א
זה למעלה ממאה שנה שחוקרים דנים בעליתו לציון של רבי יעקב פולק מאבות התורה בפולין. רבות ושונות הדעות וכל אחת וספקותיה עמה.
בשנת תרכ"ו פירסם שזח"ה מאמר ב"ישורון" של י' י' קובק (שנה ה, עמ' קנג-קס) בו היפנה תשומת הלב להסכמה אל הספר "ברכת אברהם," לר' אברהם טריויס צרפתי (וונציה שי"ב) החתומה "יעקב ברבי יוסף פולק".
וז"ל ההסכמה: "הנה נא אך אמרתי וכו' מחמד לבבי ואור עיני כמהר"ר אברהם יצ"ו וכו'בחרתי הקיצור כי לו דומיה תהילה מצורף לזה היותי נחוץ מצד הנסיעה לעלות אל הארץ הנבחרת צבי היא לכל הארצות וכו' נאם איש ת"ם ואיש חלק יעקב ברבי יוסף זלה"ה אשכנזי[1] פולק איש ירושלים".
אין תאריך להסכמה, אך הסכמה אחרת באותו ספר היא משנת רצ"ב ועל כן הניח שזח"ה שגם יתר ההסכמות הן מאותה שנה בערך.
שזח"ה כסבור היה כי מצבה עתיקה שנמצאה בלובלין משל ר"י פולק היתה ושהוא נפטר שם בשעת ש"א. כל כן שיער כי ר"י פולק נסע לירושלים בשנת ר"ץ בערך. "גם נראה כי נסע אחר כך מירושלים לארצות תוגרמה, כי מצאנוהו חתום (בספר "ברכת אברהם") בין רבני הארץ ההיא". דעתו היתה לנסוע שוב לארץ הקודש "כאשר יאמר בהסכמתו … אך הלך לעיר לובלין מקום מגורו של תלמידו הג"מ שכנא. ונשאר שם בלובלין עד כי הלך לעולמו בשנת ש"א"[2].
ויש לשאול על השערתו של שזח"ה. מה ראה ר"י פולק שהיה אז בודאי בן שבעים, אם לא יותר, לצאת מירושלים לארצות תוגרמה, כשדעתו לחזור שוב לירושלים[3]. לשם מה היתה נסיעה זו?
בעקבותיו של שזח"ה כתב נחמיה בריל במאמרו על ר"י פולק ("יאהרביכר פיר יודישה גשיכטה אונד ליטרטור", כרך 7 1885, עמ' 36-35) כי בשנת ר"ץ בערך עלה לרגל לארץ הקודש ולאחר שובו משם גר בלובלין, שם נפטר בשעת ש"א.
בריל אינו מגלה לנו את דעתו מתי כתב ר"י פולק הסכמתו ל"ברכת אברהם,. אם בדרכו לארץ הקדושה – כיצד חתם "איש ירושלים". ואם בדרכו חזרה מן הארץ איך היה יכול לכתוב כי הוא "נחוץ מצד הנסיעה לעלות אל הארץ הנבחרת". ועוד, כיצד כינה עצמו "איש ירושלים" והוא היה בעיר הקודש רק לביקור קצר.
היו שפיקפקו ביחוס המצבה שנמצאה בלובלין לר"י פולק, וגם שזח"ה עצמו חזר מדעתו כי ר"י פולק נפטר באותה העיר[4].
בהתאם לכך כתב פ' ה' ווטשטיין על מסעיו של ר"י פולק ("לקורות היהודים בפולין וביחוד בקראקא", קראקא תרע"ח, עמ' 72): "הרב מהר"י פולק שם את פעמיו אל אה"ק לחונן עפר ציון וירושלים… כשבת הרב פולק בירושלים כעשר שנים נתן בהיותו בדרך בתוגרמה בשנת רצ"ב או לאחריה את ההסכמה על הספר "ברכת אברהם"…"[5].
