מסע בהודו
1.
מספרם הוא יותר ממאה אלף .שארית של קהל מאמינים גדול שפעם שלט בפרס ובמדינות שכנות והפיל חיתתו על עמים רבים ושונים. במאה השביעית כבשו הערבים את פרס. הכריחו את תושבי המדינה לקבל את האיסלם ורדפו באש ובחרב כל אלה שסירבו לקבלה. שרידים ברחו להודו ,ושם הם חיים זה מאות רבות של שנים על פי חוקי ונוהגי דתם.
מאמינים הם כי שתי להקות כוחות ,כוחות הרע וכוחות הטוב ,נאבקות על השלטון בעולם. סופם של כוחות הטוב לנצח, ועליהם לעזור לכוחות הטוב על ידי מחשבות, דיבורים ומעשים טובים.
מעריצים ועובדים הם את האש, שלדבריהם נמצאת היא בכל ומקיימת את הכל, והאש -האמת והצדק.
רובם חי בבומביי. מקדשים להם בעיר זו ובערים אחרות בהודו. בהם עובדים הם את אש הקודש הבוערת בתמידות. זר אסור לו ליקרב אל הקודש. עמדתי ליד שער המקדש, והכהן יצא אלי ועמו תבנית קטנה של המקדש, אשר על ידה הסביר לי את פולחנם. כשמחנכים אש קודש חדשה, מביאים אשים ממקומות שונים ,בתוכם אש מן השמים (אש של ברק) ואש מן אדירי הארץ (אש מבית מושל המדינה. )
באנגלית קוראים לעובדי האש אשר בהודו פרסיס Parsees ,על שם ארץ מוצאם. הם אנשים מוכשרים, ישרים ואוהבי דעת ושומרים בקפדנות על נקיון. רבות תרמו לגידולה ולהתפתחותה של בומביי. סוחרים ותעשיינים גדולים יצאו מהם ,ורבים מעשירי המדינה מהם הם. מצטיינים עשיריהם במעשי חסד ונדיבות לב לכל חלקי אוכלוסיית הארץ.
2.
אחת הפקידות באולם הקבלה של מלון "תאז' מאהאל" בבומביי נתנה לנו פתק. היה כתוב בו: "לזוג היהודי עם הבן חיפשה אתכם גברת נארימן ,מן המחלבה של הפרסיס. "
מחלבה זו שם דבר הוא בבומביי רבתי. הגד לנהג את השם והוא יביא אותך אל המחלבה מבלי לשאול את הכתובת. ימים אחדים אחרי שהגענו לבומביי ביקרנו במחלבה. ומעשה שהיה כך היה. התעניינו בבית הקפה אשר במלון על הכנת הלחם, כיצד הוא נאפה ואם מורחים אותו בשומן. אמר לנו אחד המלצרים "ודאי שאתם פרסיס. אם מקפידים אתם כל כך על האוכל ,כדאי לכם לגשת אל המחלבה של הפרסיס ולראות את מאכלי החלב שמוכרים שם."
מלון "תאז' מאהאל" הוא אחד מבתי המלון המפוארים ביותר בהודו. הוא מזיגה של נוחיות מודרנית, תוצרת טכנולוגיית המערב, והוד ומותרות נוסח שליטים לפנים של המזרח. הוא משמש אכסניה לאישים מפורסמים הבאים ממרחקים: מלכים, רוזנים, דיפלומטים, אנשי מדע ואמנות נודעים. מוצא אתה שם גם בעלי עסקים, ביניהם סוחרי אבנים טובות מאחינו הבאים להודו לקנות סחורה. טרקליניו הרחבים והמקושטים של המלון, הבארים המהודרים שלו ומסעדותיו האלגנטיות, הם גם מקום מיפגש לחברה הגבוהה של המדינה.
באחד הערבים, יום אחרי שביקרנו במחלבה של הפרסיס, עצר אותנו זוג הודי, לבוש אלגנטית, באחת החנויות אשר בגלריית בתי המסחר שבמלון". אתם ביקרתם אתמול במחלבה של הפרסיס", אמר אלינו האיש. "אני בעל המחלבה". הסברנו לו כי ככל יתר התיירים הוזהרנו להיות זהירים מאוד באוכל בהודו ,וכיהודים שומרי מצוה אסור לנו לאכול גם אותו אוכל שתיירים אחרים אפשר להם לאכול אותו. לכן עשינו דרכנו למחלבה שלו לראות אם נמצא שם דבר בשבילנו.
