(מענה להערה)
בגליון ערב יום הכיפורים פירסמתי רשימה בה הבעתי תמיהה על רבי משה 'ן מכיר שכתב בספרו "סדר היום" כי במוצאי הצום נהגו "לפייס איש את חברו ולשאול מהם מחילה מכל שגיאה ועוון שעבר ביניהם".
הגיב על תמיהתי הרב אליעזר שמחה וייס בגליון מעש"ק חול המועד סוכות. הוא כתב בין היתר: "התמיהה של טוביה פרשל מבוססת על מה שנראה להיות הקביעה שלו, שלפי ספר "סדר היום" לא התפייסו לפני יום הכיפורים, אבל זה אינו משתמע מדברי הספר. ייתכן מאד שרבי משן 'ן מכיר מדבר על עוד התפייסות אחרי יום הכיפורים. וזה בעצם מנהג שמובא גם בספר "חמדת ימים": וכן יפייס כל אחד את חברו ויבקש ממנו מחילה אף על פי שכבר עשה כן קודם יום הכיפורים, שלא יאמר מאימת יום הדין עשה כן, ועכשיו שעבר יום הדין חזרה שנאתו".
מבקש אני לציין שאי-אפשר להניח כי רבי משה 'ן מכיר בדברו על בקשת מחילה איש מרעהו במוצאי הצום התכוון להתפייסות נוספת (שניה).
בכל דבריו של רבי משה 'ן מכיר על הימים הנוראים לא נמצא דבר על התפייסות איש עם רעהו לרגל יום הדין, מלבד הדברים המובאים בקטע המתייחס למוצאי הצום. אם מדובר שם – כפי דעתו של הרב הכותב – בהתפייסות שנייה, הרי יוצא שבעל "סדר היום" המתאר ומפרט דרכי התנהגותו של איש מישראל בימים הנוראים לא הזכיר כלל את העניין החשוב של בקשת מחילה איש מאחיו לרגל יום הדין. דבר זה לא ייתכן! ע"כ עלינו לומר כי מדובר בקטע המתייחס למוצאי הצום בהתפייסות הרגילה, ולא בהתפייסות שניה. ולא עוד. מן הדברים עצמם של רבי משה 'ן מכיר, שהבאנו ברשימתנו, מוכח שהוא מדבר על ההתפייסות הרגילה.
כותב רבי משה 'ן מכיר: "אחרי מוצאי יום הכיפורים נהגו לפייס איש את חברו ולשאול מהם מחילה מכל שגיאה ועוון שעבר ביניהם. וטעם למנהג משום שאין יום הכיפורים מכפר אלא על עברות שבין אדם למקום ברוך הוא… אבל מה שבין אדם לחברו אינו מתכפר לו עד שירצה את חברו".
אם המדובר כאן בהתפייסות שנייה אין שום מובן לדברי המחבר "וטעם למנהג משום שאין יום הכיפורים מכפר אלא…". הרי ההתפייסות השניה אינה באה לסייע לאדם להינקות מן החטא שחטא נגד חברו (חטא זה כבר הוסר בהתפייסות הרגילה אחרי שחברו מחל לו) אלא מטרתה – כדברי בעל "חמדת ימים" – להרגיע את חברו "שלא יאמר מאימת יום הדין עשה כן, ועכשיו שעבר יום הדין חזרה שנאתו".
אילו רבי משה 'ן מכיר היה מדבר כאן על התפייסות שנייה היה מנמק אותה במלים הדומות לאלה שהשתמש בהן בעל "חמדת ימים".
מכל הנ"ל ברור, כי בדברו על בקשת מחילה איש מרעהו אחרי הצום, התכוון בעל "סדר היום" להתפייסות הרגילה, וזה, אמנם, תמוה מאוד.
הצופה
ב' מרחשון תשנ"ה