כתב ריב"ל בספרו "בית יהודה" (שער ט', פרק ק"מ): אמרו עליו על ר' יעקב זה – רבי יעקב פולק מאבות התורה שבפולין לו מייחסים המצאת פלפול החילוקים – או על רב אחד מתלמידיו, שהיה גם כן ראש ישיבה. פעם עקרו בני הישיבה כמה דפין מהמסכת שלמד בה הרב עמהם והוא לא הרגיש בחסרון הדפין והפסק הענין והלשון. הוא התחיל בדף שאחריו וחיבור בלולאות פלפולו וחריפותו את שני העניינים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
ושוב מסופר מעין זה על חריף ידוע, אשר חי כשלוש מאות שנה אחרי ר' יעקב פולק: רבי אריה ליב צינץ, שקראו לו רבי ליבוש חריף, הוא היה רב בפלונסק. משם עבר לפראגה, פרברה של וארשה, ומשם לווארשה גופה.
מובא בספר "מאיר עיני הגולה", תולדות הרי"ם מגור: "מסופר כי פעם אחת בלימוד השיעור היה חסר דף אחד בכרך הגמרא שלמד בו הגאון ר' אריה ליב צינץ, והוא למד כסדר בלי הפסק וברוב חריפותו שילב הענינים יחד".1
נמסר כי בעל "חידושי הרי"ם" "אשר, אחרי שהתיישב בוארשה, היה הולך לשמוע שיעוריו של הגאון רבי אריה ליב צינץ, פסק מללמוד אצלו אחרי מעשה זה. ושוב מסופר כזה על בעל "חידושי הרי"ם" עצמו.
כותב יצחק רפאל מחיבורו "ממעיינות הפולקלור החסידי":
"שמעו המתנגדים כי גם רבם של חסידים, בעל "חידושי הרי"ם", גדול בתורה הוא. לא נטו להאמין בכך ושלחו שניים מחבריהם שיבחנוהו. לקחו גמרא, הוציאו שני דפים בתוכה ושאלו את הצדיק פירוש הגמרא. עיין הצדיק והסביר הגמרא בפלפול חריף. אמרו המתנגדים: רבנו היה אומר אחרת. עיין הצדיק שוב ואמר פלפול חריף יותר. שמעו המתנגדים ונהנו, אבל רבנו – אמרו – היה אומר אחרת. ביקש בעל "חידושי הרי"ם" שהות יותר, עיין והתעמק והסביר את הגמרא בפלפול חריף ביותר. התפעלו המתנגדים מרוב חריפותו, אבל בכל זאת – אמרו – היה רבנו אומר אחרת. וכיצד – שואל הצדיק – היה אומר? היא היה אומר שחסרים כאן שני דפים…".
***
כמעט כל גדולי החסידות השתתפו בחתונה הגדולה באוסטיליה, בתוכם רבי ישראל מרוז'ין, שהיה אז צעיר מאוד, בן שבע-עשרה. קרה שנפלה חגורתו לארץ. התכופף רבי אברהם יהושע השיל, הרב מאפטא, זקן בן שבעים, והרים את החגורה. חגר בה את רבי ישראל ואמר: מן השמים כיבדו אותי במצוות גלילת ספר תורה. (ראה הרב מתתיהו יחזקאל גוטמן "מגוברי החסידות", ירושלים, תשי"ג, עמ' קצ"ח).
מעין זה מספרים על האדמו"ר רבי יחיאל מאלכסנדר ועל רבי חיים אלעזר ואקס, בעל "נפש חיה".
כותב ר' ישראל יהושע אייבשיץ, איש "זכור" ומסופרי "הצופה", בקונטרסו "תולדות נפש חיה" המצורף לספר "שם ושארית לנפש חיה", כולל שו"ת, חדו"ת ודרשות (ירושלים תשכ"א, עמ' 55) כי בלמדו באלכסנדר שמע מחסידים שפעם בהיות ה"נפש חיה" באלכסנדר הותר אבנט המשי שלו ונפל לארץ. התכופף הצדיק, הרים את האבנט וחגרו סביב מתניו של ה"נפש חיה" כשהוא ממלמל: הנני גולל ספר תורה.
הצופה
ג' מרחשון תשנג
1 יצחק אלפסי בספרו "גור" (עמ' 29) מוסר אותו סיפור בסגנון שהוא מסופר על רבי יעקב פולק ב"בית יהודה" לריב"ל: "פעם ניסו תלמידיו (של רבי ליבוש חריף) לבחון את חריפותו של רבם. קרעו דף ממסכתו של רבם והוא, בחריפותו, לא הבחין בכך, קישר את הענינים שבין הדפים שאצלו ולא הרגיש בחסרון הדף."