הואיל ודיברנו על מצוות הדת שלנו, התחלנו לשוחח גם על מצוות הדת שלהם, ובייחוד על האש הקדושה אשר במקדשיהם. היתה זו שיחה מיקרית וקצרה, ולא חשבתי עליה כלל ,עד למחרת בבוקר, כאשר הפקידה במלון מסרה לנו את הפתק.
רעייתי צילצלה לפי המספר שהיה נקוב בפתק. הגברת תאז נארימן היתה בצד השני של הקו. "שמחה אני מאד שקיבלתם את הפתק שלנו" ,אמרה. "אחרי שנפרדתם מאתנו, הצטערנו מאוד שלא שאלנו לשמכם. חיפשנו אתכם בכל המלון -אך לא מצאנו אתכם. כתבנו את הפתק אך לא היינו בטוחים כי יגיע אליכם ,הרי לא ידענו את שמכם, אמנם אחת הפקידות אמרה, כי סבורה היא שהיא יודעת למי אנו מתכוונים, וכך קיווינו לשמוע מכם.
"בעלי נוסע מחר לכמה ימים מחוץ לעיר למשק הבהמות שלנו"*,המשיכה האשה, "והוא מזמין את בעלך לבוא עמו. "
לא קיבלתי את ההזמנה -אך נדברנו לבקר אצל משפחת נארימן באותו לילה.
3.
הגענו למחלבה שעה קלה לפני שעמדה להיסגר. מר נאוואל נארימן הראה לנו את "עושר כבוד מלכותו" -המקררים ,המכשירים והמוצרים השונים של מחלבתו. המחלבה נוסדה על ידי אביו והוא קרא לה "המחלבה של הפרסיס", כי היה גאה על היותו עובד אש, בן דת הלוחמת בעד האור והטוב שבעולם. הסיסמא: האמת היא אור נדפסת על כל ניירותיה ואריזות מוצריה של המחלבה.
על המדרכה לפני המחלבה, וכן על קרקע מסדרוניה בפנים, היו ישנים עשרות נערים, והיינו צריכים לעשות בזהירות את דרכנו ביניהם. "הם המחלקים שלי" ,הסביר לנו בעל הבית" . בעוד כמה שעות ,הם משכימים קום כדי לחלק את החלב שלנו". מרוואן נארימן ,אחיו של מארחנו היה רכון ליד אחד השולחנות על פנקסי העסק של המחלבה. "לפני זמן מה ביקר אחי באמריקה ,כדי ללמוד את השיטות החדשות של המחלבות" ,סיפר לנו נאוואל נארימן". הוא התארח אצל אייב ומולי כהן ,הבעלים של טוין פיינס דיירי 'אשר בוינדזור ,בקנדה. "
לאחר שסיימנו את סיורנו ,עלינו לקומה הראשונה ,לדירה הנמצאת מעל המחלבה. "זאת היתה דירתם של הורי", הסביר לנו נארימן. בכיריים אשר במטבח היתה בוערת אש, היתה זו אש תמיד, הבוערת בבתיהם של כל הפרסיס האדוקים ביותר בדתם". אני לא כל כך אדוק כמו שהיה אבי ,אצלי בבית אין אש תמיד" ,אמר לנו נאוואל נארימן.
אמנם אין הוא אדוק כמו אביו ,אך הוא אדוק למדי. מול המחלבה נמצא מקדש של עובדי האש. כמה פעמים ביום יוצא נארימן את מחלבתו, עובר את הרחוב ומבקר במקדש. "אם יש לי זמן ,מתפלל אני שם, הוא מספר". כשאני עסוק מאוד ,אני שוהה שם רק כמה דקות. "
על הקיר של אחד החדרים תלויה תמונה של סרתוסטרא ,מיחסד דת עובדי האש. היו בדירה גם שני בזיכים של שמן, שבכל אחד דולק בתמידות נר לזכר ההורים הנפטרים.
