ר' שמואל הכהן וויינגרטן ז"ל היה חוקר וסופר רבני ידוע שכתב בארבע שפות: עברית, יידיש, הונגרית וגרמנית. גדל בהונגריה, שם היה פעיל במזרחי, התיישב בירושלים בשנת 1929. עבד בבנק, והקדיש את זמנו הפנוי ללימוד, מחקר וכתיבה. פרסומיו הרבים כללו: תולדות הקהילות היהודיות של פרשבורג ומונקאץ'; הרב משה סופר ותלמידיו ויחסם לארץ ישראל; וישיבות הונגריה.
בשנות ה-50 נבחר ליו"ר המועצה הדתית בירושלים. הוא נפטר בשנת 1987 בגיל 88.
הכרתי אותו היטב, ובכל פעם שנפגשנו עסקנו בשיחות ארוכות. אני רושם כאן סיפור על יצחק בן צבי הנשיא השני של ישראל ששמעתי מוויינגרטן.
מדי שבת בבוקר נהג בן צבי להשתתף בשיעור תלמוד, שנערך בבית פרטי ברחביה, ירושלים, לא רחוק ממעונו. בוקר שבת אחד, כשחזר משיעור התלמוד, נושא את הגמרא שלו, ניגש אליו תייר שלא זיהה אותו. האיש ביקש מבן צבי הכוונה. הנשיא עצר והסביר לאיש בפירוט רב כיצד להגיע לרחוב עליו שאל. עוברי אורח עצרו כדי לצפות במקום. לאחר שקיבל את המידע הרצוי הודה האיש לנשיא ועזב. כשהביט סביבו, הבחין שאנשים בהו בו. בבירור על כך, נאמר לו כי האיש שביקש את מידע הרחוב הוא לא אחר מאשר נשיא ישראל. הוא רץ מיד בחזרה לנשיא והתנצל מאוד על אי הנוחות שגרם לו.
"אין על מה להתנצל", הסביר הנשיא. "נבחרתי לנשיא המדינה. המשימה שלי היא להדריך את האנשים להראות להם את הדרך. בדיוק עשיתי את זה בשבילך".
עוד סיפר הרב ויינגרטן שפעם, כשביקר את בן צבי בביתו, מצא אותו ואת אביו – צבי שמשי (שימשילוביץ) – מניחים תפילין. שנים רבות לאחר ששמעתי זאת מהרב ויינגרטן, קראתי את הדברים הבאים ב"עקבות על חולות הזמן", שחיבר ברנרד חומה, רופא לונדוני ידוע ומנהיג קהילתי. חומה מספר כי בקיץ 1948 ביקר בישראל. הוא שהה בפנסיון בשם מלון אמריקאי שנוהל על ידי גברת אמריקאית אדיבה ובעלת יכולת.
"יום אחד, כשחזרתי לארוחת הערב, נאמר לי שכיון שצריכים לארח כמה אורחים מיוחדים שהשתתפו בכנס חשוב, אצטרך לחלוק את החדר שלי עם אדם אחר, ואצטרך לישון על הרצפה ", כותבת הומה. "מחיתי וסירבתי לישון על הרצפה, כך שהמגיע החדש התבקש לעשות זאת. לא ידעתי מי זה האיש הזה, אבל נודע לי לאחר מכן, שהוא לא אחר מאשר יצחק בן צבי, שיהפוך לימים האיש הזה, הנשיא השני של מדינת ישראל.
אני יכול רק לרשום שהוא קיבל את המצב מבחינה פילוסופית וישן על הרצפה בזמן שאני מעסיק את המיטה. בבוקר קם מוקדם, הניח תפילין, קרא את תפילת שחרית ואחר כך יצא בשקט.
