עוד על "בעזרת ה'"

ב"הצופה" נתפרסמו שני מאמרים הדנים בביטוי "בעזרת השם".

יורשה לי להעיר כי יום טוב ליפמן צונץ כתב בשעתו רשימה בשם "בע"ה ואי"ה" (גזאמלטה שריפטן, חלק ג, עמ' 267-372(, בה הוא מייחד את הדיבור על המסורת הקדומה באומה להביע בכל הזדמנות את הבטחון בה', והוא מביא מספרי הראשונים הרבה ביטויים המציינים דבר זה, כגון אם יגזור ה', אם יגזור הבורא, ברחמי שמיא, בסייעתא דשמיא, בסיוע משמי מרום, בעזר העוזר אמיתי, בעזר המלמד לאדם דעת, בעזרת בורא שמים, ועוד ועוד.

לפני יותר משלושים שנה הזכרתי במאמר "קולומבוס והסימן בראשי מכתביו אל בנו" ("הדואר", ט' אייר תשכ"ז) דברי רבי יצחק קארו ב"תולדות יצחק", פירושו לתורה: "אבל הכוונה שבכל הדברים שנעשה צריך להזכיר בתחילתם שיהיה לשם ה', כדי שיחול בו רוח הקודש ויהיה מחלק השי"ת… ולכן נהגו בהתחלת כל כתיבה לכתוב ב"ה (בשם השם) שנאמר (משלי ג, ו) בכל דרכיל דעהו…" (פרשת מצורע).

אמנם היו שנהגו כך. פתחו בשם ה' את חיבוריהם (ראה, למשל, ההתחלה בחידושי הר"ן למסכת עירובין, מהדורת א. ד. פינס, "בשמך רחמנא", וכל פרק שם מתחיל ב"בס"ד"). כתבו כך בראשי מכתביהם (ראה, למשל, "מחקרים ברמב"ם", עברית אנגלית, הוצאת ישיבה אוניברסיטה נ. י., כרך ב. במחקר על אגרות מן הגניזה לי. קרמר מובא מכתב בעברית שנשלח לרמב"ם והוא פותח ה"ב"ה", כלומר בשם השם. [1] לא נרבה בדברים על כך, הרי העניק לנו יעקב ש. שפיגל מחקר מצויין, השופע בקיאות מפליאה, על הזכרת השם בפתיחות של כתבי הראשונים ("מחניים", גליון א, תשנ"ב). נזדקקנו כאן לענין הזה רק כדי להדגיש כי הנוהג מכתב בשם השם, בברכת השם או בשבח, עתיק הוא ולא נולד במזרח אירופה כפי שאפשר אולי להבין מדברי הרב יוסף קאפח המובאים באחד המאמרים ב"הצופה".

כן מובא באותו מאמר כי הרוגאצ'ובי נמנע מלפתוח דבריו ב"בע"ה". העיר שהיה גאון שכתב "ב"ה" על כל דבר, אפילו קטן, שרשם. מספר הרב צבי הלוי איש הורוביץ בספרו "כתבי הגאונים" (עמ' 108): רבינו משולם איגרא לא היה כותב חידושיו עלי ספר כדרך רוב בני אדם, אשר מחדשים את הפלפול מתחילתו עד סופו במוחם, ויגעים בו ימים רבים עד אשר יהיה ראוי לכותבו על ספר, רק הוא ז"ל כאשר עלתה ברעיונו איזה קושי' מיד היה כותבה על פנקסו, ובראש הדף היה כותב תיבת "ב"ה" או "בעזרת השי"ת", לאמר כי בעזרת ה' עלה במצודתו לחדש זאת, ואח"כ ברגע אחר היה כותב את התירוץ, והוסיף בראש הדף ולמעלה ג"כ תיבת "ב"ה", ואח"כ כאשר נפל ברעיונו לסתור דבריו, כתב ג"כ בראש העמוד תיבת "ב"ה". בעבור זה תמצא בכתביו השורה הראשונה, הכתובה למעלה, מלאה תיבות" ב"ה"…

***

בגליון "הצופה" מן ו' באלול תשנ"ה כתבתי כי ה"סימן" לאלול "אני לדודי ודודי לי", ר"ת אלול, נמצא, כנראה, לראשונה בשני ספרים שנתחברו בספירה במאה הי"ד ("ספר אבודרהם" ו"צידה לדרך" לרבי מנחם בן אהרן ן' זרח).

מאז התברר לי כי הוא נמצא גם בספר שלישי שנכתב באותה תקופה בספרד, והוא הקדום מהם. מהכוונה "לדרשות על התורה) לרבי יהושע אבן שועיב. שהיה תלמיד הרשב"א.

בסוף פרשת שופטים הוא כותב : …ומצינו במדרש[2] כי אלו המ' יום של חודש אלול עד יום הכיפורים הם רצויים לפני ה' ובהם נתרצה משה והוריד את לוחות השניות. ואמרו במדרש "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו, ג,) ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות ד' יודין שהם מ' יום, ואמצע התיבות "נדוד" שהוא (הקב"ה) עומד ממידת הדין ויושב על בכסא רחמים…

לפי רבי יהושע אבן שועיב ה"סימן" הוא מדרש. אך דומה שאין זה מדרש וגם אין מדרש כזה בידינו. רבי דוד אבודרהם, כנראה, דייק יותר. הוא ייחס את ה"סימן" ל"דרשנים".

מתוך "הצופה" 13, יום ו' יב' תשרי תשנ"ט, 2.10.98