מר נארימן הציג לפנינו את אחותו. אף היא ביקרה בארצות הברית. "היא התארחה אצל יהודים", הדגיש נארימן. ישבנו ושוחחנו. כעבור שעה קלה ,מודיע מארחנו" : דומני שרעייתי כבר מוכנה. בואו ,ניסע אל ביתנו. "
הוא נהג במכוניתו. בחוץ ירד גשם. בדרך הראה לנו מקדשי עובדי האש ומוסדות אחרים של בני עדתו. אחרי נסיעה של כחצי שעה הגענו לביתו. שומר שעמד ליד השער רץ לקראתנו, פתח את דלת המכונית ופרש עלינו מטריה ,להגן עלינו מפני הגשם.
4.
נכנסנו לדירה. בעוד רעייתי ובננו הצעיר מתיישבים בחדר האורחים, קורא לי בעל הבית לחדר סמוך. הוא מצביע על שולחן קטן העומד בפינה ועליו חפצי דת ואומר: "זה מקום התפילה שלי. כאן אני מתפלל בבוקר כשאני קם ובלילה לפני שאני עולה על המיטה. "
על אחד הקירות במסדרון תלויים ציורים, מעדי ידיו של בעל הבית כאשר היה עדיין צעיר, ולא היה נתון ראשו ורובו בעולם המסחר, כפי שהוא היום. הם ציורים של אישים שהיו פעילים בחיים הפוליטיים של המדינה לפני יותר מעשרים וחמש שנה, בימי הבריטים. הציורים חתומים על ידי האישים המצויירים בהם. ציור אחד מציג את גאנדי. בעל הבית סיפר לנו כיצד קיבל את חתימתו. עוד בטרם שטח לפני גאנדי את בקשתו, אמר לו הלה לשלשל מטבע לקערת העניים שהיתה מונחת לפניו תדיר. לאחר מכן שאל אותו גאנדי את מי צייר בתמונתו . "את הבן של האבא שלך" ,ענה נארימן. גאנדי נאות לחתום על הציור.
הבעל ובעלת הבית סיפרו לנו על חייהם, על ילדיהם ועל מצוות דתם. הוציאו אלבום המשפחה והסבירו כל צילום. הננו מצטלמים. בעל הבית מכין שני צילומים. אחד הוא נותן לנו". השני הוא בשבילנו ,זכר לביקורכם" ,הוא אומר. משוחחים על העם היהודי ועל ישראל. להפתעתי הרבה מגלה הגברת תאז ידיעה די גדולה בענייני עמנו.
אשה עדינה ואינטליגנטית כבת ארבעים. האנגלית שבפיה עשירה עד מאוד. האקצנט מוסיף חן מיוחד לשפתה. היא קראה הרבה, בקיאה בספרות האנגלית. קוראת את כתבי העת הגדולים היוצאים באנגליה ובארצות הברית ועוקבת בעירנות אחרי המתרחש בעולם המדיניות והחברה של המערב.
היא נולדה בנאגפור. כשהיתה ילדה לה מורה לפסנתר,הגברת ראובן. אמה אמרה לה :אל תתלוצץ על המורה שהיא קצת שונה מיתר ההודים -היא יהודיה.
כשגדלה פגשה עוד יהודים והחלה לקרוא וללמוד על היהודים. "התחלתי להרגיש קירבה אל העם היהודי" ,היא מספרת. "גורל העם היהודי דומה הוא לגורל עדתנו. אבותינו היו מוכרחים לצאת את פרס, את ארץ מולדתם. גם העם היהודי נמצא בגולה. "
"קראתי ספרים על השואה באירופה ובכיתי. "
היא שואלת אותנו על ספרי דתנו ,לא על המקרה, כי על ה"בייבל" היא יודעת הרבה ,אלא על המשנה ,התלמוד -על אלה למדה מספרו של ג'מס מיצ'נר "דה סורס."
היא מדברת בהתלהבות על בית הכנסת בקוצ'ין ,אותו ביקרה.
מיליונים ,מיליונים של גויים קראו את "אקסודוס " ליוריס. אני שואל אותה אם היא קראה את הספר.
"ודאי" ,היא עונה. "קראתי כל ספריו של יוריס. אני חובבנית גדולה של כתיבתו. "
"כיצד הרגשת בימים שקדמו למלחמת ששת הימים?" ,אני שואל.
"ודאי שפחדנו. הרי האויבים כל כך רבים. אך, אני בטחתי ביהודים " ("איי הד פייט אין דה ג'וס") ,היא משיבה .
"ולאחר מכן …" אני מוסיף לשאול.
"ולאחר מכן, הא ,הא" שחוק ושמחה מתפשטים על פניה.
