ב"הדואר", גליון ב', ש"ו, דן הרב הסופר ר' חיים קרלינסקי בדברים יפים על אי הזכרתם של דיני חנוכה במשנה.
אולי כדאי לציין כאן את השערתו של שי"ר.
לפי דעתו של שי"ר, גזרו הרומאים על הדלקת נרות בחנוכה, כאשר חששו כי החג והשמחה של היהודים על שחרורם משמד היוונים עלולים לחזק בהם את הרצון לפרוק מעליהם את עול הרומאים, שהם היהודים, ראו בהם כמעט בני אומה אחת עם היוונים. וביותר החמירו בדבר לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, כשניכחו לדעת עד כמה גדולה היתה עדיין, עשרות בשנים לאחר החורבן, שאיפה היהודים לחופש. "ראו איש אחד הרעיש את כל ישראל הנלחם הרבה וכמה חיילות הוכו בטרם הומת ונכנעו המורדים". ומטעם זה לא נכנסו הלכות חנוכה במשניות שנסדרו בבית הנשיא, אלא כלאחר יד, ובלי ספק ממשנה קדמונית, ושלא במקום הראוי, כדי להישמר מעין השלטון. ואף אם היו ברייתות בפי החכמים, הנשיא, שעליו היו משגיחים תמיד, לא היה יכול לסדר אותן. ונראה, שגם בימי סידור הירושלמי היו מפחדים עוד לדבר בהלכות אלה, לכן לא בא מהן דבר בתלמוד זה.
שי"ר מביא גם את דברי הרמב"ם הידועים – שאף הרב קרלינסקי משתמש בהם לביסוס סברתו – שבמשניות לא הובאו דיני ציצית, תפילין ומזוזה, מפני שהיו מפורסמים וידועים לכל. לשי"ר דעה אחרת בעניין זה. גם על מצוות אלו, שהם מעשי פולחן הנגלים לרבים, גזר השלטון, ועל כן לא היה רבי יכול לשנות את דיניהם במשניות שלו. "טעם השמטת כל ההלכות ההן הוא לדעתנו ממש להפך מטעם הרמב"ם, שלפי דעתו מפני שהיו נהוגים ונודעים. ולדברנו עבור שלא היו נהוגים מפני פחד הממשלה".
עד כאן תמצית דברי שי"ר. והדברים במילואם על ראיותיהם דרוש אותם מעל הספר "ראש דברי שי"ר". והיא הדרשה שדרש שי"ר בשנת תקצ"ח, כאשר נתמנה לרבה של טרנופול. היא נדפסה בשנת תרל"ז, כמה שנים לארח מות שי"ר, בעיר טירן[1].
הרב קרלינסקי מנסה לשלול מן ה"חתם סופר" את הדיעה המיוחסת לו בספר "טעמי המנהגים". שרבי יהודה הנשיא לא הכניס דיני חנוכה במשנה, מפני שהיתה טינא בלבו על בני החשמונאים על שתפשו את כיסא אבותיו, מלכות בית דוד.
והנה ספר "טעמי המנהגים" איננו המקור הראשון ולא המקור היחידי שהובאו בו דברים אלה בשם ה"חתם סופר". בעל "טעמי המנהגים" העתיק אותם מלה במלה מן הספר "חוט המשולש" (תולדות ה"חתם סופר" רבי עקיבא אינד, יד "כתב סופר", פאקס הרמ"ז), אם כי לא הזכיר את מקורו, וגם שינה במקצת את הדברים, כדי להטעימם יותר לח"ך החסידים אנשי שלומו.
כדאי להקביל את הדברים שבשני הספרים זה לעומת זה.
"חוט המשולש" (דף ל"א, א): ומוגלא בפומיה (של ה"חתם סופר") כי נס חנוכה לא נזכר כלל במשנה אסר טעמו, כי רבינו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד המלך ע"ה ונס חנוכה נעשה על ידי בית חשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע מלכות בית דוד. וזה הרע לרבינו הקדיש וע"כ השחיט הנס מחיבורו".
ובספר "טעמי המנהגים" (ענייני חנוכה): "טעם שנס חנוכה לא נזכר כלל במשנה, לפי שרבינו הקדוש מסדר המשנה היה מזרע דוד המלך ע"ה וגם חנוכה נעשה על ידי בית החשמונאים שתפסו המלוכה ולא היו מזרע דוד, וזה הרע לרבינו הקדיש ובכתבו המשנה טפי רוח הקודש ושמם הנס מחיברו. כשם הגאון הקדוש בעל חת"ס זצ"ל".
אף צא וראה, שב"חוט המשולש" הדברים מובאים ב"מרנלא בפומיה" של ה"חתם סופר" והכותב אותם הוא הרב שלמה סופר, בנו של ה"כתב סופר" ונכד ה"חתם סופר" ובוודאי שמע אותם בבית אביו.
הדואר
כ"ט כסלו תשכ"ה
[1] והשווה דברי הרב יהושע יוסף פרייל בספרו "אגלי-טל" (וארשה תרנ"ט. עמ' 18-17): "…אמנם כי כבר כתיב במ"א (=במקום אחר) בטעם הדבר על אשר לא מצינו זכר במשנה לעניין חנוכה. כי הנה אדרינוס קיסר, אחרי הכניעו את המורדים בביתר, שפך באש חמתו על כל ישראל וישבת חנם, חודשם ושבחם, כי גזר על שבת ויו"ט מלה ונידה וכיו"ב. אולם בימי המלך הבא אחריו אנטוניגום פיוס, ידידו של רבי, רווח לישראל כמעט, אך כנראה לא השיב את גזירת ההולך לפניו בדבר חנוכה, כי באמת יקשה גם על מלך חסיד כמוהו להניח חג לאומי כזה לעם אשר זה מעס הערה למות נפשי ואך בעמל רב נגדעה קרני זה שנות מספר, וע"כ לא היה יכול רבינו הקדוש נשיא ישראל לדבר מזה בפומבי…"
וייתכן שבדבריו "כבר כתוב בס"א" כיוון הרב פרייל לדברי שי"ר. ועיין שם, שהרב פרייל חולק על פירושה של שאלה הגמרא "מאי חנוכה" (…אך ח-י להחליט ולאמר כי וכו' ננשכח כל זכר לחג זה עד להצדיק שאלת מאי חנוכה…"), שהיא פירושו של שו"ר.