במבואו לשו"ת "יפה נוף" לרבי יצחק מזיא (מכון ירושלים, תשמ"ו) כותב יצחק זימר על נסיונו של רבי יצחק מזיא להוציא מחזור:
"הר"י מזיא היה גם פעיל כמו"ל. בשנת שנ"ב התכונן, יחד עם שותפו – הסדר ר' משה שמעון לוי גינצבורג – להוציא ספרים עבריים בדפוס של סטיפן שורמן ופטר גרולר בעיר טנהויזן. תחילה הכינו מחזור לכל השנה "עם קצת ביאור המלות כמנהג האשכנזים, הוגה על ידי החכם הכולל הגאון מהר"ר יצחק מזיא יצ"ו". המחזור הכיל 232 עמודים. בעקבות הלשנה לשלטונות שהמחזור מכיל דברי בזיון לנצרות הוחרם המחזור ונדון לשריפה, אך למרות זאת נדפס עוד בשנת שנ"ב. בשנת שנ"ד השיגו רשות, אחרי מאמצים רבים, להדפיס עשרה עמודים של פיוטי זולת לשבתות בין פסח לשבועות כמנהג אשכנז. השותפים התכוונו להדפיס גם תלמוד בבלי אבל נתקלו בהתנגדות הכמורה המקומית והרישיון לא הושג".
פרשה זו מתוארת קצת אחרת על ידי משה נתן רוזנפלד בספר "לאות ולעד" (אנגלית) שיצא לרגל התערוכה של כתבי-יד וספרים עבריים שהתקיימה בספריה הציבורית של ניו-יורק בסוף שנת 1988 ובראשית שנת 1989. רוזנפלד מוסר, כנראה על סמך ספר של משומד שנדפס בשנת 1614, כי הרב יצחק מזיא נאסר בקיץ של שנת 1594 (שנ"ד) ושותפו היה מוכרח לברוח.
הדבר צריך עיון, כי קשה לסמוך על דברי משומד, ביחוד משומד שהיה מלשין!
מבקש אני להצביע כאן על מקור נוסף, שלא הזכירו הכותבים הנ"ל על פרשה זו, ובו כנראה גם רמז לבריחתו של שותפו של הרב יצחק מזיא.
בשנת שנ"ז הביא שמעון לוי גינצבורג לדפוס בויניציאה את הספר "יריעות עזים" לר' שמשון בר' שמואל. בהקדמה הוא כותב: "…שלח עזרו מקודש ויסעדני בימין צדקו הרחבה והטובה ויסמכני ברוח נדיבה, והיא שעמדה לי לא היו ימים מועטים להצילני מכל התלאה אשר מצאתני בעסק ההדפסה עם הגאון זקן ונשוא פנים מהר"ר יצחק מזיא י"ץ להשביח שאון ימים וגלי המבוכות וישיבני אל היבשה נקי כפים ובר לבב כד"א פלוני יצא נקי מנכסיו, ועל הכל יתברך שמו לעולם ועד…".
סיני קט