עיני העדה הוא שמו של ספרו האחרון של הגאון רבי שמחה עלברג זצ"ל, שהופיע לאחר מותו לפני זמן קצר. הכרך העברי, הנושא את כותרת המשנה "קובץ מאמרים על עיקר מנהיגי החסידות הבולטים, ראשי הישיבה ורבני הדורות האחרונים", מכיל איפיונים מעולים של קרוב ל-70 אישים רבנים, שרבים מהם היו מפורסמים בכל העולם היהודי.
המחבר כותב בהקדמתו, כי החליט להרכיב ולפרסם את החיבורים הללו – שרובם הופיעו זמן קצר לאחר פטירת האנשים שהם מתארים – כדי להכיר לתלמידי תורה צעירים את אישיותם של ראשי הרבנות בדור העבר; הוא רצה שתלמידי תורה צעירים ילמדו, טבעו האמיתי של רב גדול, ראש ישיבה מלומד ומנהיג חסידי בולט בעולם היהודי של אתמול. ידיעה זו תעמיק את הבנתם את מורשת עמנו ותחזק את הדבקותם ומסירותם בלימוד התורה.
כדי למנוע כל שאלה מדוע רב מפורסם זה או אחר לא תואר בספרו, מציינים המחברים בהקדמה כי לרוב, הוא כתב רק על גדלים, הוא הכיר אישית היטב ובכך הצליח להעריך היטב גדולתם.
עיון בכותרות פרקי הספר השונים מעלה לעיניים את שמותיהם הזוהרים של מנהיגי רבנים וחסידות מפורסמים בעולם, כגון ר' אברהם מרדכי אלתר מגור, ר' ישראל אלתר מגור, ר' יחזקאל אברמסקי, שלמה זלמן אויערבך, ר' משה פיינשטיין, ר' יוסף כהנמן, ר' מאיר שפירא, ר' מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, ר' יוסף דב סולובייצ'יק, ר' יצחק זאב סולובייצ'יק, ר' יואל טייטלבוים מסאטמר , ר' איסר יהודה אונטרמן, ר' דב בריש ויידנפלד, ר' מנחם זמבה ועוד רבים.
את כל אלה הכיר הרב עלברג באופן אישי. בצעירותו היה מקורב לרבני פולין המובילים. במהלך שהותו הזמנית בליטא בשנות מלחמת העולם השנייה, הכיר את הרב חיים עוזר גרודזינסקי ואת הרב אברהם דובער כהנא-שפירא, רבה של קובנה. לאחר הגעתו לארה"ב הכיר את גדולי התורה שגרו בארץ זו. במהלך מסעותיו התכופים לארץ, הוא קרא לשלטונות התורה של ארץ הקודש. הוא גם ביקר במדינות אחרות.
שעות רבות בילה אצל רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל במונטרו שבשוויץ. אכן, היו בינינו מעטים שהכירו את עולם התורה של שני הדורות האחרונים כמו הרב עלבג. יורשה לי לסטות כאן לרגע כדי לספר על אחד מהמקרים הרבים שבהם הרווחתי מהיכרותו המעמיקה עם העולם הרבני.
לפני יותר מ-30 שנה כתבתי מאמר על הבקטריולוג ולדמר (מרדכי וולף) האפקין בכתב העת העברי הניו יורקי הדואר. האפקין פיתח חיסונים נגד כולרה ומגפת הבובה והצילו את חייהם של מיליוני אנשים רבים. האפקין היה יהודי שומר מצוות למהדרין. הוא כתב בשבחה של היהדות המסורתית והיה מסור מאוד לעמו. הוא מת ב-1930 בגיל 70 בלוזאן, שוויץ.
בצוואתו האחרונה קבע שהכנסות ניירות ערך שהפקיד בבנק שוויצרי ישמשו לתמיכה בישיבות במזרח אירופה. זמן קצר לאחר פטירתו התקיימה בווילנה אסיפה של רבני פולין וליטא וראשי הישיבה. בפתיחת הכינוס אמרו כל הנוכחים קדיש להאפקין שלא הייתה לו משפחה.
עד היום האפקין מוערך בהודו, שם היה פעיל במשך שנים רבות בחיסון האוכלוסייה בחיסונים שלו בזמן מגיפות. בשנת 1925 שונה שם המעבדה לחקר המגיפות שהקים בבומביי למכון האפקין לכבודו. למכון שהתפתח לאחד ממרכזי המחקר התרופות הגדולים בעולם, חגגה שנה שלמה – מה-10 באוגוסט 1973 ועד אוגוסט 1974 – לכבוד יובל הפלטינה שלו. אירועים מיוחדים נערכו ב-10 בינואר 1974 מכיוון שבתאריך זה בשנת 1897, האפקין, על מנת לבדוק את החיסון נגד המגפה שלו, חיסן את עצמו במינון חזק מאוד, תוך סיכון חייו שלו.
