ספורי חסידים, תקנ"ז ספורים מכונסים מפי ספרים ומפי סופרים ומסודרים לפרשת השבוע על ידי הרב שלמה יוסך זוין – הוצאת ספרים אברהם ציוני ת"א תשמה
"רחם עלי… ועזרני לידע ולהבחין על מי לספר ואיך לספר באופן שאזכה לספר על צדיקים אמתים הגדולים במעלה, אשר הספור. והדבור עליהם יהיה לי כוח לטהר מחשבתי".
(מתפילת חסידי ברסלב לזכות לספר ספורי צדיקים)
ספורי חסידים לא מעור אחד הם. הרבה פנים להם. מהם ספורים על ממעלים צדיקים, הושטתם עזרה ונחומים לנדכאים והלכאים, בדרך הטבע או בדרכים המופלאות המיוחדות להם, מהם המתארים התנהגותם והליכותיהם, התקדשותם וההרותם ומהם המיסרים שיחותיהם המלאות חכמת חיים ובינת זקנים. הצד השווה שבכולם שהם באים להעמיק את האמונה ולשמש מעין תקוה ומקור עדוד לאדם במאבקו בעולם מלא פתויים ומכשולים.
ספור מעשי צדיקים פולחן הוא בחסידות מגדולי מצותיה. בבחינת "שקולה מצוה זו כנגד הרבה מצוות". הפליגו והפליאו גדולי החסידות בשבחה. "כל מי שמספר בשבחן של צדיקים כאילו עוסק במעשה מרכבה" נמסר בשם הבעל שם טוב. ורבי נחמן מברסלב היה אומר: "על ידי סיפורי מעשים מושכים אורו של משיח בעולם ודוחים הרבה מן החושך".
וכשם שהרבה פנים לספורים כן משמעות הספור היחידי עצמו מתחלקת למובנים שונים וכל חסיד טועם בו לפי מדרגת נשמתו ונטית ריחו.
"הרב הקדוש ר' משה לייב מסאסוב תיו, והוא היה "עומד" מצד שניהם, ושמח מאד בהכנסת הכלה לחופה בכלי זמר. ואמר אז הרב הקדוש לעומדים סביביו:
-מי יתן, כשיגיע יום פקודתי, יוליכני בניגון הזה לבית מועד לכל חי.
עברו הרבה שנים מאותו זמן, והדבר נשכח לגמרי.
ויהי בבוא יום פטירתו, ביום ך' שבט שנת תקס"ז, נסעו מנגנים עם כלי זמר שלהם לעיר ברודי לאיזו חתונה. פתאום התחילו הסוסים לרוץ עם העגלה, יעלו הרים ירדו בקעות, ולא היה אפשר בשום אופן לעכבם ממרוצם, עד שבאו סמוך לבית עלמין ועמדו הסוסים. ראו המנגנים עם רב מישראל, והבינו שיש לויה של אדם חשוב, ושאלו: איזו לויה היא זו, ומי הוא הנפטר? השיבו להם, שנפטר הרב הקדוש הרמ"ל ז"ל. מתוך הדברים נזכרו המנגנים בדברים ששמעו מפי קדשו באותה חתונת עניים. ונזכרו גם בניגון שהיו מזמרים אז, כי הם עצמם היו המנגנים גם באותה חתונה. השיבו בית דין לפסוק הדין, אם רשאים לנגן את הניגון כעת, מאחר שכך יצא מפי הרה"ק ז"ל. ציווה הבית דין לנגן, וכך עשו."
יש הרואה בספור זה כוח הצדיק שבטוי משאלתו פועל במרחק מקום וזמן ומי שיראה בו גם צדקותו – זכרון יום מתתו אתו בכל יום ובכל שעה ומי שנשמתו דבוקה בניגון יראה בו גדולתו, שבכוחו להנעים ולהמתיק אפילו מור המוות.
תקנ"ז ספורים חסידיים, לקוטים מפי סופרים וספרים, מן השמועה, מפי זקני חסידים ששמעום מאבותיהם או שהם עצמם היו "באותו מעמד" ועיניהם ראו ולא זר, ומן הכתוב, ממובאים בעשרות ספרים ידועים ובלתי-ידועים, אסף הרב ש. י. זוין לספרו החדש "ספורי חסידים". המחבר עורכה הראשי של "האנציקלופדיה התלמודית" ומחברם של ספרי הסבר בהלכה "אישים ושיטות" "חגים ומועדים" ואחרים שמהלכים להם בחוגים רחבים של הצבור. אף על זה שאיננו נמצא תמיד אצל הספר התורני, סדר את ספוריו הסובבים על למעלה ממאתים מגדולי החסידות פי פרשיות השבוע כשהם צמודים לפסוקיהן שבעניניהם הם דנים או אותם הם מפרשים.
הספורים מובאיב בצביונם וסגנונם המקורי כשעם "נתינתם" בראשונה. המסדר שהקדים לספרו מבוא על הספור החסידי ומהותו לא סדר ולא תקן אותם "לפי רוח הזמן". והוא הטיב לעשות בכך. כי הסיפור החסידי, כוונתו כאן לספור על מפעלות צדיקים ולא לאמרותיהם ומשליהם שבהם רב היסוד של ההסתכלות הפסיכולוגית וחכמת נסיון חיים, יניקתו וחיותו מן המסתורין והאמונה התמימה. טבוע הוא בחותם המסתורין וחוט של אמונת תום משוך עליו, וכל הבא לעבד אותו, להתאימו למסגרת חדשה ועל ידי כך לערטל אותו, ולו במקצת, מאותם מסתורין ואמונה, בהם הוא אפוף כאילו נוטל את נשמתו.
הספר מיועד בעיקר לחוגים חסידים אך גם מי שתפלתם של חסידי ברסלב שציטטנו בראש הרשימה איננה שגורה בפיו ימצא בהם ענין. ספורים אלה אינם ספורים של יחידים כי אם ספוריהם של דורות, של אלפים ורבבות שבהם הפיגו צערם וסבלם ומחקו את דמעותיהם. ויש שאתה רואה דמעות דורות עדיין עומדות בין שורותיהם.
.
חרות
July 22, 1955