במאמרו על ר' משה חפץ ("האמונה וצער ההוויה", "הדואר" גליון ל"ח) מזכיר ד"ר אהרן צייטלין את שימושו של בעל "מלאכת מחשבת" בדיבור בן מא"ה שנה לציין ארבעים ושש שנותיו.
אולי מן הראוי להעיר – ואינני יודע אם כבר עמדו על הדבר הכותבים על ר' משה חפץ – שבשימוש זה קדם לבעל "מלאכת מחשבת" – ר' שבתי שעפטעל הורוויץ, מחבר הספר "שפע טל".
בעל הספר "שפע טל", אשר נדפס בראשונה בהאנוי בשנת שע"ב, ז. א. כמעט מאה שנה קודם שהופיע ספרו של ר' משה חפץ, קרא להקדמה הגדולה אשר לספרו בשם "בן מאה שנה". הוא נותן טעמים שבקבלה לקריאת שם זה, ומוסיף:
"…וגם אני הקטן בשמי שבתי המכונה שעפטיל בן מאה שנה אנוכי היום, ולא תימא לאו דווקא מאה שנה אלא דווקא מאה שנה כמשמעה. מאה שנה ממש אנוכי היום, כי בן ארבעים ושש שנה אנוכי היום, ומספר ארבעים וששה הוא ממש מספר האותיות מאה…"
הדואר י"ד מרחשון תשכ"ח