יחד עם אשתי חנה רחל ובננו הצעיר חגי, נכחתי ב-1974, בחנוכת שנת היובל בבומביי, בה דיבר שר הבריאות ותכנון המשפחה של הודו. שירות הדואר של הודו הנפיק לאחר מכן בול לזכרו של האפקין.
במאמרי הזכרתי שני רבנים שסיפרו לי שראו את האפקין. הביבליוגרף רבי חיים ליברמן זצ"ל, שהיה מזכירו של האדמו"ר מלובבטיץ' זצ"ל, רבי יוסף יצחק שניאורסון ראה את האפקין כשהאחרון בא לראות את האדמו"ר בלנינגרד אז, בשנת תרפ"ו. הרב עלברג היה צעיר שלמד בישיבה עמק ההלכה בוורשה, כאשר מספר שנים לפני מותו הגיע חאפקין לבירת פולין לביקור בעמק ההלכה, ב"מסיבתא" ובישיבת "תומכי תמימים". "אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בתלמידי הישיבה לקראת ביקורו של הפרופסור הגדול", אמר לי הרב עלברג.
(המשך בשבוע הבא)
גואיש פרס, יום שישי, 8 בנובמבר, 1996 עמ'. 26
הרב שמחה עלברג אומר בספרו כי לא כלל פרטים ביוגרפיים כמו מקומות לידה ומוות בחיבורים על רבנים בולטים. מטרתו העיקרית הייתה לתאר את אישיותם של הרבנים, גדלותם בתורה ויראת שמים. החיבורים אכן מכירים את המאפיינים הבסיסיים של האנשים המתוארים. הם מספרים לנו באילו תחומים הם הצטיינו ומה המשמעות שלהם לדור שלהם.
על מנת להמחיש את סגנונו ואופן הצגתו של הרב עלברג, נרשה לעצמנו לצטט – בצורה מקוצרת ומפושטת – כמה פסקאות מאחד משלושת חיבוריו על הרב אהרן קוטלר ז"ל.
"הרב אהרון קוטלר זצ"ל היה הראשון אשר חולל באמריקה מהפיכה רוחנית, לבדו, הצית את להבותיה , הפיח את נציצותיה ויצק שמן לגלגליה. לבדו, עמד וקבע את מטרותיה הקדושות. לבדו, עמד ולחם על הברדיקות עד שעלה בידו להקים מלכות תורה ריבונית ובלתי תלויה. מה היה הרעיון המרכזי שלו, אשר באמצאותו אמר לשבות את הלב היהודי? כל מהפיכה נזקקת לסיסמה חדשה אשר תסייע להגשים את המהפך ולבצע את השאיפות. מה היתה איפוא מלת-הקסם שצריכה היתה אז, לפני כמה עשרות שנים, לערער את השיגרה המקובלת שהטביעה חותמה אפילו על חיי התורה והדת באמריקה? רבי אהרון יצא אז והפיץ את האידיאה של התנערות מ"תכלית", ורעיון זה צלצל אז בקול רעם מהפכני אפילו בתוך שורותינו שלנו, שורות היהדות הנאמנה.
"אמריקה היא ארץ שבה החומר, על צורותיו השונות, העטוף באדרות מרובות– השיג הגשמה ממשית. אמריקה– הארץ הנבנית על יסודות פרקטיים שיביאו אותם רווחים חומריים– בארץ זו בא רב אהרון להפיץ את האידיאה של חוסר תכלית. בחלל הנבוב של אמריקה, שבה הכל, גם חיי היהדות, בנויים על החומרנות המגושמת וחוסר כל תכלית הופיע רבי אהרן עם סיסמה קדושה: לבנות עולם-תורה אידיאלי, עולם שאיננו מחפש "תכליות", עולם ללא שאיפות של עתיד חומרני פורח, מכיוון שרק עולם רוחני שכולו קודש יוכל להחזיק את הקיום ההיסטורי של עם ישראל. …..אבל זה לא היה חלום, זו לא היתה אשליה, כי הכל הלך וקרם מהר מאד עור וגדים, הכל הלך והתגשם במהירות עצומה בדמות המופלאה של 'לייקווד'."
