הרב ישכר תמר ז"ל מעיר בפתיחתו לספרו הגדול "עלי תמר" (חלק א, תשל"ט) כי בעל "כסף משנה" (רבי יוסף קארו) קורא לדף עלה. הוא גם מציין – כנראה על סמך מילון בן-יהודה – כי עלה בקשר לחיבור בר נמצא בספר "וצידה לדרך" לר' מנחם בן זרח, תלמיד רבי יהודה בן הרא"ש.
על שני מקורות קדומים יותר לשימוש זה של עלה הצביע פרופ' שרגא אברמסון במבואו לספרו "בעלי תוספות על התורה" (מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמ' 24): א) דברים המובאים באותו ספר, ב) צוואת ר' יהודה אבן תיבון. משניהם – צוואת ר"י אבן תיבון היא, כנראה, הקדומה יותר. היא נכתבה במחצית השניה של המאה הי"ב.
אוסיף כי מוציאים אנו עלה במשמעות הנ"ל כבר בנוסח הרגיל (הארוך) של ספר יוסיפון בפרק המתאר את טקס הכתרת מלכי רומי והכתרתו של אספסיינוס לקיסר. לפי דעתו של דוד פלוסר (במבואו למהדורתו של ספר יוסיפון, עמ' 32, 38) חובר פרק זה במחצית הראשונה של המאה הי"ב על ידי סופר שעיבר את ספר יוסיפון.
והנה כמה דברים מן תיאור טקס ההכתרה: "…ואחרי כן יבואו לפניו יועצי עיר רומא וזקניה ועמם ספר שטרי החפשיות אשר ברומה ויבקשו ממנו להשבע להם אשר לא יחלל ולא יפר ברית אחד מהם אחרי התקסרו עליהם, והוא יקח את הספר וינשקהו כולו עלה עלה ודף דף…".
עלה כאן פירוש כנראה – כמו בכמה לשונות אירופה, בהן הושאלה המלה מן העלה שבעץ, ומהן חדרה המשמעות החדשה לעברית – נייר הכתוב משני צדדיו (כמו בלאט ביידיש שמקורו ב"בלאט" הגרמנית). דף כאן – צד, עמוד אחד. ברבות הימים קיבל דף את משמעותו של עלה (ראה דברי אברמסון במבואו הנ"ל).
לפי זה מלמדנו התיאור הנ"ל כי הנבחר לקיסר לקח את הספר, נשק בראשונה את חודו של העלה ולאחר מכן כל אחד משני עמודיו.
הצופה
כ"א תשרי תשנ"ב