ועל דבריו של ווטשטיין יש לשאול אותה שאלה ששאלנו על השערתו של שזח"ה, מה ראה ר"י פולק, והוא זקן ושבע ימים, לצאת מירושלים, לאחר שישב בה כעשר שנים, לארצות תוגרמה – וכוונתו רק לביקור, כי הרי ביקש לחזור לארץ, כמבואר בהסכמה.
אברהם רוזאניס כותב ב"דברי ימי ישראל בתוגרמה" (כרך ד, עמ' 14) כי ר"י פולק "לקח בידו מטה נדודים ויבוא לעיר קושטנדינא ושם בילה שארית ימיו". ומאיר בלבן קובע במאמרו בשפה הגרמנית "יעקב פולק, בעל החילוקים בקראקא וזמנו" (מונטסשריפט, כרך 57, 1913 עמ' 207): "בשנים שלאחר מכן מוצאים אנו את ר' יעקב פולק בארץ הקודש שם נפטר". ובדברים שכתב בזמן יותר מאוחר (ערך "יעקב פולק" ב"יודישס לקסיקון") הוא מחליט כי ר"י פולק נפטר בצפת.
יש להעיר כזה וכזה על דבריהם של רוזאניס ובלבן על רבי יעקב פולק, אך עיקר שאלתנו כאן הוא: כיצד יכול היה ר"י פולק לחתום "איש ירושלים" – והוא רק בדרך אל הארץ ועדיין לא דרכה רגלו בעיר הקודש.
היו שהטילו ספק בדבר אם בעל ההסכמה על הספר "ברכת אברהם, הוא רבי יעקב פולק הגדול[6]. היו שסברו שהם שני אנשים שונים, וכך היתה גם דעתו של ר' אריה ליב פרומקין.
פרומקין מזכיר בספרו "תולדות חכמי ירושלים" (חלק א, ירושלים תרפ"ט, עמ' 97): "הרב ר' יעקב ב"ר יוסף פולק איש ירושלים אשכנזי ממשפחת המאוה"ג הגאון ר' יעקב פולק מפראג, רבו של הר"מ פאדובה. סביב לשנת הר"ץ ליצירה נדד מאה"ק ובדרך שובו התראה עם הגאון הצרפתי בעל "ברכת אברהם," והסכים על ספרו ויזכיר שם שהוא נחוץ מצד הנסיעה לעלות אל הארץ, ולא מצאתי זכרו במק"א"[7].
הרב צבי הלוי איש הורוויץ כתב במאמרו על רבי יעקב פולק ("אוצר החיים". ספר ז', תרצ"א, עמ' 80-77) כי כמה חוקרים החליטו "כי לעת זקנתו עזב ר' יעקב פולק את איירופא והלך לו לארץ הצבי ובשנת רפ"ב בא בהסכמה ע"ס ברכת אברהם (וונציה שי"ב) וחתום איש ירושלים – וגם זה טעות כי בעת ההיא מצאנו אותו עדו בעיר קראקא ומתנהג ברבנות".
נכון אמנם כי בשנת רפ"ב היה ר"י פולק עדיין בקראקא – כך מוכח מתעודות שבארכיון עירית קראקא – אך מנין לו להרב הורוויץ כי הסכמתו של ר"י פולק על הספר "ברכת אברהם," היא מאותה שנה? נראה שהספר, שהוא נדיר מאד, לא היה לנגד עיניו. אילו היה בידו היה רואה בקולופון כי המחבר סיים אותו בשעת רפ"ד וכי להסכמה של הר"י פולק אין כל תאריך.
הבאנו בקצרה דעותיהם השונות של החוקרים כדי להראות מה מעטות ידיעותנו בענין, ומה רב השמא על הוודאי בהשערותיהם. ולנכון כתב ר' אליעזר ריבלין בהערה לדברי ר' אריה ליב פרומקין המובאים למעלה: "אחרי כל הנאמר ונכתב בענין יש עוד מקום לחוקרים להתגדר בו להוציא תעלומה לאורה".
