בגליון כ"ו (י"ד באייר) ייחדתי את הדיבור על הביטוי "סגר את יומו", שמובנו נפטר, מת, והוא נדיר ביותר בספרותנו.
כעת העירני ד"ר דב ירדן כי הביטוי הזה נמצא פעמיים ב"מחברות עמנואל הרומי".
במחברת כא (מהד' ד. ירדן עמ' 391): "סגר את יומו האיש…"
ובמחברת כח (המהד' הנ"ל עמ' 511): "פתאום סגר את יומו…"
בזמן האחרון נזדמן לי ביטוי זה גם בספרו של … רב מגליציה. וכך כותב הרב יחיאל מיכל היבנר. רבה של ניז'נוב, בספרו "הלולא דרבי" (קולומיא תר"ן, דף י"ד, א): "…וטרם סגר את ימיו…"
השימוש בביטוי זה הוא קצת בלתי-רגיל, אך אינו מתמיה ביותר אצל המחברים הנ"ל, כי – כפי שהערנו ברשימה הראשונה – נמצא מטבע-לשון זה באיטלקית, שפת ארצו של עמנואל, ובגרמנית, שהיא היתה שפתם של יהודי גליציה בימי הקיר"ה.
בהזדמנות זו יורשה לי לצרף תוספת לדיון על ביטוי שאף הוא מופיע במחברותיו של עמנואל.
ברשימה "הירדן במליצה" ("הדואר", כ"ז בטבת תשל"ה) דובר על מחברים שהשתמשו בשם הנהר ירדן כמובן המושאל של זרם ושטף, שימוש זה נמצא כמה פעמים אצל עמנואל הרומי. ציינתי כי הוא נמצא גם בתשובה לריב"ש – ובימינו אנו אצל אורי צבי גרינברג.
מאז מצאתי שימוש זה בקולמוסו של מחבר שנולד כמאה שנה לפני עמנואל, והוא רבי מאיר הלוי אבולעאפיה, הכותב על עצמו, בשיר ששלח לר' אהרן ב"ר משולם מלוניל: "יינק שדי בינות ולא ישבע, ולו ירדן תבונתך לפיו יגיח…"[1] (ח. בראדי: "שירים ומכתבים מרבי מאיר הלוי אבולעאפיה". ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך ב, ברלין תרצ"ו, עמ' סד).
לבסוף, מכיון שבעמנואל הרומי המדובר, נציין מדברי משורר זה, אשר כמדומה לנו, ששרשם ומקורם בפירוש הראב"ע לתורה.
וכה יאמר במחברת כח, בתיאור האנשים החטאים אשר בתופת נידונים (מהד' ד. ירדן עמ' 535):
וקצתם היו השבועות נמצאות תמיד בפיהם, שבועי שבועות להם, ומרוב אשר השבועות בלבותם נקבעו, כאשר יוכיחם מוכיח על שבועה נשבעו, ישבעו שלא נשבעו ולא ידעו.
והשווה לשורות אלה דברי ר' אברהם אבן עזרא בפירושו הארוך – ומעין הדברים גם בפירושו הקצר – לשמות כ, ז: ואשר הרגיל עצמו להשבע לשוא, ישבע ביום אחד שבועות אין מספר, וכל כך הוא רגיל בעבירה הזאת שלא ידע שנשבע, ואם אתה תוכיחנו למה נשבעת עתה, אז ישבע שלא נשבע מרוב רגילותו בה…
הדואר
כ"ח תמוז תשלו גליון לג
[1] והשווה איוב מ, כג.