביקש המלך ערבון מהרא"ש… אבל בינתים נפטר המהר"ם והדיון נמשך על שחרור גופתו ומסירתה לקבר ישראל".
ב.
באותו גליון של "מאורות הדף היומי" נמסר סיפור על המהר"ל מפראג.
באחת מפגישותיו של המהר"ל עם המלך שוחתו על הפסוק "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א ב, ט). הרב הסביר למלך שהקב"ה שומר את האנשים הנזהרים בקיום התורה והמצוות ומצילם מכל מכשול של עבירה. המלך לא האמין לדבריו. סמוך לסיום השיחה הזמין המלך את המהר"ל לחגיגת יובל הנערכת לכבודו. המהר"ל אמר שהוא מעדיף לא לבוא עקב בעיות של כשרות. השיב לו המלך: "חשבתי על כך, אחד הטבחים המשרתים בארמוני יעביר לביתו של הרב את התפריט ובני ביתו יכינו מנה בודדת שתובא עם הרב ומשרתו. אף את הכלים בהם יוגש אוכל הרב אצוה להביא אל בית הרב על מנת שיכשירו אותם".
וכך היה. הרב השתתף בחגיגה לכבוד המלך. בתחילת הסעודה עזב הרב את מקומו ליד השולחן כדי ליטול את ידיו. והנה כשהתכונן לאכול מנתו נזכר כי עזב את מקומו ליטול ידים והמנה על השולחן היתה בבחינת "בשר שנתעלם מן העין". המהר"ל הירהר בדבר והחליט לא לאכול את המנה. כאשר הבחין המלך בכך שאינו אוכל שאל על כך את המהר"ל. השיב לו, כי לא יוכל לאכול המנה כי יש חשש שאולי החליפו את המנה כאשר עזב את השולחן. המלך הרגיעו. "אני ישבתי כל הזמן ליד השולחן. אין לו לחשוש כי החליפו המנה". אך המהר"ל טען כי אסור לו לאכול את המנה. לבסוף הודה המלך כי הוא בעצמו ציווה להחליף המנה באחרת שביטתו אותה במטבח של הארמון בשומן של חזיר. הוא עשה זאת כדי להיווכח אם אמנם ייאמנו דברי הרב באחת השיחות עמו, כי אלוקים שומר את הזהירים במצוותיו מלהיכשל בעבירות. "במעשיך הוכחת שאמנם אלוקיך שומר עליך לבל תכשל בדבר האסור לך", אמר המלך לרב.
רבי דוד גאנז, בן דורו של המהר"ל במפראג, מוסר בספרו "צמח דוד" על פגישה של המהר"ל עם הקיסר רודולף:
"אדונינו הקיסר הישר המאור הגדול המהולל רודולפוס יר"ה ברוב חסדו ואמיתו שלח וקרא אליו את הגאון מהר"ר ליווא בר בצלאל וקיבלו בסבר פנים יפות ושוחקות, ודיבר עמו פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו. ומהות ואיכות הדברים סתומים חתומים ונעלמים הם, והיה זה פה ק"ק פראג, ביום א' ג' אדר שנ"ב".
ב"המגיד" (כ"ד אדר ב' תרל"ב) נתפרסמה רשימה שנכתבה בשעתה על ידי הרב ר' יצחק ב"ר שמשון כ"ץ, חתנו של המהר"ל, בה הוא מוסר כי הוא נלווה למהר"ל כאשר הלה הלך לפגישה עם הקיסר.
דברי בעל "צמח דוד" והרב רבי יצחק כ"ץ, שנרשמו סמוך להתרחשות, מספרים לנו על סנסציה, על אירוע חד-פעמי, על פגישה יחידה של הרב עם המלך, ואילו לפי הסיפור שנמסר ב"מאורות הדף היומי" נפגש הרב עם המלך לכל הפחות כמה פעמים. אין זה אלא שהסיפור הוא יצירת-עם מאוחרת, אגדה נוספת על האגדות הרבות המסופרות על המהר"ל.
דרך אגב, הקיסר שמלך בימי המהר"ל היה שמו רודולף. בסיפור הנ"ל הוא נקרא פרידריך!
סברות והשערות שונות התהלכו על שיחתו, אשר תוכנה לא נודע של המהר"ל עם הקיסר רודולף ואלה הולידו סיפורים חדשים על פגישות של הרב עם המלך ועם שרים. הנה נוסח אחר של הסיפור המובא ב"מאורות הדף היומי". הוא נמסר בספרו של פ. טיברגר על המהר"ל. טיברגר כותב כי הוא שמע את האגדה בבית הוריו.
כל אימת שהמהר"ל הוזמן לאכול עם הקיסר היה מביא עמו, מטעמי כשרות, את האוכל שלו וגם כלים. הקיסר הבחין כי האוכל של הרב מבושל תמיד באותו אופן. פעם חשב לבחון את הרב. הוא ציווה לטבח להכין את האוכל בשביל הסעודה הבאה באותו אופן שהרב מכין את האוכל שהוא מביא עמו. כאשר התחילו לאכול קם הקיסר ממקומו וביקש את הרב להיכנס עמו לחדר הסמוך, כי הוא רוצה להראות לו כלי חדש. כאשר יצאו אל החדר הסמוך, הוחלף – על פי הידברות קודמת – אוכלו של הרב באוכל שהוכן במטבח של הקיסר. לאחר שחזרו אל השולחן, לא נגע שוב הרב באוכל שלפניו. כאשר נשאל על כך על ידי הקיסר השיב, כי הרבנים אסרו לאכול מן האוכל אחרי שעזבו את השולחן (כלומר השאירו את האוכל בלי פיקוח). הקיסר הודה שהחליף את האוכל ושיבח את חכמת חוקי הרבנים.