ב
מתחילה נברר כי "רבי יעקב ברבי יוסף אשכנזי פולק, איש ירושלים", בעל ההסכמה על הספר "ברכת אברהם", ורבי יעקב פולק המאור הגדול של יהדות פולין איש אחד הם.
בשנת תרס"ב הוצא על ידי ר' דוד פרנקל ספר "זרע אנשים", והוא קובץ תשובות ופסקים של גאוני ישראל שהועתקו בידי החיד"א.
בסימן מ"ו (עמ' 83-82) מובאים הדברים הבאים שהחיד"א העתיק אותם מכתיבת ידו של בעל "ברכת אברהם":
"בא מפולוניא והגיד לי מהר"ר יהונתן אשכנזי יצ"ו איך בעיר בודנא כשרצה לגרש אשתו הראשונה והיו מסופקים אם יכתבו בגט יהונתן או יונתן והרב הגדול אשר שמעו הולך בכל המדינות ראש הגולה הגאון מהר"ר יעקב פולק ז"ל אשכנזי צוה לראות שטר הכתובה ומצאו שם כתוב יונתן וצוה לכתוב בגט יונתן כמו שנכתב בכתובה ונתבטל אז הענין ולא גרש, ואחר כך הלך מהר"ר יהונתן יצ"ו בעיר שערפורג והיה שם זקן ורב בקי וגדול ושמו מהר"ר יצחק ז"ל ורצה מהר"ר יהונתן יצ"ו לשלוח משם הגט לאשתו וגם מהר"ר יצחק הנ"ל הסכים לכתוב בגט יונתן כמו שהיה כתוב בשטר הכתובה, והיתה סבה שלא שלח גם אז גט לאשתו בהיות אשתו קרובת הנשיא ר' עקיבא[8] וע"י הנשיא הוצרך לחזור לאשתו לבודנא ואחר ימים רבים סוף סוף גרש אותה בבודנא וסדר הגט הרב הזקן מהר"ר יוסף זלמינא[9] וגם הוא צוה לכתוב בגט יונתן כמו שהיה כתוב בכתובה אעפ"י שהעולם קראוהו רבי' יהונתן ע"כ".
בכתב זה כמו בהסכמה על הספר "ברכת אברהם" מצורף לשם יעקב פולק הכנוי אשכנזי. וכאן הרי אין ספק שהמדובר ברבי יעקב פולק המפורסם "אשר שמעו הולך בכל המדינות, ראש הגולה…". ולע עוד, עצם העובדה כי כתב זה בא לנו מאותו האיש אשר בספרו מצויה הסכמה חתומה בשם יעקב פולק, יש בו לסייע לדעה כי בשניהם בכתב ובהסכמה, המדובר באותו אדם. אפשר שיש כאן איזה שהוא קשר, לא גלוי – אלא בלתי-נראה, קשר שברגש ובנשמה. רבי אברהם טריויס צרפתי הכיר אישית את רבי יעקב פולק, נפגש עמו, נתידד עמו וקיבל הסכמה לספרו, ועל כן חביבות היו עליו שמועותיו. לאחר שנים כאשר שמע הוראה בשם ר"י פולק רשם אותה לעצמו עם כל הסיפור הכרוך בה.
קשה, קשה מאד להניח כי מקרה הדבר, כי אותו אדם שמוסר לנו הוראה של רבי יעקב פולק – וכמה הוראות בכלל שרדו לנו ממנו? – הוא האיש שבספרו נשתמרה לנו הסכמה של רבי יעקב פולק אחר, שלא נודע עליו דבר ממקום אחר.
מתי כתב ר"י פולק את ההסכמה? בדרכו מן הגולה לציון, או אולי לאחר שכבר ישב בירושלים?