בשתי הפסקאות האחרונות של חיבורו הנפלא על הגאון רבי יעקב קמינצקי, ראש ישיבת תורה ודעת רב השנים, כותב הרב עלברג על מספרם הגדול של התלמידים שהפיק רבי יעקב. "לא כל ראש ישיבה מתברך כך",.
הוא מציין. "ר' יעקב ז"ל היה לו יחס אבהו לתלמידיו, הוא היה להם כאב נאמן הרי שתלמידיו היו לו כבנים מסורים . היו לו תלמידים נאמנים ויותר מזה, הם היו לו כמשרתים, חפשו תמיד הזדמנות לשרתו, ומשרת עומד במעלה יותר גבוה מתלמיד…..תלמיד שוכח לפעמים את התורה שלמד אצל רבו, אבל משרת לא שוכח. 'תלמיד שוכח, משרת אינו שוכח' (ספרי וילך)".
הרב עלברג מסכם: לר' יעקב היה הזכות לקיים את מצוות חכמים. "העמידו תלמידים הרבה."
הרב עלברג מכנה את רבי מאיר יחיאל האלסטוק מאוסטרוביצה – גאון ואיש יראת שמים שצם למעלה מ-40 שנה – "מלאך בדמות אדם" ו"ספר התורה החי של יהודי פולין"
ישנם מספר חיבורים בכרך הכוללים נתונים ביוגרפיים ופרטים אישיים מעניינים. כאלה הם המאמרים על מורי הרב עלברג, הרב מנחם זמבה והרב נתן שפיגלגלס, על הרב מרדכי קאלינו ועוד. הרב עלברג היה אחד הבודדים שהיה להם היכרות אינטימית מאוד של חייהם של האנשים הללו והוא ראוי לתודתנו על שכתב עליהם.
רבי מרדכי קאלינו היה תלמידו של רבי אברהם בורנשטיין מסוכאצ'ב. התאלמן בעודו צעיר מאוד, מעולם לא נישא בשנית וחיפש נחמה בלימוד התורה. עני וחולה מאוד, הוא למד בהתבודדות מוחלטת במשך יותר מ-20 שנה. במשך תקופה ארוכה גם לומדי התורה הבולטים לא היו מודעים לגדולתו בתורה. הוא היה גאון נסתר. כששמע על סבלו של הרב קאלינו, הרב נתן שפיגלגלס, שהיה איש עשיר מאוד, הזמין אותו לביתו. כשהגיע רבי מרדכי קאלינו לשם, ר' נתן לא נתן לו לצאת. הוא נתן לו חדר בביתו וגם ספרים, ואמר לו להמשיך ללמוד, הוא ידאג לכל הצרכים שלו ולא ידאג. הרב שפיגלגלס גם ביקש עזרה רפואית עבור הרב קאלינו ושילם לו משכורת שבה פרנס ר' מרדכי את בנו. כאשר נסע רבי נתן לחופש קיץ, הוא לקח את רבי מרדכי אתו.
במשך כמעט 10 שנים התגורר רבי מרדכי בביתו של רבי נתן עד שנפטרו מידי הגרמנים. במשך כמה שנים החליף הרב מרדכי קאלינו מכתבים עם הגאון רבי יוסף רוזן, הרוגצ'ובר. כשהתכתבות הענפה שלהם – כמעט 300 מכתבים – פורסמה תחת הכותרת 'מכתבי תורה', זה יצר סנסציה בעולם התורה. בחיבורו מעורר ההשראה מנתח הרב עלברג את שיטת הלימוד של הרב מרדכי קאלינו ומציג בפנינו תמונה חיה של אישיותו. (
המשך בשבוע הבא
גואיש פרס, יום שישי, 15 בנובמבר 1996
שני הפרקים הארוכים ביותר בספר עיני העדה מוקדשים לרב נתן שפיגלגלס, שבישיבתו למד הרב עלברג ועמו היה קרוב מאוד.
אביו של הרב שפיגלגלס היה איש עשיר וכך גם חותנו. האחרון רצה שיעסוק במשרה חלקית בעסקים אך הרב נתן לא היה מוכן לעזוב את בית המדרש, ולו רק לכמה שעות ביום. הרב נתן – שכבר בצעירותו זכה לתהילה כגדול התורה – השקיע את נדוניו במקרקעין. שנים לאחר מכן, ההשקעות הללו הביאו לו הכנסה גדולה. אולם למרות עושרו הרב, הרב נתן היה כל הזמן בחובות שכן נתן חלק ניכר מכספו לעניים.