כאן מתערב בעל הבית. "עם חזק ,עם אמיץ ,נלחם וניצח אויבים כל כך רבים", הוא קורא בהתפעלות.
היא מצביעה על הכיפה על ראשי" . דומני שקוראים לזה 'יארמולקה' היא אומרת . "אמרתם לי שמוצאכם מאירופה ,אז אתם אשכנזים" !
"כן" ,אני אומר "אנחנו אשכנזים. רוב יהודי אירופה היו אשכנזים. אך היום כל העדות היהודיות הולכות ומתמזגות. בישראל כולם מדברים אותה לשון :עברית."
היא כמעט ,שאיננה נותנת לי לסיים את המשפט" . אני יודעת זאת" ,היא אומרת . "קראתי על האיש שעשה כל כך הרבה שהלשון העברית תהיה שוב שפה מדוברת" !
שוחחנו שעה ארוכה ,והיה זה מאוחר בלילה כאשר בעל הבית החזיר אותנו למלון.
5.
מאז היתה הגברת תאז נארימן בקשר עמנו כל ימי שהותנו בבומביי. נהגה אותנו בעיר והראתה לנו אתריה ובנייניה הנודעים, דיברה על מצוות דתה ושאלה על מצוות דתנו.
מן התלמוד כבר ידעתי כי עובדי האש אינם קוברים את מתיהם. ולא עוד אלא כשידם היתה תקיפה, היו מחטטי שכבי, מוציאים מקבריהם גם מתיהם של בני דתות אחרות תאז הסבירה לנו במפורט נוהגיהם של המתים. מביאים את הגוויה לבניין ,הוא "מגדל הדומיה". מדורים מיוחדים שם לגברים ונשים, לילדים שטרם נתקבלו בטכס לברית עדתם. הגוויות מופקרות לעוף השמים. לאחר שנתייבשו ונתלבנו העצמות בחום השמש מוליכים אותן בטכס מיוחד לים.
"אינני יודעת מה יהיה עתידנו" ,אמרה פעם באנחה". הדור הצעיר עוזב את דרכי אבותיו. נישואי התערובת עושים בנו שמות. מפחדת אני שבעוד דור או שניים לא תהיה לנו שארית ".והיא מוסיפה" : על כן מעריצה אני כל כך את היהודים .הם דבקים במסורתם. "
יום אחד צילצלה אלינו. היא חקרה ודרשה ומצאה מקום בבומביי, בו אפשר לקנות בשר כשר, ורוצה היא להכין סעודה כשרה בשבילנו בביתה.
כאשר באה למלון ולא מצאה אותנו השאירה מתנה. ספר ,שוקולדה.
את היום האחרון שלנו בבומביי עשינו בחברתה בתוך העיר. חזרנו למלון כשעתיים לפני שעמדנו לטוס לאודייפור, עיר שחוברות התעמולה למען התיירים אומרות עליה כי היא ה"וינציאה של הודו". כאשר הגענו למלון ,אמרה תאז, כי היא תקח מונית לביתה ,ואת מכוניתה עם נהגה תשאיר לנו למען נגיע בזמן לשדה התעופה .סירבנו לקבל הצעתה האדיבה. לא רצינו שבגללנו תיגרם לה אי נוחות אך היא עמדה בשלה. לבסוף הסכמנו, הואיל והזמן לא היה דוחק וגם חפצינו לא היו עדיין ארוזים, שהיא תסע מקודם לביתה, ונהגה יחזור אלינו לקחת אותנו לשדה התעופה וכך היה.
*
אחרי שנפגשנו עם משפחת נארימן ,שאלתי יהודים מקומיים על יחסם של בני כת עובדי האש לעמנו .אמרו לי: "רבים מהם יש להם עניין מיוחד בעמנו ובמדינתנו עניין של אהדה ורצון טוב". אך דומה עלי שאוכל לומר בפה מלא :תאז נארימן עולה היא על כולם באהדתה ובאהבתה לבני עמנו.
מתוך "הדואר "גליון
.* משק של יחמורים הודיים (אינדיאן בופאלו) ,כי רוב-רובו של החלב
בהודו בא מהם. הפרה היא קדושה לבני הדת ההינדית ,ועל כן רק מעט
חלב של פרות במדינה זו.
י"ג ,ב 'בשבט ,תשל"ד