לכאורה הדעת נותנת כי הוא כתב את ההסכמה לאחר שכבר ישב זמן מסויים בירושלים. אחרת אין לפרש החתימה "איש ירושלים". ועוד, הכנוי "אשכנזי" לר"י פולק נמצא רק במכתבו של ר"א טריויס ובהסכמה על ספרו, ולא במקום אחר בו נזכר גאון זה. ידוע כי חכמים אשכנזים, ולא רק חכמים, שהתישבו בקהילות ישראל במזרח נקראו על ידי אחיהם הספרדים "אשכנזי", ויש מן האשכנזים האלה שהוסיפו הכנוי "אשכנזי" לשמותיהם. לכן יתכן כי ר"י פולק בהיותו בירושלים צרף לשמו את הכנוי "אשכנזי".
ואם כך, עלינו להניח כי ר"י פולק לאחר שישב פרק זמן בירושלים יצא לחוץ לארץ ובדרכו חזרה לארץ נפגש עם ר"א טריויס ונתן לו הסכמה לספרו. אך כבר אמרנו שדבר זה קשה להעלות על הדעת, כי לשם מה יצא איש זקן, לאחר שהתישב כבר בירושלים לסיור בחוץ לארץ?
על כרחינו עלינו לומר כי ר"י פולק כתב את ההסכמה בדרכו לארץ, הכנוי "אשכנזי" אפשר שכבר היה לו ולמשפחתו בפולין, אלא שבגלילות יהדות אכנז לא השתמשו בו לגביו. יתכן גם שבדרכו לארץ הקודש התעכב ר"י פולק לאונסו בקהילות ספרדיות בארצות הבלקנים ושם היו קוראים לו הרב או הגאון האשכנזי; הכנוי דבק בו ועל כן הוסיף אותו לשמו.
ומה בדבר החתימה "איש ירושלים"?
רבות נכתב על תולדותיו של ר"י פולק, על "הפרשיות" השונות בהן היה מעורב, ועל פלפול החילוקים, שלפי ר' דוד גאנז ב"צמח דוד" היה ר"י פולק הראשון להמציא "ברוב שינון חידודו וחריפותו".
מה היו תכונותיו ואופיו של האיש? הרבה יכולים אנו ללמוד על אישיותו מפרשת המיאון. הוא קיים מיעון של יתומה בבעלה, על אף העובדה שבחמישים שנה לפניו גזר ר' מנחם ממירזיבורק שאין למען בזמן הזה. זקני גדולי אשכנז התנגדו למעשהו של ר"י פולק וברכוהו, אך הוא "מרוב חשיבותו וגדולתו העמיד על דעתו ולא השגיח בהן ובגזירותיהן"[10]. אמנם תקיף היה האיש. הוא ידע גדולתו וגבורתו בתורה ולא חת מפני כל. מבקש אתה להציץ לנשמתו, קרא את פסק החרם שלו נגד ר' אברהם מינץ[11]. לא נתאר כאן את דברי החרם, לא נתעכב על הלשון המדברת גדולות ולא על הבטויים החריפים בהם השתמש ר"י פולק נגד איש ריבו[12], נזכיר רק את התוארים בהם הוא מכתיר את הראשונים האהובים ונערצים עליו: רש"י אבינו מלכנו; רועה צאן ישראל המחדש אורינו רש"י; ר"י אדוננו ר"י הרופא נגעי עורון, והוא עצמו חותם בזו הלשון: "נאם הזועק… איש חלק[13], עפר עלג השואה ממהומות. הקטן בית יעקב אש הבוער כתנור אב ב"ד בעולם הנשמות".
איש אשר כזו המיית לבו ואשר כאלה לשונותיו, האם ייפלא שבדרכו לירושלים והוא אץ אליה ומצפה לראותה, הוא קורא לעצמו "איש ירושלים,, והוא מוסיף תואר זה על כנוייו, פולק ואשכנזי, ששניהם מעידים על שנותיו בגולה.
ר"י פולק כתב ההסכמה לספר "ברכת אברהם, כשהיה בדרכו מפולין לירושלים. האם הגיע לציון או נפטר בדרך – זה אין אנו יודעים.
ג
בשנת תרצ"ה פירסם ר' שמחה אסף דברים מתשובה של רבי יחיאל אשכנזי, שנמצאת בגנזי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי[14].