לפני החגים הוא היה שוכר כרכרה ובמשך כמה שעות מבקר משפחות נזקקות, מספק להן את האמצעים לחגוג כמו שצריך את החגים. כדי להמשיך בפעילות הצדקה הנרחבת שלו – רבות מתרומתו הגדולות ניתנו בעילום שם – הוא נאלץ ללוות כסף בריבית גבוהה. פעם התלונן אביו, רבי יחזקאל, בפני האדמו"ר מאוסטרוז על חובותיו של בנו.
הרבי חייך ואמר: "אני מקנא בבנך בגלל חובותיו. עם חובות כאלה אפשר לשלם חובות גדולים יותר".
בהפקידו בידי אביו את ניהול נכסיו, התמסר רבי נתן כליל ללימוד התורה. הרב עלברג מספר כי פעם אחת בשמחת תורה, הוא ותלמידים נוספים של הרב נתן ביקרו את המורה שלהם בביתו. הם לא יכלו לראות את הרב נתן שהסתגר בחדרו והיה שקוע עמוק בחדר העבודה שלו. לקראת ערב הוא הגיח מחדר העבודה שלו, פניו בורקות.
"איך אפשר לחגוג את שמחת תורה בלי ללמוד תורה?" הוא העיר. במיוחד היום, כשאנשים לא לומדים כי הם עסוקים בשמחת יום טוב. שמים מצפים מאיתנו להעסיק את עצמנו בתורה. אה. איזה תענוג זה ללמוד תורה בשמחת תורה".
הרב עלברג מתאר את ישיבתו של הרב שפיגלגלס, את שיעוריו ואת הטיפול האבהי בתלמידים. בהסבר גישתו של הרב שפיגלגאס לפרשנויות התלמודיות, דן הרב עלברג בשלוש שיטות הלימוד שהיו בזמנו הפופולריות ביותר בליטא ובפולין – אלו של רבי חיים מבריסק, רבי אברהם ברנשטיין מסוכאצ'ו והאוסטרוצר. .
הרב עמספר לנו על ביקור בוורשה שערך הרב אלחנן וסרמן ועל השבת שעבר בביתו של הרב שפיגלגלס. האחרון צם באותה שבת בגלל חלום מטריד .הוא לא גילה זאת לרבי אלחנן, ורק ביקש ממנו להתחיל לאכול את ארוחת השבת בלי לחכות לו. הרב אלחנן סירב לעשות כן. הוא חיכה וחיכה עד שתלמידיו של הרב נתן אמרו לו את סיבת היעדרותו של אדונם מהשולחן.
הרב אלחנן התרשם מאוד מאישיותו של הרב נתן. השניים הפכו לחברים גדולים. בטרם עזב רבי אלחנן את בירת פולין, אמר שכדאי להגיע לוורשה לראות את קדושת השבת על פניו של הרב נתן. הרב עלברג מספר כי בכל פעם שפגש את הרב אלחנן וסרמן במהלך שהותו בליטא, היה האחרון שואל אותו מה החדש שקיבל מהרב שפיגלס וקורא: "איזה יהודי, איזה יהודי… באמת ספר תורה חי. "
(תיאורו של הרב עלברג על ביקורו בשבת של הרב וסרמן עם הרב שפיגלגלאס נכלל על ידי אהרון סוראסקי בביוגרפיה המצוינת שלו על הרב אלחנן וסרמן, שמהדורה באנגלית יצאה לאור בהוצאת ארטסקרול.) כל משפחתו של הרב שפיגלגלס נהרגה על ידי הגרמנים. הרב עלברג כותב שהרב נתן ביקש כל חייו להימנע מאור הזרקורים, אך צניעות כזו לא הותרה לו. רק לאחר מותו הוא השיג את האנונימיות שלא הצליח להשיג במהלך חייו. הוא לא מוזכר כלל בספרים שנכתבו על חורבן ורשה היהודית! הרב עלברג מקווה שחיבורו יכיר לרבים את חייו ואישיותו של האיש יוצא הדופן הזה.
במאמר זה ובמאמרים הקודמים השתדלנו להעביר לקורא משהו מהתכנים העשירים של עיני העדה של הרב עלברג. לסיכום ברצוננו להזכיר את שמותיהם של מספר אישים נוספים שמיוצגים בגלריית הדיוקנאות הגדולה של הרב עלברג של ראשי רבנים: הרב יחיאל מיכל חרלופ, הרב יוסף אליהו הנקין, הרב אברהם מרדכי הרשברג, הרב יצחק הוטנר, הרב אברהם יהפן, הרב אברהם קלמנוביץ, המנהיג האגודי הגאון רבי יצחק מאיר לוין, הרב אליעזר סילבר, הרב דוד זינגר, הרב זלמן סורוצקין והרב בצלאל זולטי.