כתוב בה בין היתר: "…שמעתי מפי קדוש מורי הגאון זלמוני[15] ז"ל שהיה משפבח להחכם הגדול מהר"י פולק ז"ל על שגזר נח"ש על מרת בת שבע מק"ק צוירמיר שלא תנשא למהר"י כהן שהיה לו אשה אחרת בציציליי, אע"פ שהיה הכהן ספרדי… והכהן הנ"ל בתוקף שרי המדינה לקח האשה הנ"ל…". ובהמשך הדברים מובא שם: "ומ"מ כל אותם שנשאו ב' נשים במדינות הללו מהאשכנזים כל אותם מצאו עילה באשתו, זה בכה וזה בכה… ולשמע אוזן גם פה ירושלים תוב"ב … לקח אשכנזי א' אשה על אשתו בעילה רבתי ואעפ"כ פגע בקטלנית ולא האריך ימים… וגם במצרים בא צורבא מרבנן ממשפחת ר"ם ויפ"ה והניח אשתו עגונה בארץ אדום ולא נשמר מהנחש… ולקח אשה במצרים… ואלמנותיו לו תבכנה. וכן אירע ג"כ בן ר"י פולק ז"ל בירושלים תוב"ב…".
על הדברים האחרונים מעיר ר"ש אסף כי "זוהי ידיעה היסטורית חשובה, בנוגע לר"י פולק עצמו לא נתברר עוד אם היה באמת בירושלים כמו שכותבים קצת מכותבי תולדותיו".
על פי דרכנו נאמר, כי אפשר שנלוה לר"י פולק בדרכו לירושלים בנו או או אחד מבניו, אינן אנו יודעים אם ר"י פולק הגיע לירושלים, אבל בנו בא לשם.
ט. פרשל
מתוך "ספר היובל" לכבוד רבינו הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק (תשמד)
[1] במאמרו של שזח"ה נשמטה המלה "אשכנזי" מן החתימה.
[2] בעקבות ר' דוד גאנז ב"צמח דוד" סבר שזח"ה כי ר"י פולק שימש בקודש רק בפראג ועל כן הוא משער כי מפראג יצא לארץ ישראל.
[3] עיין רש"י פין "כנסת ישראל", ורשה תרמ"ו. עמ' 564-563, פ' ה' ווטשטיין "לקורות היהודים בפולין וביחוד בקראקא", קראקא תרע"ח, עמ' 60. הערה 1. "פסק החרם של הרב יעקב פולק", הוציא שמואל ווינר, פטרבורג תרנ"ז (נדפס בסוף "דעת קדושים"), עמ' 70 בהערה, ש' ניסנבוים "לקורות היהודים בלובלין", עמ' 16, 153.
[4] וכדברים האלה כתב ווטשטיין גם במאמרו "רבי יעקב פולק ולימוד החילוקים". "השילוח" כרך ה', חוברת ו' סימן תרנ"ט, עמ' 543-542, ובמחקרו "לתולדות ישראל וחכמיו בפולין". "האשכול", כרך ו, תרס"ט. עמ' 222. עיין בניגוד לכך דבריו בערך "ר' יעקב ב"ר יוסף פולק" ב"אוצר ישראל".
[5] עיין רש"י פין "כנסת ישראל" הנ"ל: "כי אם נקבל שהיה [ר"י פולק] דר איזה שנים בירושלים לא מפני זה הוא חותם את עצמו איש ירושלים. אך לא נאמר שהתואר איש ירושלים מוסב על אביו וצ"ע".
[6] רא"ל פרומקין מבחין בין שני ר"י פולק, אך מנין לו שהם היו קרובי משפחה, האם רק משפחת פולק אחת בישראל?
[7] גם בלבן במאמרו הנ"ל כותב כי ר"י פולק כתב ההסכמה בשנת רפ"בף.
[8] עיין עליו בחיבורו של ד"ר א' פירסט על קהילת בודאפשט, "ערים ואמהות בישראל" (בעריכת הרב י' ל' מימון), כרך ב. מוסד הרב קוק, תש"ח, עמ' 120, ובדברי אלכסנדר שייבר בערך "עקיבא בן מנחם הכהן" ב"אנציקלופדיה יודאיקה".
[9] הוא הרב יוסף זלמוני, רבה של בודא (בודנא). עיין עליו שו"ת הרמ"א, מהדורת הרב ד"ר אשר זיו, ירושלים תשל"א. עמ' רעד, הערה 19, הרב צבי הלוי איש הורוויץ. "לתולדות הקהילות בפולין", מוסד הרב קוק, תשל"ח. עמ' 481, הערב 2.
[10] לשון הרש"ל ב"ים של שלמה", יבמות פרק י"ג, סימן י"ז. ועיין שו"ת מהר"י מינץ, סימן י"ג. אין כאן המקום לפרט הספרות שנכתבה על פרשת המיאון.
[11] "פסק החרם" הוציא ר' שמואל ווינר. עיין למעלה הערה 3, על הרקע של החרם עיין מאמרו האנגלי של פרופ' א' מארכס: A. Jewish Cause Celebre in Sixteenth Cantury Italy שנדפס בספר הזכרון לצ' ט' חיות (ווינה 1933),ונכנס לאסופת מאמריו של מארכס: Studies in Jewish History and Booklore.
[12] לשונו השנונה של ר"י פולק ידועה לנו גם ממקום אחר, ג' בריל פירסט ב"יאהרביכר" שלו (כרך 9) קטעים מקובץ בכ"י, שהוא מן המחצית הראשונה של המאה השש-עשרה, מובא שם (עמ' 18): "עוד אירע מהר"ר יעק בפולק שמע על כה"ר חיים שהטילו בו רי"ש לקרותו ר' חיים והיה קשה בעיניו שנראה לו שלא הגיע למעלת הרי"ש ויאמר עליו פסיק רי"ש ולא ימות (ע"ד שבת עה, א: פסיק רישא ולא ימות). כלומר, יסיר הרי"ש, ויאמר לו חיים, היינו ולא ימות".
ועיין בב"ח, טור או"ח, בראש סימן צא: א"כ יש להקפיד שלא יעמוד בהם [בבתי שוקים של פשתן] בשעת תפילה ומכ"ש שיש לגעור באותם שלובשין בתי שוקים של פשתן ונועלין פנטאפלי"ן שהעקב מגולה ומקצתן לובשין בתי ידים שקורין הנטשק"ש ועומדין בתפילה ומהר"ר יעקב פולק ז"ל קרא עליהם המקרא הזה (תהלים לו, יב) "אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים על תנידני". ועיין מ"ש ב"אור המזרח", כרך כט, חובת ג-ד, ניסן-תמוז תשמ"א. עמ' 431. כי אימרה זו מצוייה כבר בשני חיבורים מלפני זמנו של רבי יעקב פולק. ועיין גם בספר "מנהג טוב", שפירסם ד"ר מאיר צבי ו9ייס ב"הצופה לחכמה ישראל". כרך יג. חוברת ג-ד, תרפ"ט, עמ' 230. סימן נה.
תקיפותו של ר"י פולק ולשונו בפסק החרם נגד איש ריבו אין בהן, מן ההכרח, סתירה לדברי ר' ישראל בן ר' שלום שכנא (בתשובות הרמ"א סימן כה) כי מפאת ענותנות – שלא יסמכו עליהם – לא חיברו אביו ור"י פולק פסקים או ספר, וגם לא העתיקו בביתם התשובות ששלחו למרחקים.
[13] "איש חלק" נמצא גם בחתימה של ההסכמה על הספר "ברכת אברהם"
[14] "ספר היובל לר' דוד ילין", נכנס לספרו "מקורות ומחקרים בתולדות ישראל", מוסד הרב קוק, תש"ז עמ' 229-225.
[15] עיין עליו למעלה הערה 8.